למה פסח זה זמן לעלות בדרגת האמונה

קוראים לי אלמוג. אני בן 16. בטח אתם חושבים בליבכם: מה אני מבין מהחיים שלי. ובכן,  תאמינו לי שאני מבין – ומבין הרבה.

לפני שנתיים חזרתי בתשובה. לפני כמה חודשים חליתי במחלה בדרכי נשימה, ומאז אני יושב לי בביתי בסבלי.

בשבילי חג הפסח וליל הסדר זה זמן לעשות עם עצמי חשבון נפש, ולקבל את רצון ה’ באהבה, בלי לשאול שאלות, כי אני בטוח שה’ רוצה רק טוב. ולמרות מצבי, תאמינו שאין לי הרהורי אמונה כלל.

אם אתם שואלים אותי, זה ניסיון מה’: לראות איך אני מתמודד עם יצר הרע (ככה זה כשגרים בבית חילוני למחצה, ויש הרבה פיתויים מתחום הטכנולוגיה). “ה’ בהיכל קדשו ה’ בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם ה’ צדיק יבחן” – וכל בנאדם שסובל, זה כפרת עוונות אישית ולכלל עם ישראל.

ה’ יודע את מי לנסות.

פסח זה זמן של קירוב לה’, לתורת ישראל ולמורשת עם ישראל.

זה נס שאנחנו קיימים היום (אלפיים שנים בגולה וכל-כך הרבה אנשים רצו להשמיד אותנו – ועם ישראל חי) והכל בזכות התורה, מסורת של אלפי שנים של מצוות, דרך ארץ, חסד, כבוד לזולת, כי בתורה יש את כל הטובות שבעולם.

ההגדה שמזכירה לנו מאין באנו, הניסים שה’ חולל לנו ומה היינו עושים ללא אבינו שבשמיים.

בשבילי חג הפסח זה שמחה פנימית; זה זמן קירוב לאבינו שבשמיים; וגם זמן לקרב אנשים אחרים (משפחה, חברים וכו’).

אני גר בקריית יובל, שכונה שסובלת מהדרת חרדים ופעולות אנטי חרדיות קיצוניות. אני מזיל דמעה על כך שיש שנאה כה עצומה מהצד החילוני, שלא מביישת, לצערי הרב, אנטישמים. אני מזיל דמעה על כך שיהודים לא מבינים את משמעות התורה, לימוד התורה ומורשת עם ישראל (לפי דעתי כל אחד צריך לבכות על נפש יהודי שלא שומר תורה ומצוות).

אולי עכשיו, בתקופה הזאת, זה זמן לעשות כל אחד חשבון נפש עם עצמו ולחשוב מהו רצון ה’. להתחזק באמונה, במיוחד לאחר האסונות האחרונים – השריפה בברוקלין,והימחצותו למוות של הבחור בהלוויית הרב וואזנר זצ”ל.

הם קורבנות של כולנו. אני מקווה שכל אחד יזכה לגאולה הפרטית שלו (שלי זה לזכות לרפואה שלמה בקרוב) ולגאולה שלמה בקרוב אמן.