ואם היו מתבטאים כך כלפי החרדים?
השבוע שעבר היה אולי השבוע העמוס ביותר של השד העדתי.
זה האחרון, שכבר שנים נמצא עמוק בתוך בקבוקי זכוכית אטומים בפקקי שהם, הוציא עצמו לחרות וניהל את מוחם, מחשבתם והווייתם של כלל תושבי מדינת ישראל.
הכל התחיל מאמירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום הבחירות, שרק ביקש להוציא עוד ועוד מצביעים מבתיהם לקלפיות.
אך מסתבר שמעד בלשונו כשאמר: “שלטון הימין בסכנה, המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים”.
הקריאה, שמן הסתם עוררה אי אלו רובצים ממקומם והביאה למפלגת השלטון עוד מנדט או שניים, העירה יחד עמהם גם את מצקצקי הלשון הסדרתיים שהחלו בגינויים ובהכפשות כנגד ראש הממשלה, על הגזענות האיומה והנוראה שבדבריו. ואם מישהו חשב שמדובר בבדיחה או בגינוי תמוה מקצה המפה, הרי שהצטרפותם של שני הנשיאים מר ריבלין ומיסטר אובמה לסבב הגינויים הוכיחה לכולם שמשהו איום באמת קרה.
אחריו, להבדיל אלפי הבדלות, היה זה פרופסור אמיר חצרוני, סוג של פרובוקטור ידוע, שהוציא רבבות בני אדם מכליהם בדברי גזענות רדודים שהשמיע.
לתועלת הקוראים נמנע מלצטט את ביב השופכין שיצא מפיו של המלומד, אך נספר כי אמירותיו היו רצף דוחה של שנאת מזרחיים שיש בהם נגיעות כבדות של הסתה לרצח עם.
המזרחיים בעיניו של הפרופסור, אינם אלא עדר כבשים טועה נודף צחנה שבטעות הגיע הנה למדינת ישראל, ובאשמתו ורק בגללו עלה הימין לשלטון. אוי וי זמיר.
כותבי המאמרים והסטטוסים הרגישו שבא יומם, והחלו מגיבים בשנינות ובעוקצנות כנגד דברי הגזענות ותרעש הארץ.
•
אך משום מה, אותי, לא הצליחו הדברים לרגש, אפילו לא ‘בכאילו’.
אמירתו “הגזענית” של ראש הממשלה הייתה נראית לי ועודנה כקריאה לגיטימית לחלוטין, המבקשת ממצביעי הימין לבוא לקלפי ולתת את קולם, שכן הצד שכנגד מגיע בהמוניו.
בקשתו של ראש הממשלה אינה יותר מדמוקרטיה במיטבה, שבה מוכרעים הבחירות לפי דעת העם, ומשכך אך טבעי לבקש כי אלו המזוהים עם הפלג הימני, יביעו את דעתם גם בקלפי ולא רק על הכורסא הנוחה בבית.
ולגבי חצרוני? קולו של הצרצר הבוקע מהגינה בשעת ערב, מפריע לי יותר.
•
אלא שבכל זאת, היו בשני הסיפורים האחרונים משהו שקומם אותי. ועוד איך!
העליהום, הגינויים וההתנצלות המתוקשרת של ראש הממשלה אל בני המגזר הערבי, הם שהרתיחו את דמי ואפילו מאד.
תארו לעצמכם קוראים יקרים, כי ההודעה היוצאת ממשרדו של ראש הממשלה ביום הבחירות הייתה מכילה את רצף המילים “הציבור החרדי”.
בואו נתאר לעצמינו רק לרגע כי בהודעה שהוציא נתניהו לאנשי הימין נאמר משפט המשתווה בסגנונו ל”החרדים יוצאים בהמוניהם להצביע”.
האם גם אז היה מיסטר אובמה מוריד לרגע את רגליו הארוכות מהשולחן ומשגר הודעת גינוי?
עזבו את אובמה.
האם כבוד הנשיא מר ראובן ריבלין היה מותח ביקורת כנגד מישהו?
עזבו את ריבלין.
האם אנחנו, אנשי הציבור החרדי היינו בכלל יודעים על קריאה כזו?
סביר להניח שלא.
איש לא היה טורח להנפיץ את הוידאו וליידע את הציבור העייף במדינת ישראל כי ביבי אמר משהו. וגם אם כן, וגם אם מישהו היה מקבל הודעה פרטית מהחבר של הדובר של השכן של יעקב אשר עם קובץ הוידאו המדובר, הרי שאז היינו מחייכים חיוך ביישני טופחים לעצמינו על השכם ואומרים: “וואלה תראו מה זה, אפילו ביבי מבין משהו ב-ועשית ככל אשר יורוך”.
ומה אם חצרוני המזמר היה פוער פיו כנגד “הציבור החרדי המאוס שכבש את מדינת ישראל בהמוניו ומשפיע על תוצאות הבחירות” – האם גם אז היה מאן דהו מתוודע לשערו הארוך והדליל של הפרופסור? האם גם אז היה מקבל חצרוני את מנת תשומת הלב השנתית של כלל ישראל?
ודאי שלא!
עובדה, אמירות כאלו נאמרות, נכתבות ומושמעות תחת כל עץ רענן ואיש לא יודע על כך.
כי מה לעשות, אנחנו רק חרדים. לא ערבים לא מזרחיים ולא ימניים. “חרדים” סתם כאלו, שלא יקרה כלום לאף אחד אם נושמץ או נבוזה.
•
בוז לכם אנשי רוח, בוז לכם מגנים צבועים.
הגינוי שלכם אינו אלא כדי להתנגח במקרה הטוב ולהתפרסם במקרה הפחות טוב.
ובוז לכם, יוזמי ההתנצלות המתוקשרת בפני המגזר הערבי על אמירות שאין בהם כלום. ובעיקר על נתינת לגיטימציה לביזויים של קהלים נרחבים אחרים בישראל מבלי הצורך להתנצל על כך.
תגובות
אין תגובות