כולנו מכירים את הבדיחה הנדושה על הזקן בעל היקב שאסף את ילדיו לפני מותו – ואמר להם: “אתם כבר מלווים אותי כאן 40 שנה, ראיתם את כל אופני תעשיית היין וסודותיו, אבל בָּנַי היקרים, יש עוד משהו חשוב אחד שאינכם יודעים. גם מענבים אפשר לייצר יין, אמנם לא ראיתם זאת אף פעם, אבל דעו, זה אפשרי”.
למעשה הסיפור הזה לא רק מלווה אותנו בהלצה, אלא אנו חיים בהרגשה די ברורה שאחוז המים ביין הוא גבוה.
זאת מלבד העובדה שאנו שומעים מכל מיני מקורות בלתי מוסמכים התלחשויות שונות, כאשר האחד אומר: 20% יין, והשני אומר: 30%. במספרים אלה יש מחמירים ויש מקילים, ועיני העם נשואות אל אחד שאינו מייצר בעצמו יין, וממילא סביר שהוא יאמר את האמת, פעם אחת ולתמיד יחשוף את הסוד.
אז אני מתנדב לעשות זאת בכנות. אבל לשם כך אקדים סיפור קצר וגם אקטואלי.
יהודי ניגש אל הרב בערב פסח ושאלה בפיו: זוגתו סובלת מסוכר וגם לא יכולה לשתות משקה שמכיל אלכוהול, מה עליה לעשות עם ארבע הכוסות בליל הסדר?
אמר לו הרב: אנו נוהגים להחמיר ברביעית כיד המלך, אבל המינימום הוא בערך 70 סמ”ק. לא צריך לשתות את כל הרביעית, אלא די ברוב כוס. כלומר: לשתות רק 36 גרם.
בנוסף לכך יש הלכה שאפשר להוסיף עד שליש מים ליין (יש דעות מקילות יותר) והוא עדיין נקרא “יין”. כלומר: מכל 2 ליטר יין אפשר לעשות שלושה ליטר משקה מזוג ששם יין עליו.
אם כן יש לקחת 120 גרם יין ועוד 60 סמ”ק מים, לעשות מזה 180 סמ”ק תערובת יין קל. מזה למזוג בכל פעם לכוס קטנה של 70 גרם, ולשתות רק 36 גרם. את זה לעשות בכל ארבע הכוסות (סך הכל כ-150 סמ”ק יין מזוג לכל ארבע הכוסות).
זו התכנית שהרב התווה עבור הגברת.
אבל כאן מגיע הסיפור המעניין.
הרב ציין באזני השואל, שכדי שהתכנית הזו תהיה נכונה, צריך לקחת יין שביקב לא הוסיפו לו מים, ומכיוון שהוא אינו מתעסק בתעשיית היין, אין לו מושג מה קורה ביקבים.
אבל, ממשיך הרב, יש יקב אחד שאני מכיר באופן אישי, ויודע ששם ודאי לא מערבבים אפילו לא טיפה אחת של מים. “יקב פלם”. עם היין שלהם אתה יכול לכתחילה לעשות את התכנית הזו (ביקור ביקב פלם – נעשה בקרוב).
חברים יקרים, עד כאן הסיפור – והוא נכון. אבל הרב הזה לא יודע מה קורה ביקבים!
בשום יקב, ביין איכותי, לא נכנסת ולו טיפה אחת של מים.
מה שעוד נותר לנו, זה לדעת מהי ההגדרה של “יקב איכותי”? מה זה “יין משובח”? ומה עושה אותו לכזה? אולי המחיר?
לא בטוח.
אבל מה שכן בטוח שיין של עשרה שקלים לבקבוק, בלתי אפשרי שהוא יהיה משובח. לא צריך להיות מבין גדול ביין, כדי להבין זאת.
ענבי יין משובחים עולים ליקב בסביבות עשרה שקלים לק”ג.
ענבי היין אינם כמו ענבי המאכל, עסיסיים, גדולים ומלאי מיץ, אלא קטנים ומאוד מתוקים. כדי להגיע ליין טוב, ממתינים להבשלה מלאה, עד שהענבים מתחילים להראות כמעט כמו צימוקים.
זאת אומרת שהם מאבדים הרבה נוזלים, ויש בהם רמת סוכר גבוהה, שאמורה לתסוס ולהפוך לאלכוהול.
את הענבים המצומקים הללו לא ניתן לסחוט בכח רב, כי אז ישברו הגרעינים וטעמים מרים יקלקלו את היין. סחיטה עדינה של כאלה ענבים מוציאה בערך 700 סמ”ק מכל ק”ג ענבים.
אם כן קל מאד לעשות חשבון: ליטר מיץ ענבים עולה ליקב יותר מעשרה שקלים כשהוא עדיין בכרם!
עכשיו צריך עוד לזכור שזה עובר טיפול מסור, יקר ואחראי לפחות שנתיים.
בלי לעשות יותר מדי חשבון, ברור לכל בר דעת שאם היקב ימכור בקבוק יין ב-40 שקלים הוא יפסיד כסף: או שהענבים זולים יותר או שהוא מעורבב עם מים.
לכן נשארת השאלה: “האם ביין שעולה ששים ש”ח יש מים?”
התשובה: “סביר להניח שלא”. ואם זה יקב מכובד, אז “ודאי שלא”!
אבל האם יין שעולה עשרה ש”ח מעורבב עם מים?
התשובה: “סביר להניח שלא”. יתכן שזה רק מים, עם קצת תמציות וצבע.
או שיין זה עשוי מענבים זולים במיוחד.
יהי רצון שנזכה לשתות מהיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית בקרוב.
חג פסח כשר ושמח.
•שרגא גבהרד יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין.
972-52-6176201
