איך נתניהו עשה ‘את זה’, ולמה אלי ישי כשל? • פנאל מיוחד

הוא קוסם, מכשף, מלך, קיסר, קמפיינר מצויין. שלל סופרלטיבים נקשרו, בתקשורת בארץ ובעולם, לאיש שהצליח לנצח את הבחירות כנגד כל הסיכויים ולהוביל את מפלגת הליכוד להישג מדהים של 30 מנדטים.

איך הוא עשה את זה? איך הצליח בנימין נתניהו, למחוק פער של 4-5 מנדטים, וגם להגדיל את מפלגתו ב-12 מנדטים נוספים?

כדי לענות על ההשאלה המסקרנת הזו, כמו גם על שתי תהיות נוספות: היכן כשל אלי ישי, ומי הוא  המפסיד הגדול של הבחירות לכנסת ה-20, כינסנו ארבעה פרשנים פוליטיים מובילים, שניתחו את תוצאות בחירות 2015 – שיזכרו וילמדו, כך נדמה, עוד שנים רבות.

עמרי נחמיאס, אתר וואלה: הרצוג לא השיג מומנטום מסיים

נתניהו ניהל קמפיין מאוד מוצלח בימים האחרונים, קמפיין שהוא עצמו לא שיער שיהיה כה מוצלח.

הוא הוכיח שכדי להיות ראש ממשלה צריך להיאבק, חייבים להילחם, ואילו בצד השני היו יריבים שבעיקר ניסו לא לעשות טעויות. הם לא ניסו לנצח. כשאתה עסוק בלא לעשות טעויות, אתה מקבל מכה חזקה בדקה התשעים.

במחנה הציוני דיברו על כך שלהרצוג יש מומנטום. זה היה נכון, אבל הוא נגמר, מהסיבה הפשוטה: הרצוג לא הצליח להשיג מומנטום מסיים. להיפך, כל הצעדים בסוף היו מביכים מבחינתו. כך הצעד המוזר של ביטול הרוטציה ברגע האחרון, וכך גם המיני-עימות שהתקיים ב’פגוש את העיתונות’. נתניהו חרך את המסך, והרצוג גמגם עם איזו שאלה מוזרה על גודל המפלגה.

הרצוג לא הצליח ‘להבקיע גול’. הוא לא הצליח לקחת את היתרון, נתניהו מאידך עשה שני דברים: ראשית הוא עצר את המומנטום של בוז’י, שנית הוא הצליח לשקם את המחנה שלו ולהביא קולות מתוך הגוש. שכן הגוש בסופו של יום לא גדל, אלא שהוא לקח להם את המנדטים.

נדמה שהממשלה הבאה תהיה יציבה. מערכת הבחירות הותירה צלקות רבות אצל הפוליטיקאים, ולא נראה שחברי הכנסת יפרקו את הקואליציה על כל משבר.

המפסיד הגדול של הבחירות: סיפור הבחירות בסופו של דבר הוא בין ביבי לבוז’י. ביבי ניצח, ובוז’י חטף מכה רצינית. ליברמן חזר לגודל הטבעי שלו משנות ה-90.

כל מערכת הבחירות היא סוג של משחקי ליגה, אך הימים האחרונים היו משחקי הפליאוף. הרבה דברים קורים בליגה, אבל בסוף – הפליאוף קובע.

היכן כשל אלי ישי? ‘יחד’ היתה בנויה על קהלים שונים, חרד”לים, דתיים לאומיים, חרדים יוצאי ש”ס וכו’. כל אחד ניסה להביא קולות מן הקהל שלו, ישי, מרזל, שטבון.

כאשר מפלגה קטנה מן הסוג הזה רוצה לעבור את אחוז החסימה, היא חייבת יכולת ארגון מעולה. זה לא צלח להם. זה לא שהם התרסקו – אבל שם המשחק היה יכולת ארגון למפלגה כה מורכבת.

יצחק נחשוני, מרכז העניינים: הסקרים הציגו מצג שווא

ראשית צריך לומר באופן הגלוי ביותר: הסקרים לא שיקפו את המציאות. לא ייתכן שסקרי סוף השבוע העניקו לנתניהו 21 מנדטים, ובתוך שלושה ימים הוא סגר פער של 9 מנדטים. תזוזות הנובעות מטעויות דגימה (סטיית תקן) מוכרות לנו ממערכות בחירות קודמות, אולם בפער כזה לא נתקלנו.

