מדוע הוכתה הנציגות החרדית בכנסת בבחירות

לא ניתנו חגי ישראל אלא בכדי לקיים את מה שנאמר ‘צאו והתפרנסו זה מזה’, כך קבעו דרשני ומליצי הדור.

ואכן, בימי טרום החגים כלכלתנו פורחת ושוברת שיאים: בראש השנה עונתם של הכוורנים, מגדלי התפוחים והרימונים, מלאי דגי הבריכה הקרויים ‘גפילטע פיש’ אוזל ויוצר מחסור; בסוכות חגם של הנגרים, בעלי פרדסי האתרוגים וההדסים, יבואני הקישוטים ונערי הערבות; חנוכה ימי השמחה של יצרני כלי הכסף ומזיפיהם וכל האביזרים הסובבים עימם; פורים יומם הגדול של יצרני הממתקים והמאפיות; ופסח – חגם של עשרות ומאות יצרנים, יבואנים, סוחרים וקמעונאים.

תקצר היריעה מלפרט את כל ענפי המשק הנהנים וקוצרים פירותיהם בכול חג וחג ובכול אתר ואתר.

למרות שאנשי המקצוע בתחום הכלכלה טוענים, כי ‘תקופת בחירות’ מזיקה לכלכלה ולמשק בישראל, המצב לאשורו לא מצביע על המגמה – ומי לא צוחק ‘בדרך אל הבנק’ במשך שלושת החודשים מאז ההכרזה על תאריך הבחירות ועד מוצאי היום הגדול בשעה 22.00? שיקום!

חברות השכרות רכב וההסעות, יצרני הנייר והגרפיקאים, מדביקי המודעות, חברות ההגברה וההפקה, משרדי הפרסום והיח”צ, מתווכי הנדל”ן, ספקי המזון המהיר והקייטרינג, יושבי הקרנות שנחתה להם ‘עדנה’ ועושים לילותיהם כימיהם, ועוד רבים וטובים, ודומה כי אם כל ימינו היו מוכתרים כ’ימי בחירות’, לשכות האבטלה היו מסיימות את יעודן וכלכלת המדינה הייתה שוברת שיאי עולם.

•

אבל, כפי שאומר מטבע הלשון, ‘לכול שבת יש מוצאי שבת’.

ביום שלישי שעבר, בשעה 22.00, ניתן האות לסיום התקופה: הנציגות החרדית בפרלמנט הישראלי הוכתה קשות, ואף אחד מתוכנו לא יצא מנצח ומרוויח. יש שיצא מופסד הרבה, יש שיצא מופסד פחות.

‘עלינו בשלושה קולות בנהלל לעומת בחירות קודמות’, ‘קיבלנו חמישה קולות נוספים בעפולה תחתית’ – יאמרו אלו המנסים למזער את מפלתם והירידה בכוחם, משל היה חובשים במרקחת את ריאותיהם שהוכרזו כגידול שפיר עם גרורות.

טובי הלבלרים והוגי הדעות במחננו מנסים בימים אלו לפרש את הירידה במספר של הנציגות החרדית בכנסת, כאשר חיציהם מופנים לעבר ירושלים, לקול המיעוטים, לרחוב קצלנבוגן. כולם אשמים. רק לא אנחנו.

אינני פרשן פוליטי ובוודאי שאינני נמנה על מרבצי המוסר. ‘אחרון תגרני השוק’ – זהו עיסוקי ופרנסתי ושם מקומי. הנני ממלא את שליחותי בשמחה, כשכול עולמי סובב סביב הלחמנייה, הקטשופ, הגבינה הצהובה ורוטב הפיצה.

אך מעל בימה זו אתן את פרשנותי ל’מכה’ שקיבלה הנציגות החרדית בכנסת, על סיעותיה ותנועותיה. חושבני שאם היינו מפנימים את המסר, יכולנו לקבל על ‘מגש של כסף’ את התואר ‘לשון המאזניים’ בהרכבת הממשלה החדשה.

•

‘כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות’, נכתב במסכת ברכות.

תמה על כך הרמב”ם: מדוע חכמינו בבואם לחדד, לשבר את אוזנינו ולהמשיל את עצם העובדה המוגמרת של ‘דעות שונות’ בין בני אדם, נקטו דווקא בפרצוף שונה? מדוע לא המשילו את השוני בין בני אדם בגובה הרגליים, באורך הידיים, בעומק האף או בצורת העיניים?

אלא, בדיוק כפי שאנחנו מבינים שמתוך מיליארדי בני אדם בעולם, אף אחד אינו ‘כפיל’ של חברו בפרצופו, ולמרות הכול אנחנו ממשיכים לשוחח, לעשות עסקים, להשתתף בשמחות, ליישב בצוותא ולנהל חיי חברה פורחים, כשלעולם לא שמענו אחד אומר לחברו “אני מחרים אותך כי אתה לא דומה לי”, שכן אילו היה עושה כך, היה מקבל המלצה על אשפוז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי.

מאותו מקום צריך להבין כי כל אדם יצוק מחומר אחר, לכול אדם יש דעה שונה, מחשבה שונה ודרך שונה, וכפי שפרצוף שונה אינו משבש את חיי החברה ויוצר שנאה, כך דעה שונה אינה אמורה לייצור.

בעוד ארבע שנים בדיוק מדינת ישראל ‘הולכת לבחירות’. עד אז יש מספיק זמן לתרגל ולהפנים את פירושו של הרמב”ם לדברי חכמינו במסכת ברכות.

 • הטור מתפרסם בקו עיתונות דתית