לפיד מודה: “שמירת מסורת במחנות ובגטאות היא גבורה יהודית”

אין שום חיוב ע”פ הלכה או חוק מדינת יזראל לעצור וזה אסור לגמרי לכל יהודי משום חוקת הגוי… לנו אין כל ספק, שמנהג זה נלקח ממנהגי הממלכה הבריטית דהיינו חוקת הגוי. טקס דקת דומיה נשמרה אצל פלג נוצרי אנגלי בשם “קוואקר” כבר לפני כ300 שנה, כדי לייחד זמן לאדם המתפלל לבדו או עם בני דתות אחרות מבלי לבטא את התפילה לפי טקסט / נוסח קבוע.

בעיקר עשו זאת בטקסים (כמו ליווי המת) שהשתתפו בהם אנשים מדתות שונות, בכדי לא להיתקל בהתנגדויות על אופן הפולחן. והדבר מובן. באופן רשמי וממלכתי, המלך גורג’ (החמישי) והכנסייה האנגליקנית (כנסיית אנגליה) קיבלו את מנהג ‘2 דקות דומיות’ כטקס דתי ולאומי בשנת 1919, שנה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. דקה אחת ייחדו לזכר החיילים שנפלו בקרב ודקה אחת לכבוד החיילים שחזרו בחיים.

המלך גורג’ קיבל את הרעיון הזה מהאביר פערסי פיצפטריק (Sir Percy Fitzpatrick) שהציעה את זה לממלכה לאחר שכבר נהגו כך הנתינים האנגלים בדרום אפריקה בשנה הקודמת בעת סיום המלחמה. (הדבר פורסם אז בהרחבה ע”י שרות החדשות רויטרס.) כך התקבל המנהג האנגליקני והחוק הממלכתי לקיים 2 דקות שקט בכל הארצות השייכות לממלכת בריטניה ביום ה11 לחודש ה11 בשעה ה11:00. (זה קיים עד היום בבריטניה, קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד)

מנהג זה התפשט לעוד מדינות שהיו בעלות ברית עם בריטניה במלחמות העולם, ומקיימים אותה בטקסים שונים ברחבי העולם. ומשם גם המנהג העולמי להרכין ראש ולעמוד דום בעת שירת המנון לאומי. כדי לייחד מחשבה ותפילה עבור מייסדי ולוחמי החירות.

ברור שמייסדי מדינת השמד והחרדקים הכופרים הושפעו מהבריטים והטקסים שלהם. ובפרט מהטקסים הממלכתיים והצבאיים, היות וחלק ניכר ממייסדי המדינה ולוחמיה לחמו בגדודים העיבריים בצבא הבריטי במלחמת עולם הראשונה. וכידוע, האזור כולו היה מתחת לשליטה בריטית מהעת ההיא עד למלחמת השחרור.

עמידה בצפירה בישראל מדינת השמד והניאוף ביום השואה וביום העצמאות אינו המצאה ישראלית אלא חיקוי מדויק ממנהגי וטקסי הממלכה הבריטית כפי שתיארתי למעלה שזה אסור ליהודים משום חוקת הגוי.

למעשה קיום טקס כזה הינו כלול באיסור “חוקת הגוי”, ואסור ע”פ תורה לעמוד בצפירה כזה.