ייתכן מאוד, כי חמישה מנדטים עברו לנתניהו בנאומו המעולה בכיכר רבין, הישר מחיקו של בנט שבחר במקום זאת לנגן להמונים בגיטרה. אבל לא מעבר לזה.

אגב, גם המדגמים לא דייקו בלשון המעטה, מה שמוכיח שהסקרים הראשונים הציגו מצג שווא, ויצרו תמונה מסויימת, ונתניהו בעשר אצבעות הגדיל את הפער, שוב, בעיקר על ידי נאומו בכיכר.

נתניהו, שלא כהרגלו, התנהג באגרסיביות יתרה בימים האחרונים, וגם כנגד יו”ר ועדת הבחירות התבטא כי הוא ‘לא יסתום לנו את הפה’. בסופו של יום נתניהו נלחם ונתן מכה קשה לשמאל, לידיעות אחרונות, וגם לאובמה, שלא ישב וצפה בנאום הניצחון עם פופקורן.

המפסיד הגדול של הבחירות: המפסידים הגדולים של הבחירות הם אלו שהציקו לציבור החרדי בשנים האחרונות. כוונתי היא כמובן ללפיד שיהיה באופוזיציה בכל קונסטלציה, וגם ל’אח’ שלו בנט, שספג מכה כואבת.

גם אלעזר שטרן נותר בחוץ, וכך כל מי שנתן ידו להיזק הציבור החרדי קיבל – לא מכת כנף קטנה, אלא נוק אאוט.

גם הציבור החרדי קיבל מכה, ו-5 מנדטים ירדו לטמיון. מדובר בירידה משמעותית שאי אפשר להתעלם ממנה, ועם זאת צריך לזכור שהכח הסגולי נשאר, במיוחד כאשר מפלגה כמו ‘יש עתיד’ תיוותר מחוץ לקואליציה והדבר היחיד אותו תוכל לעשות הוא לצעוק באופוזיציה.

מי שיודע היסטוריה זוכר שהיו תקופות בהן למפלגות החרדיות היה כח קטן יחסית (4 ליהדות התורה, 6 לש”ס) ובכל זאת היו אלו תקופות זוהר מבחינת הציבוריות החרדית. כמו למשל תקופת ש”ס במשרד הפנים.

היכן כשל אלי ישי? אינני חושב ש-120 אלף קולות נחשבים לכישלון. אדם שמצליח להקים מסגרת ולגייס מספר כזה של אנשים אינו יכול להיחשב לכישלון. הכישלון היחיד הוא ש-120 אלף לא היו ל-130 אלף. יש כאן חוסר מזל, לא מעבר לזה.

חשוב להדגיש נקודה נוספת: אלי ישי לא הזיק למפלגות החרדיות. כאשר אתה בודק את הריכוזים החרדים, מוכח שהוא לא לקח מהם כמעט כלום. לש”ס היו חסרים 110 אלף קולות לעומת הפעם הקודמת. אם ישי היה לוקח מהקולות החסרים הללו – אפילו חמישים אחוז, הוא היה היום אוחז ב- 5-6 מנדטים… הסכנה היחידה היתה איבוד שלטון הימין, וזה ברוך ה’ לא קרה.

אני לא הצדקתי את הפרישה שלו, אבל אחרי שהיא ארעה, הייתי שמח אילו הוא היה עובר ומביא הקולות של ‘עצמה לישראל’, ואת הקולות של החרד”לים אל הציבור החרדי.

גם יהדות התורה, צריך לזכור, הביאו אלפי קולות מחללי שבת. אדגיש שוב, אלי ישי לא הפסיד את הקולות האלו, אלא הוא פשוט לא הצליח להביא אותם.

אם אנחנו מכנים את סיפור אלי ישי ככישלון, הרי שגם ש”ס ו-110 אלף הקולות החסרים יהיו כישלון. ש”ס לא הצליחה להשיג קולות מעבר ל’גרעין הקשה’ שלה, ואין ספק שהיו נסיבות מקלות לכך – מרן לצערינו כבר לא אתנו, וגם עבדו פחות בפריפריה.

