הלילה בו נפתחים שערי שמים

מנחם ברוד
|
י"ד ניסן התשע"ה / 03.04.2015 10:20
חבל ‘להעביר’ את ליל הסדר בקריאה חפוזה של ההגדה, כדי להגיע מהר ל’שולחן עורך’ • הערב הזה הוא מרכזי בעיצוב זהותנו כיהודים

אנו מגיעים לליל הסדר אחרי עמל ויגיעה של שבועות קשים, לילות בלי שינה, מסעות קניות וקרצוף כל הבית. הפיצוי על כל העמל המפרך הזה טמון במשמעותו הפנימית של הלילה הזה, שבו יצאנו ממצרים.

אפשר ‘להעביר’ את ליל הסדר בקריאה חפוזה של ההגדה, כדי להגיע מהר ל’שולחן עורך’. תהיה לנו ארוחה משפחתית נחמדה, אבל את העיקר החמצנו.

המפגש המשפחתי סביב השולחן הערוך הוא המסגרת החיצונית בלבד למהותו האמיתית של ליל הסדר, וחבל להתמקד במסגרת ולזנוח את התמונה.

לתת תשובות

משמעותם האמיתית של דברים מסתתרת תמיד בתחום הפנימי, הבלתי-נראה. כאשר הצד הפנימי נפגם, ההיבט החיצוני מאבד את טעמו ונעשֶה עול מעיק.

אפשר לראות זאת אפילו בדבר פשוט ויום-יומי כפעולת האכילה. איננו רואים בה טורח ועול, אלא להפך, היא מסִבה לנו הנאה. טעמה של הארוחה מאפיל על המאמץ שהיה כרוך בהכנתה ונותן משמעות לכל הטִרחה.

אולם מי שאיבד את חוש הטעם לא יבין את כל הטורח והעמל סביב ארוחה, והיא תהיה בעיניו צורך הכרחי ותו לא.

אף ליל הסדר כך.

פנימיותו של הלילה הזה עשירה כל-כך, עד שקשה להחליט במה להתחיל.

בראש ובראשונה הוא נועד להעביר את היהדות ואת מסורת האבות מדור לדור.

דברים רבים בלילה זה נעשים רק כדי לעורר את תשומת ליבם של הילדים ולגרום להם להתעניין ולשאול. כל זה מושתת על הציווי הנצחי “והִגדת לבנך” – לספר לילדי הדור הבא על לידת העם ועל מסורתו ומורשתו.

אחרי שהילדים שואלים ‘מה נשתנה’ מגיע השלב שבו האב צריך להשיב ולהסביר.

לא די בקריאת ההגדה, אלא חובת האב להסביר לילדיו על-פי גילם ורמתם.

זה הזמן לספר על לידתו של עם ישראל, על יציאתו הפלאית מעבדות לחירות, על קבלת התורה בהר סיני, ועל המשך המורשת שמייחדת אותנו ושאותה אנו נושאים זה 3327 שנים.

שערי השמים נפתחים

נוסף על כך יש בליל הסדר רבדים רבים נוספים. זה ‘ליל שימורים’, שבו נפתחים שערי שמים ומתקבלות הבקשות. זה זמן לקבלת החלטות טובות, ובמיוחד בשעת פתיחת הדלת.

גדולי ישראל בכל הדורות ציינו את קדושתו וסגוליותו של ליל הסדר, כשעת רצון מופלאה.

באחד הספרים הקדמונים נאמר: “יהא כל אדם חרד באימה לקיים מאמר חכמים שתיקנו מצוות הסדר והגדה, ולא יהא הדבר קל בעיניו. אף אם כמה דברים יש בסדר, שנראֶה בעיני האדם שאין הקפדה בהם, ישכיל בדעתו לקיים, שאין שום דבר ריק בהם”.

הקרובים לעולמה של החסידות יכולים להשתמש בשפע ביאוריה על משמעות החמץ והמצה, על יציאת מצרים רוחנית-נפשית שמתרחשת בכל יום, על הכוח שניתן בחג הפסח ‘לפסוח’ ולדלג קדימה, בקפיצה פתאומית גדולה, מעבר למגבלות הרגילות, ועוד ועוד.

כל אלה הם הטעם האמיתי שמאחורי ליל הסדר.

כאשר עורכים אותו כהלכתו, גם במובן הפנימי והרוחני, או-אז מרגישים שכל המאמץ והטורח אינם נחשבים נוכח תחושת ההתעלות שהלילה הזה מעניק לנו, והכוח שאנו שואבים ממנו למשך השנה כולה.