הוא ישב במשרדו המפואר, אי-שם באחת הקומות הגבוהות שבמגדל משרדים בגוש דן, ועיין בערימת החשבונות והחשבוניות לתשלום שהוגשה לו על-ידי צוות המשרד.
לפתע עינו צדה את חשבונית המים. הוא הביט בה שוב ושוב, היטיב משקפיו, ומלמל בקול את סכום הספרות שהופיעו על משבצת התשלום.
‘זה חשבון מים של בית מרחץ ולא משרד’, סינן לעצמו וקם ממקומו, צעד ברחבי משרדו הלוך ושוב, בחן את רצפת הפרקט, שאינה זקוקה לשטיפת מים מלבד סמרטוט לח פעם בשבוע, ראה את בר מי השתייה המסופק על-ידי כדים היישר מחברת המים המינרליים, נתקל בשלושת העובדים המאיישים את המשרד – וניסה להבין מהיכן צומח לו לפתע חשבון מים כה מנופח.
כאחוז אמוק החיש צעדיו ל’מנהלת הבניין’ ותבע לבדוק באופן מידי את מהות החשבון המופקע.
למחרת שוגרה תשובה מאת ההנהלה: לאחר בדיקה מעמיקה, אין טעות בידם. זו צריכת המים שלו וזה סכום התשלום.
במייל נזעם ששיגר חזרה, טען האיש כי החשבון אינו הגיוני בעליל, וכי הוא תובע בדיקה מדוקדקת בצינורות המים המובילות למשרדו על-ידי אנשי מקצוע, בכדי לשלול חשש כי משרד סמוך שאולי החליט לחבור לצינורותיו ולגנוב את מימיו.
כצעד ראשון, המונה פורק ממקומו ונשלח לבדיקה מקיפה ב’מכון התקנים’.
הוא הוחזר כעבור מספר ימים עם דו”ח תוצאה רשמי, עם קביעה חד משמעית: שעון המים נבדק ונמצא תקין.
קביעת ‘מכון התקנים’ לא הניחה את דעתו. הוא סר לירכתיי משרדו, סגר באופן הרמטי את הברז הראשי ואץ לסוף הקומה, מקום משכנם של שעוני המים – והביט כלא מאמין: שעון המים ממשיך להסתובב כמטולטלת בשעון אורלוגין.
כבר לא היה ספק בליבו… אחד מהמשרדים בבניין חבר לצינור המים שלו.
עוד בטרם האמת יצאה לאור, ועוד טרם מאן דהוא הורשע, חשדו של ידידנו כבר נפל על שכנו לקומה החולק עמו קיר לקיר.
הלה מפעיל משרד המעניק שירות לקוחות ותמיכה טכנית, לאורך כל היממה, כשבכול אחת משלושת המשמרות ישובים במקומותיהם כארבעים טלפנים.
בדמיונו עלו תמונותיהם של העובדים הרבים הלוגמים קפה, תה ומים לרוב, תוך דריכה על מרצפות בוהקות הנשטפות באדיקות פעמיים ביום. מפלי הניאגרה השוצפים וקוצפים – והכול… על חשבון כיסו הדל.
לאחר שיחה נוספת, נשלחו אל קומת המשרדים שני שרברבים, שליחי ‘מנהלת הבניין’. הם פרקו את תקרות הגבס לאורך הקומה, תוך שהם עוקבים בעין מקצועית ובוחנים את כול צינורות המים.
מסקנתם הייתה ברורה וחד משמעית: משעון המים מוביל צינור אחד ויחיד אל תוך משרדו. אין כל חיבור זר ונסתר באמצע.
האיש – לא נחה דעתו.
ביום שלמחרת הזמין שרברב מטעמו וביקש לנתק באופן פיזי את הצינור המוביל את המים למשרדו, ולא להסתפק רק בסגירת הברז הראשי. ומה רבה הייתה תדהמתו: למרות הכול, מונה השעון המשיך להסתובב במרץ.
כשהוא נבוך ואובד עצות, החליט לא להרפות ולעשות הכול בכדי לפתור את התעלומה: בזה אחר זה הוזמנו שרברבים ידועי שם שסובבו את צינורות המים והמונה הסורר כרופאים הסובבים את מיטתו של שכיב מרע.
וביום בהיר הגיע הפתרון: מסתבר כי בעקבות ‘מעגלים פיזיקליים’, מים שהגיעו מהצינור הראשי זלגו לתוך השעון וחזרו חלילה הלוך ושוב, כאשר כל אימת שהיו נסחפים לתעלת השעון ויוצאים בחזרה, המונה היה מונם, למרות שהמים לא היו יוצאים מהעבר השני.
שסתום ‘אל חזור’ שהותקן בפתח המונה יצר מצב של ‘טיפת מים שנכנסת, לא חוזרת’, והביאה לפתרון התעלומה ולטיהור שמו של ‘השכן מהמשרד שנוסע כל יומיים לחו”ל ורק הפסח נסע לאיטליה עם כל המשפחה, אבל לא מתבייש לגנוב ממני מים’.
• הטור מתפרסם בקו עיתונות