ישנם קולות המציינים כי שני המנדטים שאבדו – אבדו לבנט, וזה לא אסון גדול. הפעם הקב”ה עזר לנו שהכישלון של האחרים (לפיד ובנט ושאר חורשי רעתנו) עשה את מספר חברי הכנסת החרדים לשווים יותר מבחינת המשקל הסגולי שלהם.

אז נכון שירדנו בארבעה חברי כנסת אבל ה-13 יהיו שווים יותר מ-18 באופוזיציה.

שרי רוט, חרדים 10: פתאום שמענו את המילים ‘בעזרת ה’

פתאום יכולתם לשמוע ראש ממשלה מכהן שיוצא, דוגרי ובלי לטשטש שמות, נגד מו”ל עיתון, על שהוא רודף אותו ואת רעייתו, ונגד ארגוני שמאל, שלטענתו שילמו כסף והרבה כדי להכריע את הבחירות – ושלא לטובתו.

פתאום פגשנו בנתניהו אחר. בנתניהו לא יהיר, זה שמוכן לכלול בנאומיו שוב ושוב את המילים ‘בעזרת ה’, ואפילו מוכן לפזול לעברה של התקשורת החרדית, שמעולם לא ‘ספר’ אותה.

פתאום פגשנו בביבי ימני מובהק, איש ארץ ישראל, איש העם והמולדת. השאלה הגדולה היא: האם המהלכים הללו, אותם ביצע מן הסתם לאחר שלב של הסקת מסקנות, ימשיכו גם לאחר הרכבת ממשלתו, כדי לשמר את כוחו ואולי אף להגדיל אותו לקראת הבחירות הבאות, או שביבי ישוב להיות האיש המרוחק, האיש מנאום בר-אילן, האיש שלא ממש קשוב לביקורת.

או, אם לנסח זאת פשוט יותר: האם ההערות החכמות של יאיר-הבן השפיעו רק בדרך לזכייה בבחירות, או שהבחורצ’יק ימשיך ללוות את אביו בעצות, ובעיקר – אביו ימשיך להאזין לקולו, הקול הצעיר, הקשוב לרוח ורצון העם.

המפסיד הגדול של הבחירות הוא יצחק בוז’י הרצוג, האיש שהתחיל את מערכת הבחירות עם סקרים שנעו בין ה-13 מנדטים ל-15, הכניס פנימה למפלגתו את ‘התנועה’ ואת ציפי לבני ונסק ללמעלה מ-25 מנדטים בסקרים, אך צנח ברגע האחרון.

לרשות בוז’י עמדו הרבה מאד תקציבים שמנים, כמו גם ארגונים שונים ומשונים שהפעילו מערכת פרסום עצמאית שתמכה בו, מבלי שיהיו מזוהים כגופים פוליטיים ומבלי שיהיו מחויבים לחוקי הבחירות וניהול התקציב. V15 היה רק אחד מהדוגמאות הרבות.

המערכת המשומנת, עליה נמנה גם כשחקן מרכזי העיתון שפעם היה הגדול במדינה, תקפה את נתניהו כמעט מכל זווית אפשרית. אותו, כמו גם את רעייתו. בסופו של יום בחירות התברר שהעם מאס ברדיפה המוגזמת הזו והחליט ב’הפוך על הפוך’ לחזק את נתניהו ואת מפלגתו.

בוז’י הוא האיש שכבר החזיק בידו את ביצת הזהב, אך ריסק אותה בקול רעש גדול.

היכן כשל אלי ישי? קצת קשה לקרוא לתוצאת הבחירות של ‘יחד’ כישלון. אז נכון שהם לא עברו את אחוז החסימה, אבל נכון לקחת בחשבון גם את מה שכן השיגו: קרוב למחצית הקולות אותם השיגה מפלגת ש”ס. עם אפס מטות מאורגנים בשטח, עם אפס כסף (הכול בוסס על הלוואות), עם מערך ענק של מתנדבים ועם היערכות של כחודשיים בלבד.

מעולם לא קם אדם שהתריס נגד מפלגת ש”ס והביא לתוצאה גבוהה כל כך. אז נכון שבתוך הישגו כלולים גם הקולות שהביא ברוך מרזל. ובכל זאת, בשורה התחתונה, אלי ישי היה קרוב מאד לעבור את אחוז החסימה. העלאת אחוז ההצבעה היה בעוכריו והביא למפלתו.

