איך קרה שיאיר לפיד הפך לאחד האנשים הכי שנואים בבניין הכנסת

כמו בכל מערכת בחירות, יש מרווחים ויש מפסידים.

 אין ספק כי יאיר לפיד הוא הלוזר הגדול של מערכת הבחירות. מי שמילא אולמות, הפך לאימת המפלגות הגדולות, ואיים שוב להפתיע – מסיים את המערכת הנוכחית מוכה וחבול.

 בבחירות לכנסת ה-19 השיג לפיד 543,458 קולות. הפעם הוא קיבל 348,802 קולות בלבד. לפיד רשם ירידה של 194,656 קולות. מדובר בירידה משמעותית ואיבוד כח רב.

 אלא שזה לא הסיפור המרכזי. הרי היו מפלגות עם ארבעה מנדטים שהצליחו להשיג כח רב. לפיד הפך לאחד האנשים הכי שנואים בבניין הכנסת. נתניהו לא רוצה לשמוע עליו, והרצוג למד כי מבנה האישיות הבעייתי של האיש יכול לשתק אותו ברמה הפוליטית.

 לא הרצוג ולא נתניהו מעוניינים בשותפות פוליטית עם לפיד.

 ההערכה שלי: לפיד יעסוק בכנסת ה-20 במתקפה כנגד המגזר החרדי. העשייה הפרלמנטרית שלו תהיה דלה.

 אדם נוסף שהבין כי איבד את כוחו הוא נפתלי בנט. רצף של טעויות גרם לאיש להשיל ממפלגתו אלפי קולות ולאבד כארבעה מנדטים. למרות שהוא לא נוהג להתנצל, ראוי שבנט יתנצל בפני חברי מפלגתו, על היוהרה והזחיחות שהפכה לחלק בלתי נפרד מהאיש.

 כבר שנתיים שאני מנסה להבין מה יש באיש, מה סוד כוחו. הוא מדבר יפה, יודע למשוך את הצעירים, אבל הוא שינה לחלוטין את המבנה ההיסטורי של המפד”ל והבריח מצביעים רבים מהמפלגה.

 התוצאה אותה השיג בנט, תוביל אותו לבדק בית. הוא יצטרך לבדוק האם אורי אריאל הוא נכס או נטל. כיצד הצליח להרחיק כל כך הרבה מצביעים וכיצד הוא מחזיר אותם. ואולי נפתול חתול תעלול יתמזג לקראת הבחירות הבאות עם נתניהו.

  אריה דרעי מביט על חצי הכוס המלאה. לאחר שטענו כי ש”ס מדשדשת בסקרים, הוא הצליח לגבור על מכשולים רבים, בהם התמודד עם שסע בתוך המגזר הספרדי.

 על מערכת הבחירות הזאת הוא הסתכל כסוג של בירור מעמיק פנים-מגזרי. אולם לצד הכל, ראוי היה לבחון כיצד קרה שקמפיין השקופים – שהיה מוצלח והפך לחלק מהשיח החברתי – לא הצליח למשוך את מאות האלפים ולשחזר את ההצלחה הגדולה שידעה.

 ביהדות התורה המנצח הגדול הוא מאיר פרוש, שתוצאות האמת מהקלפיות בהם נמצא קהל המצביעים של שלומי אמונים הוכיח שאין לו בית אחר. גם ליצמן וגפני יכולים לראות את חצי הכוס המלאה: הישג של ששת המנדטים, למרות כל הניסיונות לחבל במפלגה.

אבל אם שואלים את נציגי המפלגה הם בהחלט בנו על המנדט השמיני והאמינו עד כשבוע לפני הבחירות כי השמיני בדרך.

 יכול להיות שעבודה של הרגע האחרון היא לא בהכרח יתרון. ואולי כדאי פעם אחת לצאת מהקיבעון המחשבתי ולהבין כי החברה החרדית גדלה באופן משמעותי. לא כולם קוראים את עיתוני המפלגה, ויש לפרסם בכל כלי התקשורת הפונים למגזר החרדי. כמו כן, הפעילות הפרלמנטרית של חברי הכנסת של יהדות התורה הטיבה לא רק עם המגזר החרדי, ויש למפלגה לא מעט תומכים חילוניים.

האם לא הגיע הזמן לטפל בקמפיין גם מעבר מגזר?

 הרצוג יכול להביט בגאווה על תוצאת הבחירות. לאחר מספר שנים מפלגת העבודה חצתה את רף ה-20 מנדטים. אולם במפלגה ממתינים לו, ושם רואים רק את חצי הכוס הריקה. זה עניין של זמן עד שיבקשו להחליף אותו. עכשיו יהיה ניתן לבדוק, האם הרצוג יודע לעשות את החיבורים המדהימים עליהם הוא כל כך מדבר. אם הוא ידע לעשות זאת, סביר להניח שהוא ימצא את עצמו ממשיך לכהן כיו”ר המפלגה.

 נתניהו רק יכול לחייך. הוא הצליח להביא את הליכוד להישג מרשים, עם עבודת שטח שאינה ביחס להישג שלו בבחירות. עם הגיוס הנרחב של העיתון של המדינה נגדו, מצליח נתניהו להמשיך ולהחזיק בשלטון, ולקבע את מעמדו כמנהיג הבלתי מעורר של מדינת ישראל.

