מה לא נאמר על הבחירות הללו? שהן הגורליות מזה עשרות בשנים, שהן המפלגות מאז ומעולם בציבור החרדי, שהן התנהלו בצורה המלוכלכת שידענו. אבל ביום שאחרי, על דבר אחד אין ויכוח. הכל מסכימים כי חייבים חשבון נפש.
אלא שכנראה שוב יש חלוקי דעות: מי זה שזקוק לערוך חשבון נפש.
עסקני המגזר והנציגים בכנסת צועקים שכל מנדט חשוב לגוש, וכי אסור לנו לאבד אף קול שבסופו של יום יחסר לכוחה של היהדות החרדית.
על הקביעה הזו אין איש חולק. לכן מעל כל במה אפשרית תקפו אנשי ש”ס ויהדות את מפלגתו של אלי ישי, שמבלי ליטול מהן רשות רץ במפלגה עצמאית, תוך שהוא מסכן קולות רבים, שלפי הסקרים כולם עמדו על אזור אחוז החסימה.
ביום שאחרי, כולם דורשים ובצדק חשבון נפש נוקב על המהלך הזה, שללא ספק איבד ארבעה מנדטים לגוש.
גם אני דורש חשבון נפש: מדובר בחוסר אחריות משווע, שנובע מאגו ורצון למשוך במושכות השלטון במסווה של דאגה לציבור כולו.
ואני לא מדבר פה על אלי ישי שזכה מעל כל במה להשמצות וזלזול.
זכותו של אלי לרוץ ולהציע אלטרנטיבה.
אלי ישי לא אשם. אתם כן
אני מדבר על אותם ח”כים ועסקנים שידעו את החשיבות של כל מנדט, ובחוסר אחריות שאין לו אח ורע יצאו שוב ושוב והזהירו את הציבור מלהצביע לו, תוך שהם מסכנים בוודאות ארבעה מנדטים חשובים כל-כך, רק כדי להציל אולי חצי מנדט לפה או לשם.
מי שצריך לתת היום את הדין ולעשות חשבון נפש, זה לא מי שהציע אלטרנטיבה ונתן לציבור להחליט למי הוא נותן את קולו. להיפך, מי שצריך לעשות חשבון נפש הם העסקנים והמפלגות שלא זכו לאמונם של אותם ארבעה מנדטים.
לבוא ולומר לציבור אל תצביעו יחד, כי הקול שלכם יילך לפח, זה מעשה חסר אחריות, שגרם לכך שבגלל כמה אלפי קולות – כל הגוש הפסיד ארבעה מנדטים, שיכלו לגרום לגוש החרדי להיות גדול מספיק, בשביל בלוק טכני שידרוש יחד תיקים ושינויים בהרכבת הקואליציה.
אם כי מסתבר שגם אם מפלגתו של ישי הייתה עוברת את אחוז החסימה, למורת רוחם של אותם עסקנים, הוא עדיין היה נשאר בחוץ.
אין לי ספק שהם היו מעדיפים להישאר גוש קטן בלעדיו ולא חס ושלום לצרף אותו לחיזוק הגוש.
כי אם יחד הייתה עוברת ונכנסת, זה היה הסיפתח לתופעה שבה פתאום אין רק שתי מפלגות שלטון חרדיות שאוחזות בשליטה על הציבור. פתאום קבוצות בתוך הרחוב החרדי היו מקבלות ביטוי, וממשות את היכולת להתאגד לנציגות שתסתדר ללא תלות בעסקונה הוותיקה – שיוצאת מהכנסת רק בשכיבה, לקול מלמול מזמור צ”א שבתהילים.
הציבור מאס בכם
וכעת, במקום לערוך חשבון נפש כיצד ציבור כל-כך גדול, ששמע את האזהרה שלכם – ובכל זאת הצביע יחד, כי כנראה אתם לא ראויים בעיניו להנהגה, אתם קוראים לאלי ישי לעשות חשבון נפש.
על מה בדיוק?
125,000 אנשים אמרו: אני מוכן לסכן את קולי שיילך אולי לפח, העיקר לא להעניק אותו לאותן מפלגות שראשיהן לא סופרים אותנו; שנוהגים בנו כאותם שקפקפים; שכל מטרתם הוא משהו שדורכים עליהם בדרך למים העמוקים – ורק ביום פקודה נזכרים לבוא עם מגוון סיסמאות על אחריות.
