הזמן המסוכן: יש לכם באמת מושג איפה הילדים שלכם נמצאים כעת?

היום מתחיל המרוץ הגדול לעבר הפסח.

סדר, ניקיון, לחץ, עומס, מצוד אחר כל פירור, צחצוח, שיפשוף, וביעור בסדקים הקטנים ביותר.

כולנו רוצים חג פסח כשר, ולא תמיד נותנים דעתם על ה”שמח”.

מרוב שהבית עומד במרכז תשומת הלב, נשכח משהו שחשוב יותר מהבית. אני מתכוון ל”בית”, שזה המשפחה שלנו. הילדים שלנו.

יש כאלה שחושבים שבחודש זה הילדים אינם צריכים תשומת לב, התעניינות, חום ואהבה. אך אין זה נכון. הם צריכים. גם בחודש הזה.

יש כאלה שבמקום הרגשות החיוביים הנ”ל מקבלים לחץ, עצבים, רוגז, צעקות כעסים ומילים פוגעות. אף אחד לא מתכוון לזה. זה מהלחץ. אבל בתכל’ס דברים שאינם צריכים להיאמר נאמרים, ודברים שצריכים להיאמר אינם נאמרים.

ולא רק חום ואהבה. גם ביטחון אישי.

עיצרו רגע את קריאת הטור ושאלו את עצמכם: “היכן הילדים שלנו כעת?”

אנחנו יודעים בכלל היכן הם? כן, אנחנו יודעים שהם למטה בגינה. האם הם  ב א מ ת למטה בגינה או שמא החליטו ללכת לגינה אחרת?

והגינה, זו שלמטה, האם היא ליד כביש? האם אין בה מתקנים מסוכנים, בורות וברזלים?

ונניח שהחפצים תקינים. מה עם בני האדם המצויים שם, האם ישנה השגחה מתאימה מאינשי דלא מעלי שאלה הם הימים שלהם?

•

שיהיה ברור: אין מצב של מניעה מוחלטת לפגיעה בילדים. נכון הוא שגם בבית ניתן ליפול ולהיפצע וגם בחדרי מדרגות ומעליות נכנסים לפעמים אנשי דלא מעלי, אולם על כל הורה לעשות את ההשתדלות שילדיו יהיו מוגנים ובעיקר מושגחים.

הוכח שההשגחה נכונה ואחראית בסך הכל מצילה חיים ופגיעות. די בנערה מעל גיל 15 (שהיא בוגרת לפחות לגילה –רצוי יותר) כדי להגן באופן סביר על ילדים עד הגיל הזה. לשלוח סתם כך ילדים ללא השגחה – זה לסמוך על הנס ואין סומכים על הנס.

ימים אלה של פסח הם הימים המסוכנים ביותר לילדים, ונתחיל בתחומי הבית עצמו. כשאנשים שקועים בנושא אחד הם עלולים לשכוח דברים שבדרך כלל הם נוהגים לזכור.

איש אינו משאיר אקונומיקה פתוחה שלא לדבר על מוצרים מסוכנים יותר, אבל בפסח – שהניקיון נמצא בראש מעיננו – הדבר ייתכן בהחלט. אם רשתות השיווק מדווחות על עליה של אלפי אחוזים במכירת מוצרי ניקוי לקראת הפסח, שזה אומר שאלפי האחוזים הללו נמצאים כעת בתוך הבתים, המשמעות היא שהסכנה לילדינו בתוך הבית עולה באלפי אחוזים.

מה ניתן לעשות?

פשוט מאוד –מה שגופים אחרים עושים בכל הנוגע לחומרים או חפצים מסוכנים.

קחו למשל את הצבא. נשק הוא כידוע חפץ מסוכן בשל הנטייה שיש לו להרוג בני אדם. כאשר אלפי חיילים הולכים עם כלי נשק הם עלולים לפגוע זה בזה ללא הרף.

לצורך כך יש מערכת שלמה של חוקים ותתי חוקים כדי להגן על חיילים ואזרחים מפני פגיעתם של כלי נשק.

הידעתם שכלי נשק (כגון אקדח) חייב להיות בתוך כספת? או בתוך מקום שיש לו שתי הגנות. קיימת חובה ללכת עם כלי נשק נצור, יש חוקים שונים בכל הנוגע לאופן נשיאת הנשק, עד כדי כך שאסור בתכלית האיסור לכוון קנה של נשק שלא כלפי השמים או האדמה, גם אם המחסנית אינה תחובה בו וגם אם הוא נצור, שמא יש כדור בבית הבליעה.

אפילו במטווחים לעולם לא מדגימים ירי לכיוון המתאמנים, גם אם הנשק נבדק עשרות פעמים. זהו נוהל חינוכי שנועד להוציא מהראש מצב כזה של כיוון הנשק לאזרחים.

