זו לא דרכו של מרן, הקלטות, לא מתנצל • המילון של בחירות 2015

אלי אוחנה: שחקן כדורגל, פוליטיקאי ליום אחד, שהצליח להותיר את החותם העמוק ביותר במערכת הבחירות הנוכחית: בזכותו איבדה מפלגה מובילה חמישה מנדטים בתוך כשבוע. להישג הזה, לא הצליח אפילו נתניהו להגיע.

אני אוהב את הנשיא אובמה ומעריך אותו: רגש מעט מביך שהובע כמעט בכל ורסיה אפשרית על-ידי ראש הממשלה ביחס לנשיא ארצות-הברית. אובמה עצמו, לא מיהר להסתחבק ולומר: לא, אני אוהב אותך.

אני לא אגרר: לא ניגרר למנטרה אליה נגרר אלי ישי בכל פעם שניסו לגרור אותו לדבר על אריה דרעי.

אני ממשיך את דרכו של מרן: סוג של הומור מבית מדרשו של אלי ישי, שהתחבק עם ברוך מרזל מהימין הקיצוני, ויוני שטבון מהבית היהודי.

בחירה היא לדורות: אמירתו של משה גפני המבקש להבהיר: בחירה בנו היא לדורות. הסבירות כי אי-מי מאתנו יתחלף בחצי היובל הקרוב, שקולה לסיכוי שלפיד יאכל אתי צ’ולנט בליל שבת.

ביטוי: טיעונם המרכזי של תנועת ‘בני תורה’ או בלשונם: מדוע אתם לא נותנים לרב שלנו ביטוי? האם אסור לו לחלוק על גדולים אחרים?

בית ראש הממשלה: צריף ישן, מוכה רוחות וגשמים, בו מתגוררים בנימין ושרה נתניהו. לאושרם של השניים קיים ברשותם בית צנוע נוסף בעיר הספר קיסריה.

בני תורה: ע”ע הפלג הירושלמי.

ברוך מרזל: כאשר נתפס המחבל שדקר בחור ישיבה ליד כיכר ספרא, מיהר מרזל אל השוטרים שאזקו את הצעיר הערבי והציע להם: תנו לנו, אנחנו נטפל בו. השוטרים אמרו למרזל, כמו בעוד לא מעט פעמים, ברוך, אתה מפריע, תן לנו לעשות את עבודתנו. ועל כך אמר איש חכם: חבל שהם לא נתנו לו. פעם אחת חייבים לתת לימין הקיצוני לנהוג כפי שהוא היה רוצה, כדי שהקהל הישראלי הרחב ידע מה הם תכניותיהם, ולמה הם מסוגלים.

גלידת פיסטוק: כפי הנראה הטעם האהוב על ראש הממשלה, גם כאשר הבחירה היא ריבת חלב, או וניל שוקולד.

גפני משה: הפוליטיקאי החרדי המוערך ביותר גם בקרב קהלים לא חרדיים. במערכת הבחירות הנוכחית, רק מחמאות נקשרות לשמו: גפני, הוא היחידי שעובד. גפני הוא היחידי שמבין בכספים. גפני יודע לענות ‘להם’. גם החילונים אוהבים אותו. אפילו יאיר לפיד מכבר אותו. גפני לא דואג רק לחרדים, לכן ‘הם’ אוהבים אותו. גפני יכול להיות שר האוצר. לסטטוס הזה הגיע בעבר יושב ראש ש”ס אריה דרעי, והיום ניצבים בו גם הנשיא רובי רבלין, ואחמד טיבי.

 גרוסמן נתי: אחד מהאנשים הבודדים ברחוב החרדי שהצליח לייצר קונצנזוס של תיעוב כלפיו. לשעבר עורכו המיליטנטי של ‘יתד נאמן’, ועם החלפת השליטה בו – הודח, ופנה לייסודו של ‘הפלס’. גרוסמן זוהה כאחד הגורמים המרכזיים שהמציאו את האקסיומה הליטאית לפיה אין לקבל את השונה, ומצווה לבזותו, להשחיר את פניו, ולהפחית מגדלותו. למרות שלגרוסמן חברו לא מעט אישים בעלי אידיאה דומה ב’יתד הישן’, נתפס האיש כאבי כל הרע בציבור הליטאי.

דגל התורה: תנועה פוליטית שמייצגת את הקבוצה הליטאית – חרדית. ‘דגל התורה’ נוסדה על-ידי הרב אלעזר שך, מנהיג הציבור החרדי לפני כעשרים ושבע שנים לקראת בחירות 1988 וגרפה שני מנדטים. מאוחר יותר שבה התנועה למפלגת האם ‘אגודת ישראל’ ומאז מתמודדות שתי התנועות תחת רשימה אחת שסימנה היא האות ג. בראשות התנועה עומד ח”כ משה גפני [ראה ערך].

דף מסרים: מונח מתחום הפסיכולוגיה החברתית: ככל שתחזור שוב ושוב על מסר מסוים, גם אם אבסורדי, כך הוא ייקלט אצל שומעיו והם יפעלו לפיו, באופן בלתי מודע. האפשרות השנייה לפיה אנשים שיראו שוב את פרצופו של טרכטנברג המדבר על כלכלה עם נשמה, או את לפיד מספר על ממשלת 18 השרים ולא ינפצו את המסך לרסיסים, לא הוזכרה משום מה בספרות המחקרית.

