הצעת חברות במועדון נשים

מי שניהל את מערכת הבחירות האחרונה יותר מכל היו כלי התקשורת. אלו בציבור הכללי וגם אלו החרדים.

נדמה היה שאנחנו לא יותר מכלי שרת בידיהם של לבלרי, שדרי ופרשני הערוצים השונים. אך בסופו של דבר, מי ששלשל את המעטפה לקלפיות, היינו אנחנו. אלה שניצחו ואלה שהשתדלו.

בכלל, אנחנו, הברואים, רק נדרשים להשתדלות. מי שמנהל את העניינים הוא מלך מלכי המלכים.

עתה, לאחר ששחררנו אנחת רווחה עם סיומה של מערכת בחירות מיותרת ומכוערת במיוחד, אפשר לומר הכל.

אז הנה. ציפי שיצרה ציפייה ואכזבה. בדומה למי שנמצאת בהריון תמידי שאין מאחוריו דבר. גם הנשים “החרדיות” שטענו שיש מאחוריהן רבבות נשים שקולן לא נשמע, וזכו לרוח גבית מהתקשורת הכללית, גילו שמספרן של הנשים האומללות בציבור שלנו לא עולה על שלושים בבני ברק, שש באלעד, שמונה בקרית ספר וכן הלאה.

המסקנה המתבקשת היא: מי שרוצה לעשות שינוי, חייב לעשות. לא לדבר. מי שחושבת לנסות שוב, צריכה לקחת בחשבון שבחירות לא מכריעים באולפני הרדיו והטלוויזיה. בחירות מכריעים בשטח. בהשפעה מתמשכת. בנתינה נטולת התניה.

וכן. ישנן נשים חרדיות שצריכות העצמה כדי להתמודד עם קשיים בתחום הזוגי, ההורי, הכלכלי והתעסוקתי. הן לא צריכות שמישהי תייצג אותן בכלי התקשורת. הן צריכות מישהו שתעזור להן בפועל.

מתברר, שבכנסת יש מי שמייצג אותן ובכבוד. בשטח, הן עדיין זקוקות לעזרה. מי מאותן נשים ש”רצו” לכנסת, מוכנה להרים את הכפפה?

 המועדון שהולך וגדל

ולעניין אחר: אני גאה להיות חברה במועדון היוקרתי של נשים חרדיות, נשים שומרות תורה ומצוות שמקפידות על קלה כבחמורה ואף לומדות ויודעות את טעמי ההלכות והמנהגים, ומתחזקות באהבת ה’ ויראתו.

הייתי רוצה להכיר לכן את המועדון הזה שמונה עשרות אלפי נשים בכל העולם.

אלו הן נשים שבונות בתים גדולים, בתים ברוכי ילדים, ומחנכות את הדור הבא לחיים של תורה וחסידות, אהבת ה’ ואהבת ישראל. המועדון הזה נוסד לפני עשרות שנים על-ידי הרבי מליובאוויטש זצ”ל והוא נקרא ‘נשי חב”ד’.

הרבי הקים את הארגון הזה עם אג’נדה ברורה והתווה לו דרכי פעולה שלפיהן הוא פועל עד היום.

היה זה בשנת תשי”ג. עשור לפני פרוץ הפמיניזם הרדיקאלי בארצות הברית. הרבי הבהיר שעל מנת לקרב ולזרז את הגאולה, על כולנו לפעול במרץ ולהרבות אור וקדושה בעולם.

מהנשים דרש הרבי דרישה כפולה. גם להתמסר בתוך הבית פנימה לחינוך הדור הבא. לשמור על כשרות המזון וטהרת הבית היהודי. וגם לפעול בחוץ, על נשים אחרות שעדיין לא זכו להכיר את טעמן של התורה והמצוות, ולהביא אותן לחיים של משמעות. להכיר להן את האור האלוקי שממלא את העולם.

דודה שלי, עוזית, היא אימא ל-21 ילדים בלי-עין-הרע. היא לא נותרה בביתה בטענה שאין לה יכולת לפעול מחוץ לבית. היא לא ויתרה אף פעם על השיעור השבועי הקבוע אותו מסרה לנשים שאינן שומרות תורה ומצוות בעיר שכנה.

