להתנער מאנשים אכזריים, הלובשים איצטלא דרבנן, בעוד הם רוצחים

שמואל חיים פפנהיים
|
ז' אייר התשע"ה / 26.04.2015 11:53
איש העדה החרדית, שמואל חיים פפנהיים, מזועזע מתקיפת הקצין בשכונת מאה שערים: “יש לנו קשר חזק עם המשפחה הנפלאה של הקצין, אנשים יקרים ויראי ה'” • והתוקפים? “חוליגנים ברברים, מחללי שם שמים ברבים”

ביום שישי שמעתי על ההתנפלות האכזרית על קצין צבא בשכונת מאה-שערים.

התרגזתי.

אני יודע שזו לא דרכה של תורה, אני יודע שזה בניגוד לדעת רבותינו, ואני גם יודע שמי שעשה זאת – ואלו שעמדו סביבם – הם נערים חצופים, גידולי פרא של האלימות המשתוללת בשכונת מאה שערים בשנים האחרונות על ידי קבוצות נטורי-קרתא החדשה.

הם אלה שצועדים בדרך של שחיתות, אלימות ואכזריות –  בעיקר בתוככי הציבור החרדי – כלפי כל מי שאינו מיישר קו איתם.

כששמעתי שהנפגע גר בקרית ארבע והוא נכדו של הרב מאיר יהודה גץ זצ”ל, וכשהתוודעתי להודעה הכאובה והמזעזעת של האם – המורה הדגולה, אשת החינוך ויראת השמים, יעל – התחלחלתי.

וכך כתבה יעל בדף הפייסבוק שלה:

שבת סוערת עברה עלינו, הטלטלנו בין רצון למחות ולמחוץ את הפורעים לבין ההבנה כי מדובר במיעוט של מטורפים בציבור החרדי.

ניסו לבצע לינץ’ בילד שלי. שבמקרה הוא בן 21 וקצין בגבעתי.

מה שקורע לי את הלב הוא העובדה שאף אחד לא התייצב לימינו. 12 בצהרים, מאה שערים, מקום שוקק חיים. ואף אחד לא נזכר במצוות “לא תעמוד על דם רעיך ” . מצווה דאורייתא.

אנשים, נשים וטף הסתכלו בלינץ’ ואף אחד לא הציע עזרה או מקום מסתור מהפורעים.

אני מנסה למנף את המקרה הזה למקום של שינוי ותקווה. מחפשת אנשים מהחברה החרדית שרוצים ליצור דיאלוג. מחפשת את הרוב הדומם ששתק כשהתקיפו את הבן שלי. מבקשת לתת להם כוח. תמחו. אל תעמדו מנגד ותראו דם נשפך.

הבן שלי שלעולם ישאר ה’ילד שלי’ לחם בקיץ בסג’עיה גם כדי שהחרדים ילכו ללמוד תורה. ודאי לי שזו אינה תורה. ואלו שתקפו אותו ואלו שהתבוננו בתקיפה אינם לומדיה ומקיימיה.

ולבן שלי ולמחלקה שלו, 33 חיילים אמיצים שהגיעו מהמגזר החרדי, אני מחזקת את ידיכם ואת כל פרויקט שחר המדהים. חיזקו ואמצו ואל ירך לבבכם.

זכיתי, אני וכל משפחתי, להיות אורחי משפחת אלון בחול המועד סוכות לפני שנה. ביקרנו בבית של אנשים יקרים ונפלאים, יראי ה’, חסידים ואנשי מעשה. מאוד התחברנו, וכל משפחתי התקשרו בקשר חזק עם משפחת אלון. הכרנו גם את הבן היקר בתוך כל בני המשפחה.

הערב, כשהודעתי לילדיי שהוא נפגע מאנשים הנראים כמוני משכונת מאה-שערים, כולנו הזדעזענו.

כאבנו, ואנחנו מביעים בזאת את הכאב, מול החוליגנים הברברים, מחללי שם שמים ברבים.

בביקור שלנו בבית משפ’ אלון ראינו בשאר רוח שיש בידי בני המשפחה האצולה והכבודה. ועכשיו, כשאני קורא את התגובה שלה, אין לי אלא להחזיר ולהושיט יד, ובוודאי להצטרף ליוזמה, להעמיק יותר את הדיאלוג, לעורר ולזעזע את הרוב הדומם.

לעשות מעשה ולהתנער מאנשים אכזריים, הלובשים איצטלא דרבנן, בעוד הם רוצחים ופושעים ממש.

ביחד נניף את דרך ההידברות, ההבנה והשפיות, ונקדש שם שמים.