ר’ מרדכי (מוטי) גרבר ז”ל- תושב אלעד, בן 27 נשוי ואב לילד בן 3, תלמיד ישיבת ‘חכמי לובלין’.
הבחור החתן יצחק סאמט ז”ל- תושב ירושלים בן 18, תלמיד ישיבת ‘תולדות אהרון’.
שניהם הגיעו, יחד עם עשרות האלפים, במוצאי חג ראשון של פסח לבני ברק, להשתתף בהלוויה ולחלוק את הכבוד האחרון למרן פוסק הדור בעל ה’שבט לוי’ זיע”א, שנשמתו עלתה לגנזי מרומים בליל הסדר, שעה קלה לאחר ליל התקדש החג.
הם הגיעו להלוויה על רגליהם בריאים ושלמים, ונמחצו למוות על ידי המון המלווים, כשאת הדרך חזרה נישאו באלונקה למנוחת עולמים שממנה לא ישובו עוד.
זכרו של מרן פוסק הדור הגר”ש וואזנר זיע”א ייחרט בספר דברי הימים של היהדות החרדית עד סוף כל הדורות, ‘ישיבת חכמי לובלין’ שייסד ובראשה עמד, מאות ואלפי פסקי הלכה מקיפים מכל תחומי החיים ששוגרו למעונו מארבעה קצוות הגלובוס, חלקם כבר נדפסו וחלקם עתידים לראות אור.
אלבומי זיכרון מכול תחנות חייו ודפי כרומו מ’תולדותיו’ יופצו על ידי יזמים זריזים; עצרות זיכרון והתעוררות יאורגנו בכיכרות העיר; בערים והריכוזים החרדיים לא יתעלמו מרחובות שיסללו בכדי להנציח את זכרו.
גם רחובות קיימים, הנושאים שמות של פרחי בר וצמחי פרא, יומרו באישון ליל לרחוב ‘שבט הלוי’. במאה הבאה, מידי ערב פסח, עורכי העיתונים, השבועונים, הירחונים והמגזינים, לא ישכחו לפאר את עיתונם ולהקדיש ‘עמודי צבע’; נדיבי עם יוזילו מהונם להקמת ישיבות, כוללים ותלמודי תורה שיישאו בגאון את שמו של מרן פוסק הדור זיע”א שהסתלק בשיבה טובה ובגיל מופלג והשאיר את עולם ההלכה יתום.
כי כך צריך לכבד עם שאיבד את אחד מרועיו הרוחניים.
•
מרדכי גרבר עזב לאנחות אלמנה שבורה ועולל בן שלוש שהמילה ‘אבא’ כבר לא רלוונטית בשבילו. ילד שלא יזכה ללקק אותיות עם דבש במחיצת אביו בגיל חמש, ילד שיידע כל חייו שיש מושג שנקרא ‘אבא’, אבל הוא לא יבין לעולם מה הכוונה.
יצחק סאמט, שזכה בחייו לחתום על כתב ה’תנאים’ ביום ארוסיו, אבל לחופתו כבר לא יזכה להגיע. הוריו, שבעיני רוחם ראו עצמם מובילים את בנם לחופה, תחת זאת הובילוהו לחופת לבנים, עפר ושיש.
אמנם נכונה העובדה ש’לכול העם בשגגה’ היה הדבר, אך לא נותרה בידינו אלא חובה מוסרית וערכית לשלש את הנצחת זכרו של מרן בנשימה אחת עם זכרם של שני ההרוגים.
בימים אלו הולכת ומתגבשת הצעה להקמת ועדת חקירה ממלכתית/עירונית/פנים חרדית שתשב על המדוכה ותחקור את אירועי הלוויה. מתפקידה – למצוא אשמים, להפיק לקחים, ובעיקר לתקן תקנות ולהפיק לקחים שמקרים מעין אלו לא ישובו עוד.
הגם אם יימצאו אשמים, הגם אם יופקו לקחים והגם אם יתוקנו תקנות – כל אלו לא ישיבו את מרדכי גרבר לחיק משפחתו וילדו הקט, ולא את יצחק סאמט לחיק הוריו.
אם נחמה רוצים אנו לתת – זו רק הבטחה מעסקני הציבור ש’זכרם לא ימוש מאתנו’.
הייתי ממליץ ל’ועדת החקירה’ להבטיח כי כל ספר תורני, חוברת, אלבום שעתיד לראות אור, כל עיתון, שבועון, ירחון ומגזין שיקדיש וינציח את זכרו מרן בעל שבט הלוי זיע”א לא יתעלם מהנמחצים למוות שעלו עמו השמימה.
עוד תחייב ועדת החקירה את עיריית בני ברק, שהאסון הטראגי התרחש בגבולה – כי מיד בתום הטקס החגיגי של ‘הסרת הלוט’ לרגל קריאת רחוב ‘שבט הלוי’, ימשיכו המכובדים לעוד שני טקסי ‘הסרת הלוט’: האחד לרחוב מרדכי גרבר והשני לרחוב יצחק סאמט.
אין בכוחנו להחזיר לחיים את מרדכי גרבר ויצחק סאמט, אבל בהחלט יש בכוחנו ובאפשרותנו להעניק חיים ונחמה למשפחות השכולות.
ורק בידינו הדבר.
• פורסם בקו עיתונות דתית