אמש נשא ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן את המשא המרכזי בדינר שערכה ישיבתו, ישיבת ‘ארחות תורה’.
“מורי ורבותי, ברוך השם הישיבה שלנו זכתה במשך שנות קיומה, להעמיד תלמידי חכמים מופלגים, יראי שמים, ברוך השם. הקב”ה יעזור לנו עוד, כה יוסיף להרבות תורה ויראת שמים, ונאמר כמה מלים.
במדרש פרשת ויקרא, בפרשה שקראנו, כתוב שאגריפס המלך רצה להקריב הרבה קרבנות, אלף קרבנות ביום אחד, אלף קרבנות! אבל ביקש דבר אחד שאף אחד לא יקדים אותו, מה הפשט לא יקדים, ואין הכונה להקדמה בזמן, רק שלא יהי’ יותר רצוי. אך בא עני ואמר אדוני כהן גדול הקרב לי שתי תורים, אמר לו הכהן גדול, המלך ציוה אותי שלא להקריב חוץ ממנו, אמר לו אדוני כהן גדול אני צד כל יום ארבע, שנים מהם אני מקריב ושנים אני אוכל, אם אתה לא מקריב אותם, אתה מקפח את פרנסתי, שלא אזכה בשום דבר, וכששמע כך, הלך והקריב.
בלילה חלם אגריפס המלך – עני אחד הקדים אותך, לא הקדים בזמן, רק שהיה יותר רצוי. והיה לו צער, וקרא לכהן גדול, ושאל למה הקרבת למישהו אחר? הרי אמרתי לך שלא להקריב? אמר לו אדוני המלך בא אלי עני אחד ואמר תעשה לי שתי תורים, אני צד כל יום ארבע, שנים מהם אני מקריב ושנים אני אוכל, אם אתה לא לוקח אתה מקפח אותי, שלא יהי’ לי שום דבר, לקחתי והקרבתי.
אמר לו הכהן גדול למלך, נכון שאתה עם האלף קרבנות שלך אתה יותר טוב מאיש אחר שמקריב קרבנות, אבל אדם הזה ש”כל החיים” שלו הם תורה ומצות, אי אפשר להשוות אליו שום בן אדם, אמר לו כך אתה אומר, והסכים אתו, כך כתוב במדרש רבה פר’ ויקרא על הפסוק ונפש כי תקריב.
העיקר רואים בזה מה אנחנו שואפים, שלהקב”ה לא חשוב ריבוי הדברים, רק מה שיותר זוך, יותר זך! זה מתקבל. האיש הזה העני אמר לו, כל החיים שלו הם תורה ומצות, א”כ שום דבר לא יכול להשוות אליו, אלף קרבנות ואפילו אלפים קרבנות לא יכול להשוות לאיש הזה שכונתו כ”כ רצויה.
וזה אנחנו רוצים ללמוד שבן אדם צריך ללמוד שלא ריבוי הדברים העיקר, רק הזוך, מה שיותר זך, יותר רצוי, וזה אנחנו צריכים.
הקב”ה יעזור שנזכה כל אחד להעלות את עצמו בתורה ויראת שמים, הגם שאנחנו במדרגה לא כ”כ גדולה, רחוק מלהיות גדולה… אבל נשאף לזה, אולי בכל זאת נגיע להשתפר קצת, ונזכה להתרומם עד שנזכה במהרה בימינו לגאולה האמיתית במהרה בימינו אמן סלה”.
בהמשך, בירך את כל התורמים לישיבה הק’ במשך השנים, שיתברכו בכל טוב ברוחניות ובגשמיות.
“עלינו להבין מה הוא סוד הצלחת “ארחות תורה” – כולו זך! כפי שזוכרני לקראת הרישום הראשון לישיבה, בטרם פתיחתה, אמר רבינו לידידנו הבלתי נשכח רבי יצחק לוונשטיין זצ”ל שהי’ חלקו גדול מאד בהקמת הישיבה הק’, אנחנו נודיע על הקמת ישיבה, והיה אם יבואו תלמידים סימן שצריך את הישיבה, ואם לא יבואו סימן שלא צריך ולא נפתח.
וכן רבני הישיבה, לא חיפשו משרה, רק היו צריכים לשכנע אותם להסכים לבוא, עד שהיתה אימרה בפי כל, כי רבינו פותח ישיבה והוא לא צריך לה, וכן הרבנים לא צריכים אותה, א”כ למה נפתחה? – כולה לשם שמים! ולפני הרבה שנים כשדיבר רבינו בהתפעלות על שזכה החפץ חיים שספריו התקבלו בכל קצוי תבל, כספר המוסכם. נשאל רבינו מהו הסוד בהצלחה כזאת, ואמר שתי מלים: “לשם שמים”, וזה עלינו להעתיק למוסדות רבינו, וכל מילה מיותרת.
ויתירה מזאת בהזדמנות מסוימת, כששהה ידידנו ר’ יעקב בחו”ל והי’ קשה מאד באיסוף כספים, אמר לי רבינו אתה צריך להבין – להחזיק אברכים זה דבר אחד.. אבל להחזיק ישיבה שתגדל תלמידי חכמים מופלגים, צריך “ריינע געלט” כסף נקי! און סאיז נישטא קיין סאך ריינע געלט אויף דער וועלט… ואין הרבה כסף נקי בעולם..
ונסיים בברכה והוקרה למנהל המוסדות ידידינו הנעלה אשר לקח על עצמו את משא הכלכלי של מוסדות הענק, שלא ירבוץ על רבינו, שיזכה לשפע טובה וברכה והצלחה, ולראות בקרוב ביחד עם רבינו מרן רה”י שליט”א את בנין הישיבה עומד על תילו, ויזכה להמשיך לישא את המשא הגדול בסייעתא דשמיא גדולה עד ביאת משיח צדקנו במהרה.
וחובה עלינו להזכיר לטובה את ידידינו הר”ר יהודה פורת שיחי’ שהי’ שותף מלא עם הר”ר יעקב שיחי’ בהקמת הישיבה על תילה, ושכרו גדול עד אין קץ”.
