שבוז’י וציפי יפסיקו להוריד זבל ביחד

אנחנו נמצאים בעיצומה של עונת המלפפונים הפוליטית. לאחר הבחירות, עסוקים כולם במרקחה הפוליטית ששמה ‘הקמת קואליציה’.

אז הנה, לקראת הקמת ממשלת נתניהו הרביעית, מנסים השותפים הטבעיים לסחוט עד תום את מיץ האינטרסים. הדבר לגיטימי וידוע, אך יש לו מחיר.

ראש וראשון לקואליציית נתניהו הוא נפתלי בנט שאכן קיבל את הטלפון הראשון. בנט, משיח הציונות הדתית, משול לטווס ללא נוצות, כאשר הוא מנסה לסחוט את נתניהו בדרישות ללא היגיון. בכלל, הטענה שלו שהליכוד צריך לפצות אותו על כך ש”לקח” ממנו מנדטים היא טענה מופרכת, שלא לומר אווילית.

בנט מוכרח לצאת מהעולם הוירטואלי בו הוא חי ולהבין כי המנדטים לא היו קיימים במזווה הפרטי בביתו. אלו שהעדיפו את הליכוד על פני הבית היהודי הפעילו שיקול רציונאלי שעל פיו הצבעה לבית היהודי משמעותה עלייתה של ממשלת שמאל. הוא רצה 22 מנדטים וקיבל 8 בלבד.

כעת הגיע זמן שפיות. הליכוד עבר את פייגלין ויעבור גם את בנט. ואם יוסיף בהתנהגות שלו כרגע, הוא ייצור בעצמו את ממשלת האחדות הבאה.

יחד עם זאת, ראוי לומר: על צוות המשא ומתן הקואליציוני להציג רגישות כלפי השותפים הטבעיים ובוודאי ובוודאי לגבי משה כחלון. כחלון הוא יותר משותף. הוא אח שיחזור הביתה הרבה יותר מהר ממה שכולם חושבים.

ביום חמישי בלילה התקיים בביתו של תומר שמש אירוע עליו דיווחתי בליכודניק. כל הקולות שם רצו את כחלון בקואליציה.

אז די לספינים.

מכל השותפים הפוטנציאליים כחלון הוא השותף הטבעי והטוב ביותר לליכוד, אך הכי מסוכן לממשלת האחדות, משום שבשבילו ישיבה בממשלה היא לא מטרה בפני עצמה ואין לו בעיה ללכת לאופוזיציה.

הוא הרי כבר הוכיח שאם אין לו יכולת להשפיע, הוא לא נדבק לכיסא.

תיקים, רבותי תיקים

בתוך הליכוד תופרים רוב הח”כים והשרים את החליפות. אין ספק, ה-DNA של הליכוד שונה מזה של מפלגת העבודה. אצלנו, עד שנספרים קולות החיילים יש שקט, אך כאשר ברור שהניצחון שלנו – כולם רוצים את תפקיד השר.

במידה ותפקיד שר החוץ יישאר בליכוד, מתמודדים על התפקיד השרים ישראל כץ , גלעד ארדן , סילבן שלום ויובל שטייניץ.

כן עומדת אופציה על השולחן שבמידה ונתניהו לא יוכל להקים ממשלה רחבה, הוא יביא שר חוץ מקצועי.

השם שעלה השבוע הוא דני גילרמן – מי שהיה שגריר באו”ם ושבנה מערכת יחסים בינלאומית מצוינת. גורם פוליטי אמר: “הסיכוי של המהלך מאוד נמוך, אבל הוא לא יופתע אם בסוף הדרך, אם תקום ממשלה על בסיס הימין, נתניהו ירצה שר חוץ מקצועי”.

הערבים ומכשירי ההקלטה

השמאל בנה על הצבעה מאסיבית של ערבים ואף השתמש בכך, אבל נתניהו הרס להם את החגיגה. חבר מהשמאל הסביר לי : “הבנתי כי המשחק נגמר כאשר ההורים שלי בכוחות האחרונים הלכו והצביעו לליכוד”.

