לכו לבית עלמין ובקשו מהקדושים שימשיכו את המלחמה גם למעלה

מעשה באיש מורם מעם,תלמיד חכם מפורסם, היראה ותועלתה שנתנסה בנסיון קשה ביותר, ולא עמד בו, כיון שכן נתגלה קלונו ברבים, ונחל בזיונות עצומים ואבד מעמדו, וגם את פרנסתו קיפח, ומאיגרא רמה נפל לבירא עמיקתא. הדבר היה תמוה ביותר, הרי מדובר היה בתלמיד חכם, ואיך יתכן כזאת שלא עמד בנסיון כעין זה, ואף אם חכמתו קודמת ליראתו הרי סוף כל סוף היה יודע שעלול קלונו להתגלות, ואם עולמו הרוחני אינו יקר לו, הרי ידע שגם עולמו הגשמי עלול הוא להפסיד, ואיך לא היה נזהר מזה המכשול?

כשנשאל על כך הרבי מלעלוב רבי משה מרדכי, ענה ואמר, שאם מן השמים גזרו להעמיד את האדם בנסיון,לוקחים ממנו את שכלו,ואת כל המדרגות אשר זכה בהם, כי אחרת אין זה נסיון, ורק אז כשהוא בלא דעת, ובלא מדרגות, והרוח שטות מתגרה בו, בזה השעה נחשב שעומד הוא בפני נסיון, מצד אחד מפתה אותו יצרו ומושך לבו להרע,ומצד שני יודע הוא כי הדבר נוגד את רצון בוראו, ומי מכריע? היראה היא המכרעת! הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אם זכה אדם ליראה אי אפשר לקחת אותה ממנו,והיא המונעת אותו מלהתפתו מלהתפתות לעצת יצרו, אך אם היראה הוא ממנו והלאה,כי אז עושה הרוח שטות את שלו ומפיל את האדם ברשת היצר ח’’ו.

כעין זה מוצאים אנו בפרשתינו בפרשתינו, אהרן קדוש ד’, על אף שהתורה מתפארת בו שלא שינה, ומידי יום הטיב את הנרות באותה תשוקה שעשאה בפעם הראשון, על אף שמעלה גדולה היא, בכל זאת אין זה כי אם מצד אהבה, וכל זה אינו עומד לו לאדם בשעת נסיון, עדיין חוששים אנו שאם יתעורר בו אהבה יתירה לבוראו עלול הוא להיכנס לפני ולפנים, ואל אף שידע שאין זה רצון השי’’ת, בכל זאת האהבה מקלקלת את השורה, ובכדי למנעו מזה מחויבים אנו לעורר בו את מדת היראה, באזהרה שלא ימות כדרך שמתו בניו, כי היראה ורק היראה היא הכלי זיין להפיג הנסיון