מזה תקופה (בסביבות שנה) אני שומע את ‘העזר כנגדי’ מציינת את העובדה כי הכול רק עניין של ימים ספורים, עד שנתחיל גם אנחנו את ניקיונות הפסח. היא אף מקפידה להוסיף, כי השנה אנחנו מוכרחים לעשות ניקיון יסודי, שלא כבכל שנה.
כי בכל השנים אנו מנקים תנורים וחלונות, מיטות וגם שידות, רצפות ותקרות, צעצועים וארונות, דלתות ומגירות, מדפים ווילונות, וכו’. ואילו בשנה זו ננקה גם את חדר המדרגות, או לפחות את מפתן דלתם של כל השכנים והשכנות.
היות ובשבילי היא ‘עזר’, ובנוסף לא תחמיא לי העובדה שהיא תהפך ל-‘כנגד’, הסכמתי לכל מוצא פיה.
‘אבל’, רק אבל קטן הוספתי במו-פי, כמין חושב ומחשב. ‘אולי כדאי שנחכה עד לפחות חודש לפני החג’ – והוספתי: ‘הרי כבר כתוב במקורות ‘שלושים יום קודם החג שואלים, דורשים ומנקים בהלכות החג”‘.
אבל היא השיבה מיד לדברי בטענת מחץ שלא היתה לי תשובה עבורה, כי ‘הזמן קצר והפועלים עצלים, והמלאכה מרובה’. ובנוסף ‘אין זמן תחת השמש’, וגם ‘אם לא עכשיו אז אימתי?’ ו’לא עליך המלאכה לגמור’, ועוד כמה גיבובים מהפסוקים והמקורות, ואני ייחלתי רק לאפשרות כי הפח ישבר ואני אנה אני אמלט מן עבודות הפסח.
ריחות ושאר מראין בישין
ביום שהגיע זמן הניקיונות, לקחתי מטלית וחומר והחילותי לקרצף, התזתי וניגבתי וחוזר חלילה (דגש על החלילה).
וכך ראיתי כי אכן הארונות נקיים אך ידי מלאות סדקים, ריחות ושאר מראין בישין.
ניקיתי חלונות, ניקיתי ארונות, ניקיתי שולחנות, ואף הפלאתי את מכותי בכסאות. אך מיד עם שכוח ניקיון החלונות וכל השאר, הרוח פיזרה באוויר גרגירי מדבר, וכך החלונות הנקיים והמבריקים והכמעט שקופים (תמיד יוותר כתם סורר) הפכו בן רגע קט לחומים ומדבריים.
החלטתי שעד תום סערת האובך הפוקדת את חלונות בתינו, אגהץ מעט מן חולצותי.
פתחתי את ארון החומרים, ומצאתי חומר אשר בתרגום חופשי שמו הוא ‘חמצן’. היות והייתי זקוק לחמצן באובך הכבד הזה, שאבתי הרבה אל תוך קרבי מן החומר, כי אם חמצן הוא לחולצותי, מדוע איננו יוכל לחמצן את קרבי?
אבל אז הסתבר כי רק השם שלו הוא חמצן, והקשר בינו לבין חמצן הוא מקרי, מעין אחיזת אוזניים. החומר גרם לי להשתעל שיעול רם ונישא.
אוויר הרים צלול כיין
ידעתי כי בגבהים שורר לו האוויר הצח והנקי, והאוויר שם הוא האוויר הטוב ביותר למערכת הנשימה, והיות והייתי לאחר שיעולים רבים, פלוס אובך השורר בכל חלונות ביתי, חשבתי כי זה הזמן בדיוק לנסוק לגבהים ולנקות את תקרת ביתי.
נטלתי סולם בעל ארבעה שלבים, ועליתי לאט ובמהירות, עד לשלב החמישי בסולם. משעליתי, התברר לי כי שכחתי למטה את המברשת והדלי. נאלצתי לרדת לאט והפעם גם בזהירות, מחשש שנחיתת האונס תהפוך להתרסקות.
נטלתי את המברשת והחומרים, והמראתי חזרה.
