האזנתי לדיון שהתנהל בין נציגת העמותה המעודדת טבעונות וקוראת לאכילת בעלי חיים ‘רצח’ לבין יהודה גליק, המעודד עליה להר הבית והקרבת קרבן פסח, ותפסתי כי הפסטיבל המתחולל מידי חג, החל כעת.
הפסטיבל המתעורר מידי ערב חג ומייצר מחול שדים נגד יהודים ומנהגיהם.
למעשה, זהו נוהל ישן כבר מימי הביניים, בו נרדפו היהודים בעלילת דם, על שימוש בדם ילדים נוצרים באפיית המצות.
עלילות אלו מטרתם אחת: מניעת קיום מצוות.
המניע לכך הוא ההבנה כי כשננתק את היהודי משורשיו, הוא יהפוך להיות ככל העמים, או אפילו יתייבש וייכחד.
כך, בערב יום כיפור – מניעת קיום מצוות כפרות.
בפסח – דיון בנושא הקרבת קרבן פסח (קיים דיון רחב האם יש לקיימו בימינו אנו, אך בוודאי כאשר נעשה הדבר לצורך חינוך – אין כל מניעה).
על צער בעלי חיים ועל שמירת הטבע, אנו מצווים כחלק ממצות התורה והנהגות המחייבות כל יהודי שומר תורה ומצוות.
אינני בא לסנגר על תעשיית המזון ועל יחסה לבעלי חיים, ובוודאי שיש מקום רב לשיפור. אנו כיהודים שומרי תורה ומצוות יכולים להימנע מאכילת בשר ולהיות צמחונים, אך איננו יכולים להיות ככל הגויים.
את המצווה הזו אי אפשר להפסיק
אנו נמשיך לקיים בילדינו ברית מילה, גם אם יקומו בתל אביב כאלו שיגדירו מעשה זה כהתעללות בחסר ישע.
אנו נמשיך לאפות מצות – גם אם יגידו שכל החיטה בעולם בסכנת הכחדה. מגרגיר החיטה האחרון נאפה כזית מצה לליל הסדר.
וכן, במידה ונרצה לאכול בשר, נקיים בו את מצוות שחיטה וכיסוי הדם.
נמשיך ללמד את ילדינו תורת הקרבנות ונתפלל בכל מאודנו, כי נזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים בבית הבחירה – כי זו הבחירה של הקב”ה וכך ברא עבורנו את עולמו.
מי שלא מכיר בעליונות האדם, שמסר לו הקב”ה את פירות העולם כולם, כולל בעלי חיים לפרנסתו; מי שלא מכיר בבורא עולם כשליט היחיד; ומי שלא מכיר בתורת ישראל כספר החוקים היחיד המחייב יהודי בתרי”ג מצוות, שיתכבד וילך למסע חיפוש עצמי בהודו, ובשאר טומאות עולם – ואל יביא אלינו ניחוח עבודה זרה והשקפות עולם מעוותת.
כי רק ברית הדמים שכרת הקב”ה עמנו, תגן תשמור ותשמר אותנו מכל צרה ויגון.