היום, יום השואה, יחול יום השנה לפטירות של אבי ז”ל.
יום עמוס ברגשות ומחשבות.
המחשבות מתרוצצת בראש, אבל יותר מכולן המחשבה השאלה הגדולה האם אני הולך בדרכו? כל אב מקדיש את חיין לחינוך ולפרנסת ילדיו, אבל אבא שלי, כניצול שואה שבגיל 14 לאחר ליל הבדולח ברח עם משפחתו לארה”ב דרך הולנד, ובגיל 30 עלה לישראל לבדו כדי להקים בית בארץ ישראל כשהוא מותיר מאחוריו אימא ואח.
אביו נפטר משברון לב במהלך המלחמה, ולא זכה לראות את משפחתו קמה מן האפר.
המוטו העיקרי שאבא היה מוסר נפשו עליו היה מוסריות האדם.
אבא אמר לנו תמיד כי חכמה בגויים תאמין, כלומר, הגוי יכול להיראות חכם ולהיות רגיש לאנושות, אך השואה באה ללמדנו, כי אידיאל שאינו מבוסס על חוקים של בורא עולם גודעת חיים של מיליונים, שכל חטאם שאינם משויכים לאליטה “הנכונה”.
הקב”ה קבע בחוקי התורה את “ואהבת לרעך כמוך”, ואת “אהבת הגר”, והרמב”ם קובע את מצוות אהבת הגר כשתי מצוות נפרדות: אהבת הגר מדין ‘רעך’, ואהבת הגר מדין ‘גר’.
על כך תמיד הוסיף לנו את “זכור את אשר עשה לך עמלק”, ראה מעשיו והתרחק מן הכיעור. ומאידך “מחה תמחה את זכר עמלק”, מחיית עמלק היא נקמת ה’ ללא ציווי, שכן איננו רשאים לנקום, רק לקב”ה הזכות לנקמה על כבודו.
אין זה מקרי כי יום השנה לפטירתו הוא ביום השואה. קביעת היום המסוים הזה נתונה אמנם בפולמוס הלכתי, אך מאחר ונקבע אי אפשר עוד שלא להשתמש בו כמנוף ל”זכור את אשר עשה לך עמלק”.
אבי ז”ל לא זכה בצעירותו לשבת וללמוד בבית המדרש. עול הפרנסה שהוטל על כתפיו בעקבות פטירת אביו, שלח אותו מגיל 14 לעבודת כפיים.
אולם, בערוב ימיו כשהוא חולה ומבוגר, למד מידי יום במשך שעות.
את הסיוע שקיבל מ”הביטוח לאומי” בדמות מטפל, החליט לבחור מתוך מאגר מתנדבי “עזר מציון” כאשר לביתו מגיע אברך מידי יום ללמוד כ-4 שעות. הלימוד הזה גם סייע לו שלא להיות בודד בביתו בשעות שבני הבית נעדרו לצורך עבודתם.
מסכתות שלמות זכה לסיים בלימוד היומיומי, והמסכת האחרונה שנותרה מיותמת באמצע הלימוד הייתה מסכת “קידושין” וגם בכך ראיתי סימן משמיים.
מהות חיי הנישואין היהודיים הם קדושה ולכן נישואין נקראים קידושין… האם אני מקדש את חיי? האם אני מקדיש לתורה מספיק זמן כדי להיות אדם בעל ערכי תורה ומצוות ?
זוהי השאלה שמלווה אותי היום ובכל יום.
אבא ז”ל היה מליץ יושר עלי ועל כל צאצאיך שיהיו בבחינת “קדושים תהיו כי קדוש אני”.
• לע”נ גרשון בן אליעזר ז”ל