מה אני עונה למי שפוגשים בי כעת ושואלים אותי לתחושותיי?

ערג חג הפסח, חג החירות, אני מבקש לשתף אתכם – חברים יקרים תומכי ‘יחד’ בכל אתר ואתר – בהרהורים ומחשבות שעלו בי בתקופה האחרונה.

ידוע שגאולת מצרים הייתה דבר שנעלם מן העם, שהרי הקב”ה חישב את הקץ אך לא גילה לישראל אימתי החלו אותן ארבע מאות שנות גלות.

ולא לחינם נעלם זמן הגאולה.

הסיבה לכך היתה מפני שאם היו ישראל יודעים מתי הם עתידים לצאת לחופשי, לא ניתן היה למדוד את גודל האמונה של העם.

בימים ההם בזמן הזה: חשבנו כי הגיעה השעה שתבוא לעם בשורת ‘יחד’ באופן כזה שנוכל לפעול למען העם מתוך הכנסת. בשליחות רבותינו יצאנו למסע האחדות, אך כידוע לא עלה הדבר בידינו, לעת עתה.

רבים פוגשים בי ברחוב, בבית הכנסת, ובאירועים שונים ושואלים אותי לתחושותיי בעת הזאת.

אני משיב להם על אתר כי בדומה לעם ישראל בימים בהם, זהו הזמן בו אנו נבחנים באמונתנו – האם אנו מאמינים באחדות ישראל אם לאו. האם האמונה שלנו היתה רק בשביל הבחירות או שהיא חזקה גם אחרי.

אחי, היו חזקים! הדרך היא דרך גם אם אין לה ביטוי מעל במת הכנסת. אך בזאת אני בטוח: בא יבוא היום בו נצליח.

היינו כולנו בשמחה של אחדות ונישאר באותה השמחה. זכרו, הדרך לגאולת ישראל היא אחדות ישראל.

זאת הזדמנות נוספת להודות לכם פעילים יקרים על עבודתכם המסורה למען המטרה הקדושה. לא לריק פעלתם. די בזה שהבשורה הנפלאה חילחלה לעם בכדי להצדיק את עמלכם ולכל אחד ואחת מכם חלק באהבת ואחדות ישראל שפרחו ושגשגו.

ההישג בדמות מאה עשרים וחמש אלף קולות המאמינים בדרך (ועוד רבים שקולם לא נשמע…) הינו הישג בלתי מבוטל.

בברכת פסח כשר ושמח ובציפייה לגאולה השלמה,

שלכם בידידות

אלי