תעני בכנות: את באמת בת חורין?

 עשרה ימים של חוויות עברו עלי – חוויות הפסח. לא אלו מהסוג של ניקיונות וקניות מאלה גם שמעתם וסיפרו לכם בכל טוויטר, קיר פייסבוק או אינסטוש.

עיתוני הנשים מלאים בעצות מועילות ומתכונים יעילים והפתרונות זמינים.

אבל החוויות שלי שונות במעט. אני חרשתי את הארץ בימים האלה. חג הפה-סח הפך חג תקשורתי ביותר עבורי. מפגשים עם עשרות אנשים כאשר ה”עילה” התבטאה תמיד במשפט הבא: “הבאתי לך מצות לליל הסדר”.

מצות שמורות שיש לנהוג בהן בזהירות יתרה. כן. שלוש מצות כנגד כהן, לוי וישראל ומהן תאכלו בליל התקדש החג – בליל הסדר.

מצה היא ענווה. חמץ הוא גאווה. כך, ככל שהתיר לי הזמן, ישבתי ועמדתי ושוחחתי והסברתי לבנות שיחי את משמעויותיו הפיזיות, הרוחניות והנפשיות של החג המכונן בו הפכנו לעם. ולפתע ראיתי כיצד אפשר לתת מתנה שכולה “קמח ומים” ולהגיע באמצעותה אל נבכי הנפש.

חברה שבעלה רכש קליניקה חדשה לטיפולים אסתטיים בצפון תל אביב ביקשה על הדרך שאביא בהזדמנות הבאה רב לקבוע מזוזה במקום הפרנסה החדש.

אחרת, רכילאית ב’מעריב’, כבר ביקשה שאביא לה הגדה של פסח, והייתה גם סגן אלוף שמיהרה לסמס לי לאחר שיצאתי ממנה ושאלה מתי זמן סיום אכילת חמץ והיכן תוכל למכור את החמץ.

כשיצאתי מהשיעור הקבוע שלי ביום חמישי בבוקר עדיין חשתי כאילו לא מיציתי את החג, כאילו אין לי על מה לטפס, כאילו אני עדין עסוקה בגשמיות. הנסיעות ברחבי הארץ והמפגשים הרבים סחטו את כוחותיי ולא הותירו לי מספיק זמן כדי ללמוד לעומק את ענייני החג.

בעזרת השם

 חג הפסח – פה-סח. מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה הרי זה משובח. זהו החג הזה שעבדנו כל-כך והתכוננו לבואו. זהו החג שמאפשר לנו לדבר ולדבר ועוד קצת לדבר וזה אפילו משובח.

חג האביב – זה גם החג של האביב, של חילופי העונות, של הבהיר והברור והמובן, הטוב והשמח.

חג המצות – המצה מאפשרת את ראשית ההתקשרות עם ה׳, תינוק לא יודע להגיד אבא עד שהוא טועם טעם דגן. אכילת המצה שנקראת גם מאכל האמונה נותנת לנו את החרות לפנות ישירות לה’ ולומר אבא.

החמץ הוא גאווה, הוא מתנפח. הוא מבטא את האני. המצה היא לחם עוני. רק ביטול הישות והגאווה יכולים להביא אותנו לחירות אמיתית.

חג החירות – “החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה”. ניסן בכלל וחג הפסח בפרט דומים לתקופת הזמן בה הם חלים, לאביב. כמו האביב שפורח ומתחיל מחדש לאחר חודשי החורף הארוכים כך נולד העם היהודי ויוצא משעבוד לגאולה.

העבד לא יכול לומר כל מה שעולה במוחו. בן חורין יכול לעשות זאת. כמו שציינתי לעיל, זה חג בו הפה סח. ולא מדובר על סתם דברי הבאי ורכילות, אלא על שירה במלוא פה – “יחד כולם הודו והמליכו ואמרו, ה’ ימלוך לעולם ועד”.

חופש גדול

ולסיום, בואו נשאל את עצמנו שאלה קטנה ונענה עליה ביושר. האם אנו אכן בני חורין? האם איננו משועבדים ליצר, לתאוות ולאשליות.

בין אם התשובה חיובית ובין אם לאו, אני מאחלת לכולכן חג הפסח כשר ושמח. יהי רצון שעוד היום, בטרם יתקדש החג יעמדו רגלי המבשר על הר הזיתים ונתבשר כולנו כי זכינו לגאולת עולמים.

חג הפסח הוא הזדמנות מצוינת לצאת ל”חופש הגדול”. חופש בו נהיה, סוף-סוף, אנו עצמנו. משוחררים מכבלי הגלות ומשעבוד היצר. אמן.

• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]