ישנו נוהל של פריקת נשק. היא חייבת להיות שלא ליד אנשים כשהקנה לכיוון השמים או לכיוון הרצפה. והכי חשוב: נוהל קפדני במיוחד למניעת אבידת נשק. החייל חייב לשאת את השנק ל\כל מקום ולא להיפרד ממנו לשנייה כולל בשינה.

עלינו לראות במוצרי הניקיון, בעיקר המוכנים כמו סודה קאוסטיק, כלי נשק של ממש, לעיתים מסוכנים יותר מרובים, דווקא מפני זמינותם. עלינו להסתיר אותם מפני הילדים ולא להניח אותם מתחת לכיור – מקום בו ילד צמא או סקרן יכול לטעום מהם. עלינו לקרוא היטב-היטב את הוראות השימוש בשל החשש שמגע בין שני חומרי ניקוי עלול להוביל להרעלה או לפיצוץ כימי והיו דברים מעולם.

אם יש משהו שמותר להיות בו פחדן – הוא השמירה על חוקים נוקשים בכל הנוגע להגנה על ילדינו, מפני הסכנות האורבות להם.

ברגע שילדים מקבלים את השדר של הפחד מפני אותם מוצרים -הם לומדים להישמר מהם בעצמם.

קחו ילד שמעולם לא אמרו לו ש”אקונומיקה זה מסוכן מסוכן ואפשר למות מזה ח”ו”, ומולו ילד אחר שאיש לא טרח לומר לו כלום, או שפעם זרקו לו “תתרחק מהאקונומיקה”. ההבדל הוא עצום ועלול להיות מסוכן לאלה שפשוט לא מודעים לחומרת הסכנה.

•

מבפנים סכנת החומרים המסוכנים, ובחוץ –תשכל חרב גשמית רוחנית את חייהם. אנשי דלא מעלי מסתובבים כיום ברחובות ומהווים סיכון של ממש לילדים ולילדות מכל הגילאים.

גם בשאר ימות השנה ישנה עלייה מדאיגה מאוד בפגיעה בילדים רכים מצד זרים, שנראים לעיתים מוכרים, אך בימי בין הזמנים מדובר לעיתים בהפקרה של ממש של ילדים, המסתובבים ברחוב ומהווים פרצה הקוראת לגנב.

הפתרון, אם יש כזה, הוא לדעת בכל עת היכן הילדים נמצאים, לתחום אותם באזור הבית ולוודא מידי שעה האם הם אכן שם ומה מעשיהם; לבדוק היטב עם מי הם מסתובבים ואם מישהו אינו מוצא חן בעיננו, אפילו עניין של תחושה פנימית, פשוט לאסור על הילד להסתובב או לדבר איתו.

זו זכותינו וחובתינו כהורים. ניתן יהיה לראות שהילדים עצמם מצייתים משום שבחושיהם הרכים הם יודעים שהוריהם צודקים.

חשוב מכל להזהיר את הילדים מפני כל מגע או דיבור עם אנשים שהם אינם מכירים, גם אם הם נראים ידידותיים וגם אם יש להם סיפורים משכנעים.

לא מדברים עם זרים. נקודה.

לא עוזרים להם ולא מקשיבים להם ולא מובילים אותם לשום מקום.

כמו כן יש ללמד את הילד להקים קול זעקה אם הוא נמצא בשעת צרה, או שמתרחש דבר הנוגד את רצונו.

עדיף אפילו לתרגל את הדבר ממש כמו תרגיל של פיקוד העורף.

ולאלה הדואגים שזה יפחיד את הילדים. הם צודקים.

זה יפחיד אותם מלהתקרב לזרים ויחדד את עירנותם.

•

דבר נוסף חשוב הוא דיבוב הילדים.

במקרים ל”ע שילד עבר אירוע מסוים, הדבר חייב להתבטא אצלו אם בחוסר שקט ואם בפחדים או התנהגות מוזרה.

כל חשד כזה חייב להוליד שיחה, אמנם זהירה, אך ניסיון לדובב את הילד מנה קרה לו. אין זה נכון להכניס לראשו “האם קרה כך וכך”, אלא לברר איתו בחום ובקשב, מדוע הוא מתנהג בצורה אחרת.

במקרה שהורים אינם יודעים או אינם מצליחים לתקשר עם הילד צריך למצוא מישהו שכן יעשה זאת. זו יכולה להיות דודה שלו או איש מקצוע המומחה בדבר.

 כמובן שאין מצב של מניעה מוחלטת של פגיעה והכל בידי שמים, אולם את ההשתדלות חייבים לעשות. וייתן ה’ פסח כשר שמח ובריא לכל קוראי ולכל בית  ישראל.

  www.chaimwalder.co.il