אולי הגיע הזמן שתעשו אתם חשבון נפש – איך זה שחלקים גדולים מהציבור מאסו בכם ומוכנים לזרוק את קולו לפח, העיקר שלא לתת לכם את הכח. אולי תשאלו את עצמכם כמה באמת מצביעים מתוך הזדהות עם המפלגה, לעומת אותם שמצביעים לכם רק כי מצווים אותם, אבל הם מתעבים אתכם ואת התנהלותכם?
כמוני, לדוגמא.
רק ברגע האחרון, בציווי ובגזרה של אבי שיחיה, שמתי ג ויריקה במעטפה, ועד עכשיו יש לי מזה צרבת. כמותי יש אלפים רבים שמצביעים בסלידה רק כי ציוו עליהם רבותיהם או הוריהם.
בכל מקום לא מפסיקים לדבר על וי 15 ששפך כספים רק כדי להוריד את נתניהו מהשלטון. משום מה ברחוב החרדי וי 15 עובר בשקט כאילו לא קרה כלום. ים של כספים שהושקעו רק בדבר אחד: קמפיין מושחז היטב נגד המפלגה החדשה, בעזרת מימון מפלגות שמטרתו לאפשר למתמודדים להציג את מרכולתם.
שוב הוכחתם שאם הבחירות הם על עשייה אין לחלקים מכם מה להציג. לכן העדפתם ללכת על קמפיינים ממוקדים שהם נגטיב נגד ההוא.
מפלגה חרדית לא מפסיקה לספר לציבור כמה המצב קשה וכמה חייבים כל קול וכל מנדט בגוש, ואותה מפלגה שופכת כספים רבים בלהחזיק אסטרטגים שכל מטרתם הוא להפעיל קמפיין נגטיבי, קמפיין שכל מטרתו הוא לדאוג שהגוש החרדי יפסיד בידיים ארבעה מנדטים, רק כדי שיוכלו אחר כך לרקוד על הדם ולומר: הנה, אמרנו, הנה חוסר אחריות, הנה חילול השם.
רוצים שלום? הנה הצעה
מדברים על פילוג ועל החובה להתאחד. מתי תבינו ששלום זה לא לכפות על האחר ללכת בדרכך, בלי יכולת לשמור את מה שחשוב לו, אלא שלום זה לאפשר לאחר לצעוד בדרכו ולשמר מה שחשוב לו וללכת יחד זה לצד זה?
רוצים שלום?
הנה הצעה: הגיע הזמן שתהיה מפלגה חרדית אחת גדולה, אבל לא כזו שמאחדת את שתי המפלגות הקימות בשיטת הריץ רץ וזהו. זה לא שלום אלא קואליציית המהפכה.
אני מדבר על רשימה שבה לכל קבוצת אוכלוסיה יש נציגות, רשימה שבה ציבורים רבים שכיום לא מרגישים חלק ולא מזוהים עם הרשימה ירגישו פתאום שהנה יש לאן ויש למי.
אין לי ספק שאם נלמד מהערבים להתאחד, אבל אחדות שמקבלת את האחר גם אם הוא מרגיז, נצליח ליצור רשימה שלישית או שניה בגודלה, ונעלה על מסלול של נסיקה.
לא כמו היום שאנו הולכים ומתכווצים בחסות השמירה על הפטרונות ומשחקי השליטה.
ראיה לדברי קיבלנו מעורך ‘בקהילה’ שקרא לארגוני חסד שלא לסייע למי שלא הצביע בבחירות לרשימה הקדושה.
ממתי אנו בודקים לעני בציציות? ממתי מצוות הצדקה הפכה לתלויה בפוליטיקה? רק מי שמרגיש עליונות שלטונית, מי שמרגיש שכולם חייבים לו, רק הוא יכול לדרוש בקשה אומללה כזו.
הוא עדיין לא קלט שאנשים מתוסכלים. וכעת, במקום לערוך חשבון נפש, הם עומדים על דם חבריהם וממשיכים להישען על כל התשתית הקהילתית המדהימה של הציבור החרדי ולנצל אותה, כדי לאלץ את העם להצביע נגד רצונו.