פוליטיקאים, בעזרתם הנדיבה של פרשנים ושדרנים, מנסים להפוך את הבוחר הפוטנציאלי לאסטרטג המפעיל מכונת חישובים של כדאיות ואינטרסים, רק שלא יצביע למי שהוא מאמין בו.
המפלגות הגדולות קוראות למצביעי המפלגות הקטנות, לא להצביע למפלגה שביכוייהם לעבור נמוכים, ומאידך מבטיחים כל טוב למנהיגי המפלגות הקטנות, על מנת שמצביעיהן ינטשו אותן. הקטנות קוראות למצביעי הגדולות להצביע להן על מנת לחזק את הגדולות, אבל לא מוכנים להצהיר במי יתמכו כל מנת לשמר את מצביעיהן אצלם.
ומעל הכל הדיקטטורה שבאחוז החסימה. כל כולו של אחוז החסימה אינו מתאים לאקלים הפוליטי של ישראל, בו עדות ומגזרים כה רבים, אמונות שונות והתפלגות חשיבה לאורך כל הסקאלה.
בסופו של יום אמנם נחלקים הקולות לשניים או לשלשה גושים גדולים, אך בינתיים ראשי המפלגות הגדולות, מנסים להעלות עוד ועוד את אחוז החסימה על מנת למנוע ביטוי ייחודי של קבוצות קטנות החושבות אחרות ופועלות למען אינטרס אחר.
כל זה על מנת למנוע מאדם המאמין במפלגה מסויימת לא להצביע לה, כי לפי האסטרטגים ונביאי הסקרים המגשימים את עצמם, היא לא תעבור את אחוז החסימה, מה שמנגד מביא גם מצביעים שמאמינים רק בחלק מדרכה של אותה מפלגה להצביע לה, על מנת לא לאבד קולות לגוש עצמו.
מה ההגיון הדמוקרטי בכך, שקבוצה של 100,000 איש או יותר, לא אמורה להביא לידי ביטוי את דעותיה? חובה להוריד את אחוז החסימה למינימום מתבקש. בבחירות המוניצפיליות למשל, הוא עומד על כ0.75 אחוז, והביטוי היחיד שלו בשטח הוא, שמפלגה שלא הגיעה לסך הנדרש, לא יכולות לממש הסכם עודפים שהן חתומות עליו. בבחירות הקודמות כ:7-8 מנדטים לא עברו את אחוז החסימה, היינו שאחוזים נכבדים מקבוצות בעם לא מקבלות ביטוי בגלל חוק לא הוגן זה.
פעולה אנטי דמוקרטית זו, שלדברי יוזמיה נועדה לשמור על יציבות שלטונית תביא רק את ההפך, כמו שקרה עם המפלגה הערבית, ועם אלי ישי ומרזל. מספר מפלגות מתאחדות יחדיו ואז גם מפלגה בת עשרה מנדטים, תהיה מורכבת משניים או שלשה סיעות שכל אחת שייכת לקבוצה אחרת, ומשילות שלטונית מה יהא עליה?
כל בוחר צריך לבחור במי שהוא הכי מאמין בו, גם אם לפי הסקרים רק כמה אלפי אנשים יצביעו למפלגתו. בלי חישובי אסטרטגיה על קואליציה ואופוזיציה ומה טוב לגוש ומה רע למפלגה מתחרה.