ענת וקסמן, לך אין על מה להתנצל

השחקנית ענת וקסמן מתנצלת על דבריה נגד מצביעי הימין.

האם יש לה על מה להתנצל?

לדעתי לא. אין לה על מה להתנצל, אין לה בפני מי להתנצל.

היא אמרה דברים שהיא חושבת וכל אחד יכול לומר דברים שהוא חושב.

שומעי דבריה בחרו להיעלב – ובצדק. אבל היא פרסה בפנינו את דעותיה וזה חשוב מאוד.

אי אפשר לקום על אדם ולהכריחו להתנצל בשל מחשבותיו,  גם לא בשל העלאתם על הכתב או על המסך (כל עוד אין בהם הסתה לרצח).

היא אמרה שהיא שונאת מזרחיים, שהיא שונאת ימניים, היא ידועה כשונאת חרדים – אז מה?

מותר לה.

היא כנראה מרגישה כל-כך אבודה עד שהדברים שאותם היא חושבת תמיד –  יצאו הפעם מתוך ליבה, וסוף-סוף נאמרו מול הקהל.

לא משנה מהיכן מגעת שנאתה. אלו הדברים שאמרה מתוך ליבה פנימה.

אי אפשר להתנצל על מחשבות. אין כל ממש בהתנצלות על דעות. אלו הן דעותיה וגם אם תתנצל – הן לא ישתנו.

האנשים שנפגעו מדבריה – בחרו להיעלב. אבל מה עושה היעלבות? היעלבות משפילה את הנעלב ומגביהה את המעליב. אם בחרו להיעלב מדבריה, סימן שהיא שווה. סימן שהיא שווה התייחסות.

אין מה לקבל התנצלות על מחשבות, דעות ורגשות אלו, וגם אם תתנצל עליהן, יישארו הן בתוכה.

בן אדם שמתנצל על דעותיו, מכיוון שחושש למשרתו – לא שינה את דעותיו, אלא רק את מילותיו. ומי שמשנה את מילותיו כיוון שחושש למקור הכנסתו, סופו שיבצבצו אלו וייאמרו שוב ושוב, אולי בצורה חכמה יותר, במקומות בעייתיים פחות – אבל ייאמרו.

לעומת זאת, אם העם הנעלב, שמכיר בה כשחקנית, ידע לעשות מעשה, להרים ראשו בגאון, להדיר רגליו מכל מקום שבו היא דורכת ותדרוך – כי אז, במשך הזמן, כל ההסתכלות הנלוזה הזו שענת וקסמן מייצגת – תידחה מאליה מעל פני האדמה.