להוציא צו מניעה לתקשורת החרדית

ביני לביניכם, תמיד התגאיתי שהתקשורת ‘שלנו’ לא כמו כולם. בתקשורת שלנו אין התלהמות, אין כתבות צהובות, אין לשון הרע ורכילות. התקשורת שלנו מספקת מידע נטו. בלי כל הצהוב והמגעיל האופייני לתקשורת בעולם המערבי.

בתקשורת שלנו תמצאו דברי תורה, הלכות, סיפורי צדיקים במינון גבוה.

כאשר התראיינתי לתכנית ‘תיק תקשורת’ בטלוויזיה החינוכית והמנחה, חיים זיסוביץ, שאל אותי בבעתה איך זה שאני מקבלת הדרת נשים בעיתונות החרדית, הוכחתי לו שבתקשורת החרדית ישנן המון נשים, אפילו בעמדות בכירות, וההבדל בינה לבין אחותה הכללית נעוץ באות אחת – פ”א.

בזו החרדית יש הפרדה. הפרדה בין נשים לגברים והפרדה מכל הכיעור ודומיו. סיפורים פליליים לא זוכים לאזכור, ורכילות ולשון הרע נמצאות מחוץ לתחום.

אבל הבחירות האחרונות הוכיחו לו שטעיתי ועוד אחזור לזה בהמשך.

לצאת ממצרים

פרשתנו – צו – מלשון צוותא וחיבור, מתחילה בפסוק “צו את אהרן ואת בניו”. רש”י הקדוש מסביר על אתר ש”אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות”.

מדוע דווקא בלשון “צו” ולא בלשון “אמור” או “דבר”?

נכון שהמצוות נקראות כך בהיותן “מחברות” בינינו ובין ה’. מצווה מלשון צוותא וחיבור. אך לעיתים לא מספיק להשתמש בלשון מצווה ויש צורך להוסיף ציווי – צו את אהרון, אין צו אלא לשון זירוז.

יש מצוות שקל מאוד לעשות. אם נעשה חשבון נפש נגלה שישנן מצוות שקשה לנו לקיימן. דווקא אלו המצוות שאמורות לשמש לנו “מדגם מייצג” להתנהגותנו היומיומית.

קיום המצוות צריך להיעשות בצורה שווה. כל המצוות הן רצונו של הקב”ה, גם אלה שקשה לנו לקיים.

אנחנו שבוע לפני פסח אותו אנו חוגגים מאז ובגלל יציאת מצרים – אותה אנו מצווים להזכיר כל יום, פעמיים ביום.

מה החגיגה הגדולה ולמה חייבים להזכיר זאת פעמיים ביום?

היציאה מהמיצרים והגבולות חייבת להיזכר יום-יום ולדורות – “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”.

אותם מיצרים שמגבילים אותנו בחיי היום-יום וגורמים לכך שיש מצוות שאנו נכשלים בהן יותר מאחרות, מסמלות את אותה מצרים שמהותה היוותה כפירה בבורא עולם. מוטל עלינו לצאת מאותן מיצרים בכל יום, בכל דור.

חייבים “עניין”

שמעתי סיפור חסידי על איש שעלה לשמים לאחר ‘מאה ועשרים’. נכנס האיש לגיהינום וראה אנשים שדופים ישובים סביב שולחן גדול עמוס במטעמים מגרי עיניים בעלי ניחוח נפלא.

כאשר תהה למראה עיניו, הבחין שהם מחזיקים בידיהם מזלגות ארוכים-ארוכים שאין סיכוי להביא באמצעותם משהו מהשולחן לפה.

פנה האיש והלך לגן עדן. שם חזר המחזה על עצמו. אלא שכאן היו האנשים שבעים ומדושני עונג. כאשר ניסה להבין את ההבדלים בין האנשים הרזים והשדופים שבגיהינום לאלה השבעים שבגן עדן, הבחין כי אלה שבגן עדן ניצלו את המזלגות הארוכות על מנת להאכיל איש את רעהו…

מה היה קורה אם אצלנו, במפלגות החרדיות, בתקשורת החרדית, היו נוהגים כמנהגם של אנשי גן עדן? לציבור החרדי היו היום 17 נציגים בכנסת ולא 13. איש עוד לא ניזוק מפרגון לאחרים.

במערכת הבחירות האחרונה, שהדיה עדיין מהדהדים במקומות עבודה רבים, במסגרות לימודים, בבתי כנסת ובגני משחקים, טרחו נציגי הציבור שלנו, בעידודה הנמרץ של התקשורת “שלנו”, להשמיץ ולהרעיב את השכנים לשולחן העגול בו יושב הציבור החרדי.

בסופו של דבר כולם נותרו רעבים…

השבוע הקשבתי לאחת מתכניות האקטואליה ומצאתי את עצמי מרחמת על המראיין האומלל שניסה בכל כוחו להוציא דברי סרה מאחד על משנהו.

כתבתי לאותו מראיין שאני תמהה לנוכח התנהגותו והוא השיב: “חייבים ליצור עניין”.

ואני תוהה האם בשם אלוקי הרייטינג מותר לעשות הכל ואף להרבות שנאת חינם ולעבור על איסורי תורה בפועל?

כולנו שבויים

השבוע נקלעתי לשיחה עם יהודי שסיים עבודת שיפוצים בביתנו.

הבנתי ממנו שחלף אך עשור מאז חזר בתשובה. הוא סיפר כי חזר בתשובה בזכות הגר”ע יוסף זצ”ל וחזר ואמר: “אני מעריץ את מרן”.

האיש, בעל תואר ראשון בתקשורת מאוניברסיטת הנגב, אמר בכאב: “בבחירות האחרונות לא ידעתי את נפשי. לא יכולתי להקשיב לתקשורת החרדית לא קראתי עיתונים חרדים. לא האמנתי שדווקא הם מלאים בלשון הרע.

“הם? אני באתי מהעולם ההוא לעולם של קדושה וקיבלתי מנה של גועל שגרמה לי לברוח מהאקטואליה”.

אמרתי לו: “אתה יותר מאחרים, כבעל תואר בתקשורת, אמור לדעת שחייבים להביא עניין”.

הוא שתק ופניו הביעו תיעוב גלוי.

לאחר שהלך, נזכרתי שבכל בוקר לפני התפילה, אני אומרת “הריני מקבלת עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך”.

תוך כדי נכנסתי למחשב על מנת לכתוב את הטור הזה ומול עיני קפץ סרטון שהדהים אותי. בסרטון עלו השאלות הבאות: לאיזה מפלגה משתייכים גלעד שליט, רון ארד ופולארד? לאיזו מפלגה משתייכים החיילים שנלחמו בצוק איתן? את מי מעניין אם רון ארד אשכנזי או ספרדי? חילוני או דתי?

כשאח שלך בשבי לא מעניין אותך מאיפה הוא ובאיזה סידור הוא מתפלל. אנחנו בשבי הגלות בידיו של היצר הרע ואנחנו חייבים לשלב ידיים ולהציל את עצמנו מעצמנו, כי כולנו אחים.

ספרדים, אשכנזים, חילונים, דתיים, חסידים וליטאים.

 • חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]