הכל בגלל הצלמים החילוניים

שוו בנפשכם מה היה קורה אילו לא היו הם מצלמים אותנו ומראים אותנו, ומציצים למחוזותינו • לולי כל זאת, ייתכן שעד היום עוד היינו רובנו ככולנו, עומדים בצפירה. שהלא, בינינו, אין זו עבירה
מנוחה פוקס
ג' אייר התשע"ה / 21.04.2015 23:21

מה שאני לומדת מהוויכוחים ומחילוקי הדעות שסביב הצפירה של יום הזיכרון – זה עד כמה חשוב לשתוק.

ובכן, עוד בהיותי ילדה, לפני כ-50 שנה, ידעתי שצפירה של יום הזיכרון מסמלת בעיני ציבור מסוים קדושה מסוימת.

לימדו אותי שלנו יש את אופני הזיכרון שלנו ויש אחרים שחושבים שכך צריך לכבד נופלים. ידעתי לכבד את האחרים ואף פעם לא לגרום להם לסבל מיותר, או להרגשת זלזול מצדי, ולכן כשהייתי מגיעה למקומות שבהם אנשים מכבדים את הצפירה – הייתי עומדת כמוהם ולוחשת פרק תהילים משלי.

משך השנים, הלכנו אנו והתרבינו, וכמו בכל ציבור גדול ורחב, כך גם בתוכנו יש הסבורים כך ויש הסבורים כך.  יש מתוכנו הסבורים כי יש לכבד את העומדים בצפירה ולעמוד, ויש הסבורים שאין לעמוד בשעת הצפירה.

כמובן שכאשר יצא חלק מאתנו מהכלל הלאומי- קמו עליו מרעים. החלו להתריס מול כולנו, לדבר נגדנו, לכתוב נגדנו, לצלם אותנו ולחפש אותנו.

ככל שפרסמו נגדנו פרסומים רבים יותר, תמונות רבות יותר ומאוחר יותר צילומי טלוויזיה משובחים יותר – כך הלכו אנשים מעטים מתוכנו והחליטו לצאת למלחמת כוחות מתישה עוד יותר.

אלו עומדים ואלו אינם עומדים – ובפרהסיה. אלו צופרים ואלו אינם שומעים.

שוו בנפשכם מה היה קורה אילו לא היו הם מצלמים אותנו ומראים אותנו, ומציצים למחוזותינו ומצייצים וגם צווחים להפחידנו.

לולי כל זאת, ייתכן שעד היום עוד היינו רובנו ככולנו, עומדים בצפירה, כפי שעשינו בעבר, ומכבדים את בקשתם. שהלא, בינינו, אין זו עבירה.

ואני למדתי שתיקה מצפירה.

איך לומדים שתיקה מהרעש שנוצר סביב לצפירה?

רוצים שילדיכם יקבלו את מה שאתם מבקשים? הפסיקו לחפש אותם, הפסיקו לצלם את התנהגותם המבישה ולהבליטה.

רוצים שבן זוגכם יקבל את בקשתכם? הפסיקו להתלונן שוב ושוב, הפסיקו להעלות על נס את מעשיו שאינם מקובלים עליכם – אתם רק מחזקים את דרך השלילה וגורמים לו להתנגד לכם.

רוצים שציבור מסוים יקבל את חוקתכם?  הפסיקו לצעוק, עשו אתם את שלכם ואולי אחרים ילמדו מדרככם.

מה שאפשר לעשות בשקט ובצנעה, לעולם לא נוכל לעשות בקול שאון.

ובשולי הדברים, משהו אישי לצלמים הללו שמצלמים בשעת הצפירה.

אולי רק כדאי שבשעת הצפירה תנהגו כפי שצריך בצפירה: עמדו דום, ברגליים צמודות, בידיים משוחררות ובראש שקט – וחשבו על הנופלים.

חבל שאתם מתעסקים בשעת הצפירה בדברים אחרים. ואם תאמרו שאתם בעצמכם אינכם מסכימים עם רעיון הצפירה – עשו זאת למען אחיכם העומדים. ואם תאמרו שאינכם מעוניינים לכבד את אלו – כבדו  את אומרי פרקי התהילים. עצמו עיניים ולחשו לעצמכם.

רק, למען ה’, אל תחללו את הצפירה הקדושה בצילומים מיותרים, כי החרדים לא עומדים בצפירה – את זאת כולם כבר יודעים.

