מניסיוני כצלם בהלוויות ענק, הלוויה כזו יכולה לזרום כתיקונה גם עם מיליון איש. עד הרגע שבו אדם קופץ ואומר משהו, למשל, לאנשים שנושאים את המיטה.מ
מאחר ומסביב למיטה, ובכל מקום בלוויה בעצם, מתקבץ אוסף אנשים זרים – מי שנותן הוראות, מטבע הדברים, אנשים הולכים אחריו.
הייתי בן 18 בלוויית הרב ראובן יוסף גרשונביץ, מראשי ישיבת הנגב, שנערכה בערב חג הפסח. אני מסביב למיטה, עשרות אלפים מלווים מסביב. איש אינו יודע מה הלאה. לא מתקדמים ס”מ אחד.
במרחק 200 מטר מבית הכנסת ‘לדרמן’ ברחוב רשב”ם בבני ברק חנה הרכב של החברא קדישא. אחד הרבנים שעמד שם, אמר לי: “צריך להעלות את המיטה לאמבולנס. כי זה לא יזוז”.
הרמתי את קולי לעבר מלווי המיטה וצעקתי: “קחו את המיטה לאמבולנס”.
הייתי בטוח שיגלגלו אותי מכל המדרגות. אבל מאותו רגע, כמו עדר ממושמעים, הם עשו כל מה שהוכתב להם. ללא דעת.
ככה זה: מי שלוקח פיקוד, אפילו הוא נער – בגלל שאין היכרות – אנשים נוהים אחריו.
אמש, בבית המדרש של ‘חכמי לובלין’ היה אויבער-חוכם שהחליט מענייני כבוד, שליטה, פרנציפ או לא יודע מה – לשנות את סדר הוצאת המיטה. ועל פיו פעלו באותו רגע.
וכך, ברגע אחד התהפך סדר הוצאת המיטה למיקום הטראגי של המדרגות. אותו אחד שניווט וצעק ושינה את הסדר שנקבע – הוא האחראי הישיר למה שקרה כתוצאה מצעקותיו. הוא קבע את מותם של האנשים.
והפתרון?
א. יהיה הגדול בישראל שיכתוב צוואה ובה יפורט מסע הלוויה: מי מחזיק במיטתו, מי יצעד מסביב, מאיזה בית מדרש, ויוסיף כי מי שידחף – אין לו מחילה. הוא גם ירחיב באיסור חמור להיכנס לבית החיים, תוך רמיסת כבוד המת המינמלי.
אותו גדול דור שיעשה זאת – הוא שיקבע לדורות את סדר הלוויה לנצח, בכל הלוויה.
ב. יקבע בשטח מיד עם הודעת הפטירה – ויפורסם בכל כלי התקשורת של הציבור החרדי – אדם אחד שיהיה אחראי לכל מה שסובב סביב המיטה. בכל מסע יכול להיות אותו אדם או כל פעם אדם חדש – אם כי רצוי שיקבע אדם אחד שמבין ומכיר בנפש האנשים בשעת מסע שכזה.
ג. אותו אחראי ילבש בגד מזהה ועל פיו יישק דבר. על פיו יחנו, יעמדו וילכו.
ד. הגיע הזמן, במסגרת השינויים הללו, לעשות סוף לביזיון ששוטרים מחללי שבת, הבזים לכל דבר שבקדושה, הם העשרה אנשים שמקיפים את מיטת גדול הדור בדרכו האחרונה.
שימו לב: רבנים שלא הכניסו לחדרם מחללי שבת, מוקפים בשעת הורדתם אל הקבר, בדרכם האחרונה, במחללי שבת.
הגיע הזמן להקים עבור מעמדים שכאלה קבוצה של אנשים חרדים, יראי ה’, שכוחם במותנם, והם אלה שיאבטחו, יעמדו מסביב ויקפידו כי בדקות האחרונות, כשגדול הדור נקבר עם ספריו ופסקיו, יהיו סביב קברו רק אנשים שהלכו בדרכו – בדרך התורה.