עכשיו הוא רק צריך להמתין בסבלנות, ולראות כיצד פרשיית מני נפתלי תשפיע עליו ועל משפחתו. בכל מקרה הוא רק צריך להתאזר בסבלנות, כי כבר יסדרו לו פרשייה אחרת.

 הרסו את הבית 

 בעצרת הימין שנערכה ביום ראשון שעבר עלה נפתלי בנט והחל לשיר ולנגן בגיטרה.

נזכרתי בסיפור על אותו ילד שחזר עם תעודה מבית ספר, כאשר כל הציונים היו 0. למעט במקצוע הזמרה, שם הילד הפליא בכישוריו והוציא ציון 100.

משראה זאת האבא, סטר לו על פניו.

שאל אותו הבן: מדוע? השיב האב: עם כזאת תעודה אתה עוד מעיז לשיר?!

עם כאלה הישגים שבנט הביא את מפלגתו ‘הבית היהודי’, או כפי שהיו שכינו זאת “הבית הלבן”, בעקבות הכנסתו וזריקתו של אלי אוחנה הוא ממשיך לשיר?

מעניין האם עכשיו יבקשו ראשי המפלגה את ראשו. האם אדם הדורש מכל הסובבים אותו לקבל אחריות, יקבל אחריות, ויסיק מסקנות כמו זהבה גלאון. אלא שבנט מזמן הפסיק להתנצל, והוא לא מרגיש שהוא חייב למאן דהוא בבית היהודי דין וחשבון.

בנימין נתניהו “גמל” לבנט טוב על הנאמנות שגילה כלפיו במהלך הקדנציה האחרונה, חיבק אותו חיבוק דב, תוך שהוא ‘שותה’ לו מנדטים.

בעצרת הימין הכריז נתניהו כי לא משנה כמה מנדטים יקבל הבית היהודי, בנט ישב ליד שולחן הממשלה. האמירות האלה עשו את שלהן, ומצביעי הבית היהודי שדאגו לימין, החליטו לתת את קולם ישירות לבנימין נתניהו, שהבטיח שלא  משנה כמה מנדטים יקבל בנט הוא בכל מצב ישב סביב שולחן הממשלה.

 נקודה מעניינת היא: היכן כל אותם אלו שנהנו מהשירותים שהעניק שר השיכון אורי אריאל במשרד השיכון? היכן כל אותם אלו שנהנו מ”המהפכה” שבסוף נשארה על הנייר – עיין ערך כשרות רישום נישואין במשרד הדתות – שניסה לעשות יקיר המדור סגן שר הדתות אלי בן דהן?כנראה שהציבור לא טיפש והוא יודע מי באמת עובד בשבילו.

ומי עובד עליו.

 המזוזה של מאיר שלו

 שלח לי חבר את טורו של מאיר שלו מ’ידיעות אחרונות’, העוסק בעניין נישוק המזוזה.

בטורו כתב שלו: “… במסגרת דאגתי לבריאות הציבור, ללא שמץ של לגלוג וביקורת: אפשר לנשק מזוזה אבל כדאי לבדוק מי נישק אותה קודם”.

 בעודי קורא את הקטע האמור, נזכרתי בסיפור המפורסם אודות רב החובל שנקלעה ספינתו לסערה בלב הים, טיפס לראש התורן והכריז:

 “על כל נוסע להשליך מתוך כבודתו חפץ אישי בעל משקל כבד”, מתוך כוונה להקל מהמשא שעל הספינה. אחד היהודים ממפליגי הספינה בחר להשליך דווקא את הטלית והתפילין… שכן עבורו היה זה המשא הכבד ממנו ביקש להיפטר.

 אולי קיים חשש קל שעל ידי נישוק המזוזה יעברו חיידקים מאדם אחד לאדם אחר, אך לבל נשכח כי גם במגע של המוני המבקרים והחולים בלחצני המעלית, בידיות הדלתות ובברזי המים שבבית החולים, קיים אותו חשש בדיוק! מדוע מבין כל אלו, דווקא המזוזה היא זו שמעבירה חיידקים?

 לגופו של עניין, אעיר שתי הערות עובדתיות.

א. כתבת “שיש לבדוק מי נישק את המזוזה קודם”. בוודאי כבר הסבו את תשומת לבך לכך, שסדר הפעולות הוא הפוך: ראשית נוגעים במזוזה ורק לאחר מכן מנשקים את היד. ייתכן וטעות זו היא מקור החשש שלך כשסברת שהלחלוחית המצויה על שפתי המנשקים עוברת למזוזה, בו בזמן שסדר הדברים הוא הפוך – היד היבשה נוגעת במזוזה ורק אז באה במגע עם השפתיים.

 ב. חושבני מר שלו, כי בכדי למנוע הידבקות במחלות כתוצאה מהעברת חיידקים מהאחד לאחר חלילה, עלינו לפעול בכלים העומדים לרשותנו למען הגברת המודעות בציבור לחשיבות השמירה וההקפדה על הגיינה וניקיון הגוף שחז”ל הפליגו מאוד בחשיבותם.