אסון המדרגות: לא להגזים עם הביקורת

רגע לפני שהחג מסתיים, ישנה הזדמנות נדירה לעשות עוד מצווה: יש בתוכנו רגישים לגלוטן, אשר מעיהם מתהפכות בעת אכילת מוצרים המכילים גלוטן.

מאחר ובפסח מרבית מוצרי החג אינם מכילים קמח, ואפילו לא קמח מצה, הם נקיים ממילא מגלוטן, וניתן למצוא שכן/מכר ו/או בן משפחה הרגיש לחומר – ולתת לו את העודפים.

הרגישות לגלוטן, כמשל, לרגישות שלי לביקורת.

אין מי שמעיו לא התהפכו בעת ששמע על האסון שארע בהלוויה של פוסק הדור זצ”ל. אך הביקורות המוטחת על כל החברה היא הרסנית.

כולנו חכמים כולנו נבונים … כולנו רוצים להימנע מהאסון הבא. אולי כחברה גם כולנו אשמים, ועם זאת אין זה תנא דמסייע לתקוף ללא רחמים את כולנו, ולחפש את האשמים כדי להביע את קלונם ברבים.

גם זו שפיכות דמים.

עצוב המקרה, וראוי למידה של ביקורת והסקת מסקנות, אך אין בו כדי להטיל דופי עלינו כחברה.

מי שתמיד הראשון להביע בשער בת רבים את חסרונות החברה החרדית ו”נראה כשש עלי קרב” להעמידה על תיקונה, מוטב כי יבין כי יש ביננו הרגישים לביקורת, והטחתה בפניהם.

מעבר להיפוך מעיהם, גורמת הביקורת רק לנזק ולפירוד – ולא נשמעת.

כך לא תבנה חברה מתוקנת ומאוחדת, שוודאי אינה מעוניינת להרע.

ארעה על ידינו תקלה, והיא תילמד ומסקנותיה יוסקו, גם בלי שיוענשו “האשמים”.

העונש שלנו כבר ניתן. איש מאתנו לא חגג את החג בשמחה שלמה. לכולנו חסרו כמה טיפות בכוס השמחה של מועד.

כדי שהכוס לא תמלא שוב יגון, הבה נתמזג זה עם זה, נחשוב על האחר למלא חסרונו, ולא להביע ברבים את קלונו.

 נהיה רגישים גם אל שוגים וטועים, ומלאה דעה את הארץ כמים לים מכסים.