אגב, רק המפלה הזו היא שהביאה לפרץ חגיגות הנצחון והבלונים במטה ש”ס. קשה לומר שמפלגה שצונחת מ-11 מנדטים ל-7 מנדטים חוגגת. רק הידיעה על כך ש”הוא” לא עבר, היא שהפיחה רוח חיים בגופם של הפעילים, שמחאו שם כפיים במרץ לקול קריאות ושריקות “אריה, אריה”.

יאיר אטינגר – הארץ: המפסיד הגדול של הבחירות – יאיר גרבוז

נתניהו, ‘הקוסם’ עשה את זה עם הרבה עזרה מנוני מוזס. זה ברור. הרבה אנשים הרגישו שהם צריכים לעמוד על נפשם כנגד קמפיין שבפירוש התנהל כנגד נתניהו.

במערכת הבחירות הזו היו הרבה עיתונאים, גם מצד ימין וגם מצד שמאל, שלא סיקרו בשקיפות, אלא היו משתתפים מלאים במערכת הבחירות.

אני מתכוון כמובן לידיעות אחרונות משמאל, וישראל היום מימין. ציבור הבוחרים ראה את זה, זיהה את זה, ולא אהב את זה. רק שסופו של דבר זה הפריע ליותר אנשים מצד ימין. אגב, זו היתה שעתו היפה של עיתון הארץ, שגם אם כמו תמיד יש לו עמדה –  הוא לכל הפחות לא ניהל קמפיין עליה.

‘הארץ’ אף התחזק במעמד שלו בעיני, כעיתון עצמאי, שלא לומר היחיד בישראל.

במשחק התקשורתי השתתפה גם המדיה החרדית, צריך לומר. המעורבות של אלי ישי ואריה דרעי בתקשורת ובתחנות הרדיו אינה סוד, והיא השפיעה מאד על מערכת הבחירות הזו.

בחזרה לנתניהו, היה כאן גם אינסטינקט של פחד. נתניהו הצליח לשכנע את הציבור, כמו שהוא עושה תמיד. הוא מניע את הציבור בעזרת רטוריקה של פחד, שהצטרפה לקמפיין האגרסיבי מולו, אותו הציבור לא אהב.

המפסיד הגדול של הבחירות: יאיר גרבוז, הוא המפסיד הגדול. גרבוז כתופעה. גרבוז הוא תופעה מצערת, בעיקר משום שהיא מאד מעכבת את הדיון הפוליטי בישראל.

כל עוד השמאל ימשיך לדבר במונחים המבטאים התנשאות ופטרונות, הוא יישאר באופוזיציה, וגם ילך והצטמק, וזה כבר יהיה הפסד לכולם.

האינטרס החברתי הכללי בישראל הוא שיהיה שיח נורמלי. כל עוד השיח הופך מתנתק, מתנשא ונגעל, מי שסובל ממנו היא הדמוקרטיה והפלורליזם הישראלי.  לדיבור הזה, כך הוכיחו תוצאות הבחירות, אין סיכוי לנצח.

היכן כשל אלי ישי? אלי ישי עשה קמפיין לא רע. בהתחשב במה שהיה צריך להשיג, כלומר לחצות את רף 3.25 אחוזים מהקולות.

ממבט ראשון לקלפיות, אפשר לראות שהקהל של אלי ישי לא הביא מספיק קולות. אם היה כאן חיבור בין חרד”לים לבין חרדים – חרדיות רכה, וכל אחד היה צריך להביא שני מנדטים כדי לחצות את רף אחוז החסימה, הרי שאלי יש במגרש הביתי שלו הביא פחות.

החיבור הזה לא היה שוויוני מבחינת מספר הקולות, והוא היה חלש במגרש שלו.

עדיין צריך לומר, ההישג שלו – לא רע בכלל. אבל אם דיברנו במונחים של מפסידים, נדמה כי גם הציבורים האלו שניסו ללכת למערכת פוליטית חדשה, של ייצוגם של תת קהלות וחיבורים חדשים, תפסו שזה לא עובד, לפחות לא בשיטה הנוכחית.

לטעמי,  הם יחשבו חמש פעמים לפני שהם יעשו את זה בפעם הבא שוב. אני באופן אישי שמח שהימין הקיצוני נותר מחוץ לכנסת, אבל מבחינתם מדובר בהפסד גדול.