בחירות 2015: פילוגים במחנה הדתי-החרדי

לפני למעלה מ-66 שנה הייתה רשימה מאוחדת אחרת, שחלק מאזרחי ישראל בוודאי אינם זוכרים, אך חלק גדול יותר גם לא שמעו עליו. בבחירות הנוכחיות היה ברור ש’המזרוחניקים’ רצים לבד, האגודאים לבד, וכמובן מאז 1984 החרדים הספרדים לבד.

אבל בבחירות לכנסת הראשונה הייתה “חזית דתית המאוחדת.” פעם ראשונה (ואחרונה) שהמזרחי, הפועל המזרחי, האגודה ופעולי האגודה התאחדו כדי להתמודד בבחירות.

הרשימה הזו השיגה 16 מנדטים. אחד מנציגי האגודה היה הרב יצחק-מאיר לווין, נכדו של השפת אמת ולימים יו”ר האגודה העולמית. הרב לווין היה בין החותמים על מגילת העצמאות ובהחלט אפשר לתאר אותו כאחד ממקימי המדינה.

בעיתון “דבר” משנת 1944 לווין צוטט כקורא להקמת מדינה ליהודים על רקע שואת אירופה. הרב לווין היה בין האנשים הבולטים שעסק בהצלת יהודים במלחמת העולם השנייה.

האם הדבר הזה היה מתרחש היום? לצערי קשה לי  לראות מציאות כזו בה נציג בכיר של האגודה היה חותם על המגילה.

פילוגים על גבי פילוגים

במידה מסוימת (או אפילו רבה) אנחנו חווים פילוגים על רקעים שונים מאז. החזית הדתית לא שרדה מעבר לכנסת הראשונה, ועל רקע גיוס בנות לצה”ל נוצר קרע בין האגודה לבין הציונים.

גם בתוך הציבורים עצמם נוצרו עוד פילוגים ועוד פילוגים. אלו באו לידי ביטוי בייצוג הפוליטי אבל כמובן לא רק. הפילוגים בין חסדים וליטאים, בין חרדים ספרדים ואשכנזים מוכרים לכולנו.

גם העולם הדתי לאומי חווה פילוגים, בעד גוש אמונים ונגד, בעד סירוב פקודה ונגד, ולאחרונה בין נאמני מרכז הרב, ונאמני רבני הקו של ישיבת הר המור.

במהלך השנים היו נסינות למצוא דרכים לשלב כוחות, בעיקר ברמה הפוליטית וניכר המאמץ בעולם הדתי לאומי בשנים האחרונות ביצירת אחדות דרך הבית היהודי.

נראה שנסיון “לכפות” אחדות כזאת אינה יכולה להצליח, ובעיקר כאשר מנהיגות מזן אחד מגיעה ממקום של התנשאות על קבוצות אחרות.

הטרוגניות ברחוב החרדי

בעולם החרדי יש עלייה במספר הקולות השונים שהובילו לתופעות במערכת הבחירות אליהם לא הורגלנו.

כך למשל, הפילוג בש”ס, בעקבותיו התחבר אלי ישי לאוסף דתיים לאומים (חרדלי”ם וכהניסטים) מחד, ורצון העז של הפלג הירושלמי להראות שריר פוליטי כנגד האגודה מהעבר השני.

גם הנסיון לנכס את מרן עובדיה יוסף זצ”ל גם על ידי דרעי וגם על ידי ישי גרם להרס המורשת של הרב עובדיה. את הנזק נראה בהמשך, גם מבלי להתייחס להצלחה או אי הצלחה של שניהם.

במחנה הליטאי התמונה עגומה גם כן. מלחמת הקבוצות הליטאיות מעמידה ללא ספק בסימן שאלה גדול את היכולת לקיים את המושג ‘גדול הדור בדור הבא. אין ספק כי שבירת קבלת סמכות של גדול הדור על מזבח מאבקי כוח תשפיע על כל החברה החרדית.

הטרוגניות במחנה הציוני דתי

הנתק בין החרדל”ים לבין שאר הציונות הדתית החריף את המשבר הזהות המתמשך בתוך הציונות הדתית. האם הם זרם מתוך החברה הכללית, ועל כן קרובים יותר לחילונים מאשר לחרדים, או שמא הממלכתיים לאט לאט יפסידו כוח מול כוחם של אלה הרוצים להתקרב לעולם החרדי?

אבל אפשר להסתכל גם מזווית אחרת על התפתחויות אלו. לעולם לא הייתי חסיד של אחדות מתוך אחידות. דווקא ריבוי קולות הוא הדרך לקדם מהלכים, גם מתוך העולם הדתי, ובחיבור בין החברה הדתית והחרדית לציבור הכללי. יתר על כן המסורת היהודית תמיד ידעה לתמוך במחלוקות ובתנאי שהם לשם שמיים, תוך רצון לחקור את הדרך הנכונה למלא את משימתינו כיהודים בעולם. דווקא מתוך חילוקי דעות חקר האמת ורעיונות גדולים יכולים להתקיים.

כוחם של המפלגות הדתיות יורד בבחירות הללו. יקח זמן לנתח את כל הסיבות, אבל ברור שהמגמות שציינתי הן חלק מהרקע לירידה זו. גם בבית היהודי הנסיון הברור של נפתלי בנט ליצור ליכוד ב’ לא צלח, וכדאי שיחשוב יותר לעומק של איזה ערך מוסף אמיתי הוא מביא לזירה הציבורית.

למנהיגים של הציבור הדתי והחרדי יש הרבה על מה לחשוב, וכנראה הדרך לאחדות דתית או חרדית אינה הכיוון להמשך הדרך. אם כן חייבים לחשוב בפרדיגמות שונות כדי להמשיך להשפיע על החלק היהודי במשוואה של מדינה יהודית ודומקרטית שהרב לוין בזמנו קרא להקמתה לפני למעלה מ-70 שנה.