דרעי: גאון, מניפולטור, שחקן, אותנטי, מזרחי, דורסני, פה גדול, לב חם, פוליטיקאי, בכיין, רגשן, קמפיינר, פלגן, שמאלן, חרדי, פנאט, מבריק, רטוריקן, אחד בפה ואחד בלב, אוהב תורה. אלו מקצת הסופרלטיבים שנאמרו על האיש המרתק ביותר אולי בפוליטיקה החרדית. מה נכון? בשביל זה יש בחירות.

דרעי2: האיש שנותן טעם לחייו של מרדכי גילת. ביום שדרעי ימות, יאבד גילת טעם לחייו. בספרו ‘קללת דרעי’ מספר האיש על חיים בצל המסע בעקבות יו”ר ש”ס, וגם בשנים האחרונות מצליח האיש כמעט בכל טור המתפרסם בישראל היום, למצוא קשר בין האקטואליה ל’דרעי העבריין, הגנב, לוקח השוחד’ וכו’.

החרדים החדשים: השאלת לשון מהמינוח הסוציולוגי ‘הדתיים החדשים’ אותו טבע ד”ר יאיר שלג. ככלל, משמעותו של המונח מכוון לצעירים השייכים קטגוריאלית לקבוצה החרדית, אך הם נבדלים ממנה בתפיסתם את העולם הכללי, זה שמעבר לחומות, ובהתערותם בו. ה’חרדים החדשים’ לא חוששים לקיים אינטראקציה עם העולם החילוני, ללמוד במוסדות אקדמיים שאינם חרדיים, ולעיתים גם לעטות על גופם לבוש החורג מצבעי ה’שחור לבן’ המסורתיים. הגורם שעשה שימוש מירבי בתואר החדש הוא ‘יתד נאמן’ בימיו של נתי גרוסמן, שלא חדל מלגדף את אותם ‘חרדים חדשים’ ולהזכיר לכולם כי הם אינם שייכים לקבוצת ‘בני התורה’ המקורית. קצת לפני הבחירות, נוהגים חברי הכנסת של דגל התורה לחבק את ה’חרדים החדשים’ ולהזכיר להם שהם בעצם שייכים לקבוצת האם החרדית, ומכאן שעליהם להצביע בהתאם.

המבקר: אחד האנשים הבודדים בעולם, שיודע שהחיוכים אליו מומרים בשנאה מפלצתית בתוך הלב, וההבטחה לקחת ברצינות את דבריו, אינה שווה את הנייר עליו הם נכתבים. באופן מפתיע, האיש לא מתייאש ומידי שנה מפרסם שוב את דברי הביקורת שלו כאשר שוב מושאי הביקורת מחייכים אליו, מבטיחים ליישם, וחוזר חלילה. איש מרתק.

המהפך ב’יתד נאמן’: אחד מן הגורמים המרכזיים בפילוגה של הקבוצה הליטאית לשני חלקים דיכוטומיים. קצת לפני פטירתו של מנהיג הציבור הליטאי הגרי”ש אלישיב זצ”ל, עברה השליטה בעיתון ‘יתד’ למקורבי בית הגראי”ל שטיינמן שמנהיג כעת את המגזר הליטאי – חרדי, והעורך המיתולוגי, נתי גרוסמן, הודח ממערכת העיתון. בבסיס המהפך בעיתון עמד הטיעון כי רוח העיתון לא שיקף, בלשון המעטה, את דעתו של הרב שטיינמן. בעקבות גרוסמן, עזב גם מנכ”ל העיתון יעקב לבין את משרתו, והשנים ייסדו ביחד עיתון חדש בשם ‘הפלס’.

המחנה הציוני: הומור מבית מפלגת העבודה. זוהיר בהלול, סתיו שפיר, מרב מיכאלי, ויוסי יונה, אוהבים לספר למכריהם את שמה החדש של המפלגה, ואז לפרוץ בצחוק אחד גדול.

הנאום: דרשת בר המצווה המרגשת של ראש הממשלה נתניהו, שיש שהגדירו אותה בחיבה כ’נאום חייו’. עד לנשיאת הנאום נדמה היה כי מערכת הבחירות סובבת סביב השאלה האם נתניהו נתן ‘כפה בעין’ לאובמה, או שאכן מדובר בנאום הכרחי. באופן מפתיע, בדיוק כמו כל דרשת בר מצווה, יום לאחר הנאום, נדמה היה כאילו הוא מעולם נישא.

הפלג הבני ברקי: חלק הארי המרכיב את הקבוצה הליטאית – חרדית. בהנהגת קבוצה זו עומד הרב אהרן לייב שטיינמן, נשיא מועצת גדולי התורה, ואליו שותפים חברי המועצת עצמה. רוב ראשי הישיבות וגדולי התורה מזוהים עם קבוצה זו, והיא מהווה את התנועה הליטאית הפורמלית בתוך תנועת האם החרדית ‘יהדות התורה – אגודת ישראל’. איפיונו המרכזי של ה’פלג’ הוא הכרה כי לדור יש מנהיג צנטרליסטי אחד, ואין לאיש כל זכות לערער אחריו.