כך מצאתי את עצמי מנקה את צידה השני של רצפת השכנים, תוך כדי פיזום השיר “ספונג’ה עושה לי טוב”, והריח היחיד שעלה באפי הוא ריח תבשיל. הסתפקתי האם התבשיל עולה ממטבח ביתי או ממטבחם של שכני, להם אני מנקה את צידה השני של הריצפה.
התבשיל הזכיר לי, כי כבר כ-עשרים דקות לא יצאתי להפסקת אכילה.
לאחר דקות מועטות ממש, הבנתי כי סיימתי חלק אחד ועתה נותר לי החלק השני. אופציית הירידה מן הסולם, הזזתו למקום אחר ועליה מחדש על הסולם, נשללה מיד בשל חיסכון בזמן, ובמשאבים המכונים כוח. האופציה השניה הייתה, להחזיק את הסולם בין שתי רגלי ולקפץ איתו ביחד עד שאגיע לצד השני.
מיד החילותי לבצע אופציה זו, אך התזוזה הראשונה דרדרה את דלי המים במורדות הסולם, והמים החלו מתפזרים להם בשצף קצף.
קול מים רבים
וכך נאלצתי לנקות את צידה השני של תקרת שכני שמלמטה.
מצאתי את עצמי עם מגב וסחבה, וגופה חבוטה בשל החלקות לרוב. לאחר אינסוף מאבקי כוחות עם המים הבורחים לי לצד אחד, כאשר אני אוסף אותם לצד השני, צידה השני של תקרת השכנים מלמטה הפכה להיות לריח של רצפת השכנים מלמעלה.
מאחר ותאבוני כבר הוסר בשל ההתרסקויות הרבות, החלטתי כי אפתיע את כל הנוגעים בדבר הניקיון בבית ואשאב את השטיחים. אך התברר כי שאיבת שטיחים איננה יכולה להוות הפתעה כאשר בני הבית שוהים בעיר באותו הזמן, שכן קול שואב האבק הינו רעש מחריש אוזניים, וכל בני העיר שומעים את צלילי האבק.
האפשרות כי אכבס נגוזה עוד בטרם נהגתה, מהחשש המוצדק כי הבגד יעלם או לפחות יצטמק לחמש מידות פחות ממידותיו, וכמו כן צבעו עלול להשתנות. בכך גם אני ניצלתי, אך חשוב יותר שגם הבגדים ניצלו.
קול חתן וקול קלה
תמיד קרצה לי האפשרות להיות מבין המשדכים. מיון הגרביים היתה, אפוא, המטלה הכי מרנינה שהוצעה לי בימים אלו. כי מלבד העובדה שאני אוהב לזווג זיווגים, גם האפשרות הזאת אינה מסוכנת ומסכנת. הייתי מאוד עצוב למראה מחוסרות הזיווג.
ניחמה אותי העובדה כי ‘ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה כי בת פלונית לפלוני’, ולכן קרעתי את השמים, והעתרתי בתפילות ובתחנונים כי ימצא זיווג לכל מחוסרי הזיווג. לבסוף תפילתי אכן נענתה, ונמצאו זיווגים לרוב, כמעט לכל מחוסרות הזיווג, גם אם זה היה במחיר של חוסר התאמה החסר משמעות, מהסוג או של דוגמא שאינה תואמת, או מהסוג של צבע לא כל כך זהה. ואף מהסוג של אורכים שונים לא היה חסר.
אבל עם תוספת של קצת רצון טוב, ופשרנות לכאן או לכאן, זו מעט התארכה וזו מעט התקצרה, או שזו התבהרה וזו כהתה, וכך נמצאו זיווגים כמעט לכולן.
אלא שכמו בבני אדם, כך תמיד ימצאו כמה גרביים עקשניות, שלא ימצאו את זיווגן, או שזיווגם לא יעלה יפה. אבל זה ממש בגבול הנורמלי ובתוך סטיית התקן (על פי מחקרים).
לפתע חדר אל ליבי ריח התבשיל בשנית, אחרי עשרים ושתיים דקות של עבודה מפרכת, שעטתי לי במהירות אל מקרר המטבח, ומצאתי את תכולת המקרר עומדת על השיש, ועל השולחן מצאתי את ביתי מנקה ביסודיות כל מגירה, ומדף של המקרר.
התברר לי שריח התבשיל הגיע כנראה משכני.
נגזר עלי להיות רעב.