עסקן בתולדות אהרן: ישנם פתרונות לאירועים, אבל אנו פוחדים מקנאים

המחדל בהלווית פוסק הדור זצ”ל  – והלקחים • האלפים שהשתתפו בהלווייתו העצובה של החתן יצחק סאמט ז”ל, בן ה-18 שנדרס תחת רגלי המלווים בהלוויית הגר”ש וואזנר זצ”ל במוצאי-שבת האחרון בבני-ברק, הוכיחו כי פטירתו הטראגית צורבת את דעתו של כלל הציבור החרדי, שהקריב השבוע את קרבנו השני, באותו מחדל שהאחראים עליו טרם נמצאו.

שוחחתי עם אחד מעסקני חסידות תולדות אהרן על האסון, הפקת הלקחים, ועל האירועים הבאים המגיחים כבר עבר לפינה, כמו אירוע הדלקת המדורה בליל ובמוצאי ל”ג בעומר במירון – והופתעתי לשמוע, כי לדעתו יש אשמים ברורים האחראים לסכנה הקבועה המלווה את אירועי החסידות.

 מה הלך הרוח בחסידות אחרי האירוע הקשה?

“מה שאומרים לא משנה, ומה שהיה – גם לא משנה. מה שמדאיג אותי זה מה יהיה.

מה יהיה עוד חודש בל”ג בעומר? בהדלקה בירושלים? בהדלקה במירון? בשמחת בית השואבה? בהקפות שניות? או בכל אירוע בקהילה? ל”ג בעומר נמצא כבר מעבר לאופק, ואני מפחד פחד מוות ממה שעלול להתרחש שם…

האם לא הגיע הזמן לעשות חושבים? הציבור גדל בלי עין הרע. הלנצח נאכל חרב? תרבות הדחיפות רק תגדל ותסכן את שלום הציבור. האם גם אז נוכל לרחוץ כפיים ונאמר: ‘ידינו לא שפכו את הדם הזה’?”

 היכן אתה מזהה את עיקר הבעיה?

 “אני אפתיע ואספר לך שיש לנו אנשי ארגון מעולים בקהילה. אתה אולי תופתע, אבל הם אלו שארגנו את הלוויה של הרב אלישיב זצ”ל, כמו גם אירועים רבים נוספים מחוץ לקהילה.

 כאשר יש אולם עם כך וכך מקומות, כרטיסים ממוספרים, מארגנים מצוינים, ומעל הכל הרבה סייעתא דשמיא – אתה יכול לארגן אירוע.

ככלות הכל, הגודל של הבית כנסת ידוע, הקהל צפוי, ולכן בדרך כלל באירועים פנימיים שעושים במתחם בית הכנסת, יש לחץ אבל סביר.

איפה הבעיה? בעזרת הנשים. זו הסיבה שבשנים האחרונות אירועי ‘שמחת בית השואבה’ פתוחים רק לנשות הקהילה.

גם בשמחת תורה עזרת הגברים פתוחה רק לחברי הקהילה, ויש שומר בפתח. בעזרת נשים, כל אשה רשאית היתה לבחור להשתתף בהקפות הלילה, בהקפות הבוקר, או בהקפות שניות. כך שבכל סדר הקפות משתתפות רק שליש מנשות הקהילה.

 הסכנה הגדולה מגיעה בכל האירועים האחרים, כמו בהקפות שניות, טיש פורים, וחתונות. בית הכנסת פתוח לכלל הציבור, ויש לחץ עצום, שמגיע לעתים קרובות לכדי סכנת נפשות – גם בעזרת גברים, אך בעיקר בעזרת נשים.

כך גם בכל שנה בל”ג בעומר בהדלקה של האדמו”ר  במירון. מי שהיה שם יודע, שהעובדה שעדיין לא התרחש שם אסון – היא פשוט נס…הגיע הזמן לפתור את הבעיה וכמה שיותר מהר.

 תנסה לערוך חשבון פשוט: הקהילה גודלת, בכל שנה מתווספים 100 זוגות נשואים, ואם נכפיל אותם ב-10 שנים נקבל 1000 משפחות. בכיתות הקטנות היום, ישנם כבר 200 בנים בכל מחזור.

החשבון הזה רלוונטי לא רק ל’תולדות אהרן’, אלא לכל קהילה חסידית גדולה”.

 היכן שורש הבעיה?

 “כמובן שהכל מתחיל מחינוך. בדיוק כמו שמחנכים שצריך להתקרב לאדמו”ר לראות את עבודת ה’ שלו, כך צריך גם לחנך שלא דוחפים ולא נדחפים. לא פעם ראיתי שהיו דחיפות ליד האדמו”ר, והוא הפסיק לחלק ‘שיריים’ וכדומה, עד שיפסיקו לדחוף אחד את השני.

 בעייה נוספת היא הפרקטיקה של ההשתתפות באירועים. ההשתתפות הזו היא חלק אינטגרלי מחיי הקהילה וכאשר אנשים לא יכולים להשתתף באירועים מרכזיים, מחוסר מקום, הדבר יוצר תסכול וכו’. מ

עבר לשאלת החינוך, חייבים גם לייצר פתרונות שיאפשרו לכל אחד להשתתף באירועים המרכזיים של הקהילה”.

 ויש פתרונות? 

 “ברור שיש. יש מספיק אנשים חכמים ויצירתיים בשביל זה, רק צריכים לשבת ולהחליט.

 את ההדלקה במירון, למשל, אפשר להעביר בשידור-חי למסכים מחוץ לשטח של ההדלקה, כמו בהדלקה של חסידי באיאן.

כמו כן אפשר להעביר את הטקס בשידור למרכזי החסידות בירושלים, בית שמש ואפילו חו”ל, כך שגם מי שאינו יכול להגיע למירון, כמו גם אוכלוסיות חלשות כמו נשים בהריון, ירגישו שהם חלק מהאירוע.

כך גם גם שמחת בית השואבה, הטיש של פורים, הקפות שניות, חתונות ואירועים מרכזיים בחסידות. אם יעבירו אותם בשידור חי באולמות של הקהילה, בעיקר לנשים, הדבר יוריד מהלחץ, ויתן אפשרות לכולם להשתתף.

 אז למה זה לא קורה?

” כי אנחנו מפחדים. אנחנו מפחדים מהסיקריקים ודומיהם.

 כמעט בכל דבר טוב שאותו רוצים לעשות לטובת הקהילה, מגיעים טיפוסים ‘קנאים’ ונלחמים מבחוץ וגם מבפנים…

הגיע הזמן להבין שבדיוק כמו שהיום משתמשים באוטובוסים למירון ולא רוכבים שלושה שבועות על חמורים, או כמו שאת המודעות כותבים במחשב, ומשתמשים באינטרנט, כך גם אפשר, או ליתר דיוק חובה, לנצל את הטכנולוגיה להצלת נפשות.

האם בגלל שאנו חוששים מכמה נערים המנוערים מקדושה, לא נפעל לטובת הקהילה? בסופו של יום, לא משנה מה שנעשה – הם תמיד יפרסמו מודעות נגדינו.

 אני מקווה שלטובת נשמתו של ‘קרבן המדרגות’ נתעשת עכשיו, ונתחיל מרגע זה להתכונן לקדש שם שמים מבלי לפחד, לדאוג לאחרים מתוך כבוד, ולא להגיע לידי סכנה, או למצב בו ניאלץ לערב שוטרים בכל אירוע של החסידות”.