הדפס כתבה

7 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה
    21/04/2015 23:27
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  1. אין שום חיוב ע”פ הלכה לעצור וזה אסור משום חוקת הגוי… לנו אין כל ספק, שמנהג זה נלקח ממנהגי הממלכה הבריטית דהיינו חוקת הגוי. טקס דקת דומיה נשמרה אצל פלג נוצרי אנגלי בשם “קוואקר” כבר לפני כ300 שנה, כדי לייחד זמן לאדם המתפלל לבדו או עם בני דתות אחרות מבלי לבטא את התפילה לפי טקסט / נוסח קבוע.

    בעיקר עשו זאת בטקסים (כמו ליווי המת) שהשתתפו בהם אנשים מדתות שונות, בכדי לא להיתקל בהתנגדויות על אופן הפולחן. והדבר מובן. באופן רשמי וממלכתי, המלך גורג’ (החמישי) והכנסייה האנגליקנית (כנסיית אנגליה) קיבלו את מנהג ‘2 דקות דומיות’ כטקס דתי ולאומי בשנת 1919, שנה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. דקה אחת ייחדו לזכר החיילים שנפלו בקרב ודקה אחת לכבוד החיילים שחזרו בחיים.

    המלך גורג’ קיבל את הרעיון הזה מהאביר פערסי פיצפטריק (Sir Percy Fitzpatrick) שהציעה את זה לממלכה לאחר שכבר נהגו כך הנתינים האנגלים בדרום אפריקה בשנה הקודמת בעת סיום המלחמה. (הדבר פורסם אז בהרחבה ע”י שרות החדשות רויטרס.) כך התקבל המנהג האנגליקני והחוק הממלכתי לקיים 2 דקות שקט בכל הארצות השייכות לממלכת בריטניה ביום ה11 לחודש ה11 בשעה ה11:00. (זה קיים עד היום בבריטניה, קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד)

    מנהג זה התפשט לעוד מדינות שהיו בעלות ברית עם בריטניה במלחמות העולם, ומקיימים אותה בטקסים שונים ברחבי העולם. ומשם גם המנהג העולמי להרכין ראש ולעמוד דום בעת שירת המנון לאומי. כדי לייחד מחשבה ותפילה עבור מייסדי ולוחמי החירות.

    ברור שמייסדי מדינת השמד והחרדקים הכופרים הושפעו מהבריטים והטקסים שלהם. ובפרט מהטקסים הממלכתיים והצבאיים, היות וחלק ניכר ממייסדי המדינה ולוחמיה לחמו בגדודים העיבריים בצבא הבריטי במלחמת עולם הראשונה. וכידוע, האזור כולו היה מתחת לשליטה בריטית מהעת ההיא עד למלחמת השחרור.

    עמידה בצפירה בישראל מדינת השמד והניאוף ביום השואה וביום העצמאות אינו המצאה ישראלית אלא חיקוי מדויק ממנהגי וטקסי הממלכה הבריטית כפי שתיארתי למעלה שזה אסור ליהודים משום חוקת הגוי.
    למעשה קיום טקס כזה הינו כלול באיסור “חוקת הגוי”, ואסור ע”פ תורה לעמוד בצפירה כזה.

    • noko   27/04/2015 16:30

      וחוצמזה אני לא יודעת איפה אתה חי, אבל לא עומדים ביום העצמאות אלא ביום הזיכרון לחללי צה”ל
      ולפי הדעות הקיצוניות וההתבטאויות המחפירות שלך אני לא מבינה משהו אחד.
      אינטרנט יותר טוב מללכת לצבא????? אני חושבת שההפך!!!! תתבייש!!

  2. כך כותבת חרדית?
    27/04/2015 14:15
    גלית
  3. זה מלא בחנופה, אנו לא היינו עומדים, ואין לנו שום חלק עם החילונים, אנחנו הולכים לכנסת רק כדי להציל מידי הגזלן, ככה לימדו אותנו רבני החרדים.
    ולכן, הכתבה נראית כאילו נכתבה ע”י דתית לאומית.

  4. בשונה מכל
    14/07/2015 17:58
    רותי
  5. בשונה מכל אלו שלמעלה אני חושבת שהיא צודקת! כי עשו מזבוב פיל…

  6. אין שום בעיה
    14/07/2015 17:59
    חיים
  7. אם אתה חושב שאתה לא צריך לעמוד בצפירה אז אל תעמוד אבל אל תראה את זה בפומבי כדי להכעיס

  8. היא צודקת
    14/07/2015 18:00
    מאיר
  9. לא יקרא לנו כלום אם נעמוד במקום שזה גורם לחילול ה’ שאחרים חושבים שב”דווקא” ב”כוונה” כדי להכעיס אנחנו לא עומדים

  10. אני מסכימה עם כל
    22/07/2015 12:06
    אני מסכימה
  11. מילה שנכתבה בכתבה הזאת!!!