השמש נטתה לשקוע. בבית משפחת כהן התכונה רבה, לא רק לקראת השבת, אלא לקראת אורחים נוספים אשר יבואו לשבות איתם, את השבת הראשונה בחייהם.
דפיקות קלות נשמעו על הדלת. א-ב-א.
הרב כהן קם ממקומו ופתח את הדלת. בדלת עמדו זוג צעיר, יריב ורעייתו, וחיוך קל על פניהם.
כאן אנחנו אמורים להתארח? שאל.
כן , ענה הרב כהן, וחיוך רחב על פניו. ברוכים הבאים.
הנה, הוא הצביע על חדר מסודר וחינני, זה החדר שלכם, אנחנו כבר מדליקים נרות והולכים לבית הכנסת.
•
התפילה הייתה מרגשת, לכה דודי במקהלה, שיר השירים בשמחה, דרשת הרב, וכל הקהל הלבוש חגיגית,איזה אוירה נפלאה, חשב יריב בלבו.
התפילה הסתיימה, ברכת ‘שבת שלום’ נשמעה מכל עבר, אנשים צועדים יחדיו, מדברים ומשוחחים בנחת לאחר שבוע שלם של יגיעה ועבודה, סוף-סוף שבת, אומרים איש לרעהו.
גם יריב והרב כהן הולכים לאיטם, והרב שואל ומתעניין ביריב, עיסוקו, משפחתו… והנה תוך כדי הליכה, מבחינים הם בשטר של חמישים שקלים המונח על אם הדרך. יריב נעצר מהילוכו, בטוח שהרב כהן או בנו יקחו אותו. אך לא!
היי, יש פה כסף!
יריב, אומר הרב כהן, כסף זה הרי ‘מוקצה’!
– ‘מו’-מה? שואל יריב, לא הבנתי מה אמרת.
– ‘מוקצה’, עונה הרב כהן.
– מה זה ‘מוקצה’ שואל יריב.
לאחר סעודה נשב בנחת רוח ונסביר את הדברים עונה המארח.
•
לאחר סעודת השבת הדשנה שהכינה הרבנית כהן, לאחר השירים שהנעימו בקולם בני הבית, ישבו כל בני המשפחה יחד עם אורחיהם בסלון הבית, מול צלחת פיצוחים מגוונת, והשיחה הנעימה קלחה בנושא השבת והמוקצה.
בורא עולם נתן לישראל את השבת, מתנה, יום בו בעצם אנחנו נחים ממלאכה ומחליפים כוחות לקראת שבוע נוסף.
יום מנוחה הוא יום לגיטימי בכל העולם, לאפקט חזק ,יציב, וממושך.
המנוחה האמיתית היא לא מה שנראה לנו כבני אדם, ‘מנוחה’ – לשבת כל היום על שפת הים.
נכון, צריך גם ‘לנוח’ במובן הקלאסי של המונח, אך יש עוד רבדים עמוקים של מנוחה, שרק בורא העולם ויוצר האדם יודע איך לתת אותם, באיזה מינון ובאיזה תחום.
‘מנוחת הנפש’ – היא לא פחות חשובה ממנוחת הגוף. המחשבות הטורדות את האדם ‘מפריעות לו’.
לא פחות מטירדה של עבודת הגוף, ובמקרים מסוימים אף יותר. ואכן, בעבר הרחוק לפני כ-2500 שנה מנוחת השבת ‘זרמה’ ואנשים לא היו מתעסקים כלל בענייני חולין.
במשך הזמן התחילו אנשים להתעסק יותר במעשה החולין לא על ידי מלאכה ממש, האסורה, אלא על ידי הזזת כלים של חולין בבית, וגם מחוצה לו, דבר שגרם איסור ‘טילטול מרשות היחיד לרשות הרבים’ – שזהו איסור של תורה, וגם גרם לחוסר המנוחה.
גם נגיעה בכסף, כמשל, גורמת בעצם לביטול מנוחת השבת האמיתית והמושלמת, משום שכאשר אדם מתעסק עם כסף, נוגע בו, ומתענג על רישרושו, באופן טבעי הוא פשוט ‘טרוד’ בו, ובאותו הזמן אין הוא ‘נח’.
בהלכה נפסק שגם מחשבות הגורמות לאדם צער – אסור להרהר בהם בשבת.
צריך להגיע בשבת, כמה שיותר להרפיה ולמנוחה. התעסקות עם כסף, מפריעה לאדם להגיע להרפיה זו. משראו כך חכמי הדורות התקינו את המושג ‘מוקצה’, מלשון ‘מקצה מקום’ – שדבר זה הוא כרגע לא שייך לנו ו’מוקצה’ לנו. ההגדרה ההלכתית רחבה ומסועפת, אבל זה העיקרון הבסיסי של הדברים.
לכן, אומר הרב כהן, כאשר ראינו את הכסף, אמרתי לך שהדבר ‘מוקצה’ הוא, כדי שלא תופר מנוחתך ומנוחתינו, כמו שראו חכמי הדורות.
הי.. לא נגעתם בפיצוחים, הם לא מוקצה…
•
למחרת בבוקר, לא מצא יריב את הכסף, אבל מצא הוא טעם של שבת, טעם של מנוחה…