כן, בוז’י רוצה, גם שלי לא ממש מתנגדת

העובדות הפוליטיות, שלא כהרגלן, עשויות מברזל. אף אחד לא החליף שלטון, כשהוא בא מתוך הממשלה.

מנחם בגין, יצחק רבין, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון – כולם כבשו את השלטון מתוך האופוזיציה. נתניהו יכול היה להיות שר ביטחון של אולמרט, למרות שעמד בראש סיעה של 12 מנדטים. אבל ויתר – וכבש מאוחר יותר את השלטון.

ומה גורלם של אלו ש״נכנסו פנימה כדי להשפיע״?

באחת הם הופכים מכוח פוליטי עצמאי לחוליות תלותיות, מתנדנדות ברוח. ברק נכנס פנימה ב-2009 והפך מפוליטיקאי בעמדת חולשה לפוליטיקאי שלא יכול לעבור את אחוז החסימה.

לבני נכנסה ב-2013 והפכה מפוליטיקאית מאכזבת למי שלא יכולה להוביל יותר שום דבר. פואד, פרס, מופז – כל מי שנכנס תחת נתניהו, התאדה פוליטית.

בוז׳י הרצוג מכיר את זה טוב, כמובן. אפשר להבין למה הוא מתעלם מהלקח הפוליטי ורוצה להיכנס. מי כמוהו יודע שרק בנס הוא היה מועמד ריאלי לראשות ממשלה, והוא, מן הסתם, מעריך בצדק שהנס הזה לא יקרה פעמיים.

מבחינתו, עדיף לעשות אקזיט עכשיו ולהיות שר חוץ.

הנקודה האמיתית היא הנזק האדיר שכניסה כזאת תגרום למעט האמון שיש לציבור בפוליטיקה הישראלית בכלל ובמפלגת העבודה בפרט.

הכול אפשר להגיד על בוז׳י ושלי, אבל הם מעולם לא נתפסו בהפרת הבטחה פומבית. מי שבחר הרצוג, לא עשה זאת כי התרשם מתכונותיו של המועמד. מאות אלפי מצביעים בחרו הרצוג רק כיוון שהם רצו שנתניהו יילך הביתה.

לקחת את הרצונות הללו ולהשתמש בהם כדי לעזור לנתניהו לשלוט, זה מסוג החטאים שאין עליהם סליחה.

אגב, לדעתי, הסיכוי שזה יקרה נמוך. לא מכיוון שהרצוג לא רוצה (וגם יחימוביץ׳, למרבה הצער וההפתעה, לא ממש עומדת על הרגליים האחוריות), אבל מנהיגי העבודה מעולם לא עברו זובור פומבי אמיתי. ספק אם יש להם את היכולת של אהוד ברק לנתק את המכשיר הנייד במצבים האלה, להיאטם ולהמשיך הלאה כאילו כלום.

בהקשר הזה, הרצוג עושה טעות כפולה. בסוף הוא גם לא יהיה שר חוץ וגם לא ייהנה מהאהדה הציבורית, ששמורה למי שוויתר על הכיסא.

הרצוג משאיר במכוון מרחב עמימות בהתבטאויותיו הפומביות. אולי ביבי יתקשר. התוצאה תהיה שכולם יניחו שהוא לא נכנס, כי ביבי לא רצה אותו בכלל. הכי משפיל שיש.

כמה מילים על ה״השפעה מבפנים״.

בממשלת נתניהו-לפיד-לבני הבנייה בהתנחלויות המשיכה באופן רציף. חוק החרם עבר. כמה חודשים היה פסבדו מו״מ, שגרוע יותר מהיעדר תהליך מדיני, ובואו נניח שמיליארד שקלים לניצולי שואה אפשר לתת גם כשנציג המרכז-שמאל לא במשרד האוצר.

לשר החוץ הרצוג לא תהיה שום השפעה של ממש על המדיניות כלפי איראן, ואחרי הקמפיין האחרון כבר ברור שאין נסיבות שיביאו את נתניהו לקדם באמת את חזון שתי המדינות.

מה באמת הערך המוסף של שלי יחימוביץ׳ כשרת כלכלה? בשביל זה לבעוט ככה בכל מה שהם אמרו לנו?

אומרים תומכי האחדות: רק העבודה תגן על בית משפט העליון. קשקוש. ראשית, לנתניהו אין כוונה לתת את תיק המשפטים ליריב לוין או זאב אלקין. ממש לא. שופטי העליון יכולים לצאת מהמקלטים.

ומה בדיוק עשתה שרת המשפטים לבני? היא לא קידמה חוקי יסוד חשובים, זכויות אדם או הגנה על מיעוטים. אפילו מטרה צנועה כמו שקיפות בוועדת השרים לענייני חקיקה, היא לא הצליחה לכפות.

מבנימין נתניהו לאף אחד אין ציפיות, בכל הקשור לערך הבטחותיו הפומביות. מחיר המנייה שלו כבר מקפל מזמן הפרת הבטחות שיטתית.

המצב של הרצוג ושות׳ שונה לגמרי. הפרה כל כך בוטה שלהם – של ההבטחה לציבור, תנחית מכה של שנים על התקווה להחליף אי פעם את השלטון.