מנגד, בליכוד הבינו כי תהיה הצבעה עם אחוז הצבעה גבוה והחליטו למנוע עד כמה שאפשר את הזיופים בבחירות. מי שעבד מאחורי הקלעים היה רועי שרעבי. הוא היה אחראי על הקלפיות של הליכוד, אך גם כמדיניות בשיתוף הבית היהודי וישראל ביתנו דאג שבכל כלפי יהיה נציג. יתר על כן, לכל אחד הוצמד מכשיר הקלטה סמוי.

בכך היה תיעוד של מה שנעשה בקלפיות ולכן יש כעת חומרים רבים כיצד השיטה עובדת.

בעבודה מלקקים פצעים

מפלגת העבודה עדיין מלקקת את פצעי הבחירות וברור כי הסכינים נשלפו מהנדן שלהן, אך עוד לא הונפו. עדיין לא.

להרצוג יש מספר בעיות מבית. הראשונה והמרכזית היא מי שהוא הדיח: שלי יחימוביץ’. השני הוא עמיר פרץ.

בעבודה קוראים לו “השבשבת” משום שהוא פורש הולך וחוזר כל פעם, אך בחוקת העבודה קיימת לקונה שכפי הנראה הפעם ישתמשו בה למנוע את חזרתו, מה גם שכרגע הוא ושלי פתחו ציר משותף במפלגה.

בהנהגת העבודה לא רוצים לראות את הבוגד הפוליטי עמיר פרץ חוזר ומתמודד על ההנהגה מחדש.

עמיר פרץ, שכל חייו הצטייר כמגן העובדים, מוכיח כי אין תוכו כברו. פרץ הוא זקן חברי הכנסת והוא היו”ר הזמני עד שיבחר יו”ר לכנסת, אך מתברר כי עמיר התנהג כמו חזיר קפיטליסטי ואפילו יותר גרוע מכך.

כאשר עוד כולם היו עסוקים במערכת הבחירות, עמיר כבר תכנן מהלך נבזי. הוא פנה לגורמים בכנסת ובדק כיצד יוכל לפטר את עובדי לשכת יו”ר הכנסת היוצא יולי אדלשטיין, כדי למנות את אנשיו, גם אם זה רק לחודש.

בסוף הוא יהיה רק שעתיים.

ציפי ליבני: מחכים שתלך

עכשיו בעבודה רוצים שהצמד בוז’י וציפי יפסיקו להוריד את הזבל ביחד.

ציפי היא טרבל-מייקרית וכולם זוכרים כיצד התנהגה כלפי אולמרט וכיצד עלבה בבוז’י שהפך להיות שותף שלה.

עכשיו הגיע הזמן להיפרד כמה שיותר מהר. הם מצפים שליבני תיקח איתה את עמיר פרץ.

בעבודה לא רוצים את שניהם. הם מיותרים.

אריה דרעי: בנו עליו

בעבר, לא פעם הטלתי ביקורת על חזרתו לפוליטיקה. ללא ספק אריה דרעי קיבל אמון רב בבחירות האלה. יתר על כן, גורמי השמאל בנו על דרעי שבמידה והרצוג יוכל להרכיב ממשלה, הוא ישבור את גוש הימין ויחבור אליו.

אבל עכשיו מתברר כי דרעי נשאר בבית – בממשלה עם נתניהו.

עכשיו הוא כבר לא כשר.

גודל הממשלה: עדיפה היציבות

מה שברור כי בסופו של יום יציבות הקואליציה חשובה מכמות השרים, ולכן נתניהו ישאף להגדיל את כמות השרים בממשלתו.

עוד צרוב לו ממשלתו הראשונה, כששמר על המסגרת ושילם ביציבות שלו – עד שהפסיד בבחירות.

ברק, שהיה המשיח הלבן של מדינת תל אביב, העלה מיד עם כניסתו לתפקיד את כמות השרים, ולכן נתניהו מוכן למהלך הבא.

• מתוך טורו השבועי של אריק זיו ב’ליכודניק’: http://www.likudnik.co.il