כמעט בכל חתונה חב”דית תוכלו למצוא שולחן ובו נשים שרואים עליהן שהן לא “משלנו”. כן. אלו הן נשים שמתקרבות על ידי בעלי השמחה. חלקן ימצא את עצמו בעוד כמה שנים באותו מקום בו יושבות בעלות השמחה.

כי המועדון הזה רק הולך וגדל משנה לשנה.

 להקריב כדי להתקרב

כבר בשנות ילדותי יצאתי עם אמא שלי, מידי יום שישי, לחלק נרות שבת לנשים שחיות בבית האבות ‘מלבן’ בראשון לציון. עשינו את זה במשך שנים, כי יש לנו תפקיד בעולם הזה. יש לנו שליחות. יש לנו מטרה. הנתינה לנשים אחרות אינה מסייעת רק לאותן נשים, אלא גם לאלו הנותנות.

אנחנו חייבות ללמוד ולדעת עוד ועוד על טעמי המצוות, על ההלכות ועל ההשקפה היהודית, כדי שנוכל לענות בבחינת “דע מה שתשיב”. הלימוד הזה מסייע לנו להתמודד עם היצר שלנו… למעשה זהו “תופח על מנת להתפיח”. אבל תכל’ס, הוא עצמו תופח.

מפגש עם מישהי שאינה שומרת מצוות עדיין, מאלץ אותי לשמור מצוות טוב יותר. משום שאני אמורה לשמש עבורה דוגמא. כך יוצא שעבודת השליחות הזו, עושה אותנו טובות יותר.

אור שבעת הימים, מורנו הבעל-שם-טוב הקדוש, אמר שרוחניות של יהודי אחד נובעת מנתינה גשמית ליהודי אחר. כך בדיוק הרגשתי כאשר חזרתי לביתי בסופו של יום הבחירות האחרון, שאת רובו עשיתי בקלפי בעיר יהוד.

שם, בין מאות נשים שרובן לא שומרות תורה ומצוות, וחלקן לא שומרות שבת, עמדתי וחילקתי נרות שבת לשבת זו, שבת ראש חודש הגאולה.

עמדתי והסברתי באחת על אחת את משמעות קדושת השבת. אני לא יודעת אם הן תשמורנה שבת, אך בטוחה בדברי חז”ל ש”מצווה גוררת מצווה”, ומי יודעת מה יקרה לאחר שאותה אישה תדליק נרות שבת? מי יודעת מה תהיה ההשלכה העתידית של מצווה זו ששכרה מצווה כפי שאמרו חכמינו בפרקי אבות.

מעל מאתיים שנה ישבו בני ישראל במצרים, מתוכן לא מעט שנות שעבוד וסבל. אך נשות אותן דורות לא התייאשו לרגע.

הן לא התרגשו מקושי השעבוד והיו חדורות באמונה שלימה שה’ יקיים את הבטחתו ויוציא אותן מהגלות. לא היה להן כל ספק בדבר ולא לחינם קבעו חכמים ש”בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים”.

בפרשת השבוע כתוב “אדם כי יקריב מכם”. כדי להתקרב לה’ צריך להקריב. לתת למישהי אחרת מבלי לצפות לתמורה, זו הקרבה.

לעזוב בית עם 21 ילדים ולצאת למסור שיעור תורה בגשם ובשרב, זו הקרבה וזה מה שמצופה מאיתנו.

 זמן להחלטה טובה

השבת היא שבת ראש חודש. לא סתם חודש, אלא החודש שהוא ראש חודשים. החודש של הגאולה. היא גם שבת “החודש” שעניינה התחדשות. זה הזמן לקבל החלטה טובה, חדשה. להחליט שהחל מהחודש הזה, עם ניקיונות הפסח, אנחנו מוצאות זמן לתת למישהי אחרת שלא זכתה לאורה של תורה.

ואתן יודעות מה, זה אפילו אגואיסטי, משום שה’ אוהב את מי שאוהב את בניו.

מי לא רוצה שה’ יאהב אותה?

• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]