אין בי שמחה לאיד.
נכון, טבעי היה לצאת במחולות ו’לרקוד על הדם’ של המפלגה המתחרה. אבל לא, אין בי שמחה לאיד.
השמחה שלי היא על סיום המחלוקת!
שלושה חודשים של סערת רגשות, שלושה חודשים של שנאות והשמצות, שלושה חודשים מלאים באמוציות הגיעו אתמול לסיומן.
כי אם מפלגת ‘יחד’ היתה עוברת את אחוז החסימה זה היה רק הפרומו לקראת מה שהולך להיות כאן בשלוש שנים הבאות ובבחירות המונציפאליות.
במשך שלושה חודשים התחבטתי עם עצמי בשאלה האם כדאי ש’יחד’ תעבור ובכך יגדל הכח החרדי/דתי בכנסת? או עדיף שהיא לא תעבור כדי שסאגת המחלוקת תסתיים.
זה לא היה פשוט.
מצד אחד פעלתי למען תנועת ש”ס וטבעי היה שאתפלל שהם לא יעברו, ומצד שני חשבתי על האינטרס הציבורי שיפגע אם מאה אלף קולות יזרקו לפח.
אתמול, עם פרסום התוצאות כשראיתי ששס קיבלה 7 מנדטים ויחד לא עוברת את אחוז החסימה, כעסתי.
כעסתי שלא למדנו מלקחי העבר, כעסתי ששוב הציבור הפסיד בגלל המחלוקת וכעסתי שהוליכו שולל מאה אלף איש במסע הכפשות והשמצות מתועב.
העלתי פוסט: ‘לא נשכח ולא נסלח’.
הפוסט כמובן העלה תגובות לכאן ולכאן וראיתי ששוב הטונים עולים לדציבלים גבוהים והבנתי שטוב עשה בורא עולם שהשאיר רק מפלגה חרדית ספרדית אחת על המפה.
כי אם הם היו עוברים, הטונים הצורמים הללו היו מלווים את חיינו לאורך כל השנים הבאות.
הבנתי שהאינטרס הציבורי הוא: אחדות!
שלמות העם עולה על מספר המנדטים ואחדות ישראל חשובה יותר מהגדלת הכח בכנסת.
כי כח לא נמדד במספר מנדטים, כח נמדד בשיתופי פעולה ובחבירה למוקדי קבלת ההחלטות.
כואב לי על מאה אלף מצביעי יחד. כואב לי על הציבור שאוסף את שברי המחלוקת. וכואב לי על האמוציות והשנאות שספגנו בחודשים האחרונים.
אחרי שעברו 24 שעות מהמדגם והרוחות נרגעו אני מרשה לעצמי לומר: לא נשכח, אבל נסלח.
בואו הביתה, בואו נתאחד.
שיטת המחלוקת והשנאה לא הוכיחה את עצמה בואו נתאחד להצלחת המפלגה היחידה שנשארה לנו.
נכון, יכול להיות שאתם לא אוהבים את העומד בראשה, מבין אתכם.
גם אני לא אהבתי את העומד בראש המפלגה בעשור האחרון אבל תמיד הצבעתי לה ותמיד פעלתי למענה.
הבית שלנו ספג מכה אנושה, בואו נשנס מותניים ונשקם את ההריסות ביחד!
כי אין דרך אחרת, אין בית אחר, כל מי שרוצה להשפיע שיצטרף.
גם אם אתם לא מסכימים עם כל מה שנעשה במפלגה, בואו לשנות מבפנים.
כי רק מבפנים, נצליח ורק ביחד, ננצח.