הפלג הירושלמי: קבוצת אנשים המהווה חלק מן הפלג הליטאי – חרדי, ומנהיגה הוא הרב שמואל אויערבאך, ראש ישיבת מעלות התורה. קבוצה זו מתרכזת בעיקר בירושלים, אך חלקים ממנה מתגוררים גם בערים בני ברק, מודיעין עילית ובריכוזים חרדיים נוספים. ‘הפלג הירושלמי’ היה עד לא מכבר בשר מבשרה של הקבוצה הליטאית, אך בשל גורמים שונים התפרקה הקבוצה לשניים, וכיום מחזיק הפלג בנציגים פוליטיים, ובעיתון עצמאי. אפיונו המרכזי של ה’פלג’ הוא טענתם כי הם אלו ‘בני תורה’ השומרים על המסורת כפי שהובעה לטענתם, על ידי מנהיגי הדורות הקודמים. בפועל, חלוקת חומרי ‘יחד’ בכינוס שלהם ב’ארנה’ השבוע, תוך קריצה ידידותית ליחד עם ברוך מרזל, לא ממש עומדת בקנה אחד עם הטענה. כך גם תמיכתם בניר ברקת לראשות עיריית ירושלים.

הפלס: ביטאון חרדי שהופיע בתחילת המאה ה-20 בפלטובה. לפני כשנתיים וחצי נוסד העיתון מחדש על ידי פורשי ומודחי ‘יתד נאמן’, מתוך כוונה לייצג את הקבוצה המבקשת לסור למרותו של הרב אויערבאך. ‘הפלס’ מדווח על אלפי מנויים, אך לטענת העיתון המתחרה ‘יתד נאמן’, לא עולים מספר מנוייו על מאות בודדות.

הפתעת הבחירות: מי יהיה הפתעת הבחירות? אלי ישי נוהג להגיד כי הוא ימלא את הפונקציה. מה שמעלה את השאלה הבאה: אם הוא לא מפסיק לומר זאת, היכן איפה ההפתעה?

הצבעה כפולה: נוהל הפועל באזורים מסויימים, ועל ידי אנשים מסויימים, ודי למבין.

הראשל”צ 1: הגר”י יוסף, שמו עלה במערכת הבחירות כאשר התנועה לאיכות השלטון ביקשה מיו”ר ועדת הבחירות לאסור עליו לשאת נאומים מהם משתמעת במרומז תמיכתו בתנועת ש”ס. הראשל”צ, אמר באחד מנאומיו כי יש רבנים המנסים להשכיח את שיטתו של מרן.

הראשל”צ 2: הגר”ש עמאר, שמו עלה במערכת הבחירות כאשר התבטא בשבחו של הגר”מ מאזוז ואמר כי אשרי הדור שראש הישיבה שרוי בו. יש שפרשו את אמירתו כתמיכה חד משמעית בתנועת ‘יחד’, אך רבה של ירושלים דחה זאת.

הראשל”צ 3: הגר”א בקשי דורון, חתם על מכתב המוחה על הפגיעה בראש ישיבת כיסא רחמים, הגר”מ מזוז, אך הבהיר כי אין בכך כל תמיכה במפלגת ‘יחד’. לפני הבחירות תמך בתנועת ש”ס.

התנועה המרכזית: ע”ע הפלג הבני ברקי

התפטרות: סוג של הומור מבית מדרשו של יו”ר ש”ס אריה דרעי.

התקבצו: שיר חסידי מקצבי נעים לאוזן, ששימח בעיקר את ילדי החיידרים ובנות הסמינרים. מלבדם הרוויחו ממנו כפי הנראה עוד שני אנשים בלבד: שלמה כהן ואלי הרצליך.

וי 15: עמותה שהואשמה בסיוע מסיבי לתנועות השמאל והחלפת השלטון בישראל. בוז’י הרצוג התכחש לכל קשר בינה לתנועתו וטען כי V-15 מזכיר לו שם של תרופה. בימים האחרונים דווח כי הסנאט האמריקני חוקר חשד לפיו ממשל אובמה תמך בעמותת ‘קול אחד’ שסייעה ל-v15 –  להחליף את השלטון בישראל.

זו לא דרכו של מרן: אלי ישי לאריה דרעי בעימות: לא כך מרן חינך אותנו. דרעי בתגובה: מה, לומר את האמת? אלי ישי: אני לא איגרר. אריה דרעי: לא צריך הקלטות, יש פה מי שמקליט.

זעזוע: מינוח ייחודי לתקופת בחירות, ומינוח יומיומי בעיתון ‘יתד נאמן’.

חולצות כחולות: ראה ערך החרדים העובדים.

חילול ה’: ע”ע מחלוקת.

חנוך דאום: עיתונאי המעיד על עצמו כי את הקריירה שלו הוא חייב לחברותו עם שרה ובנימין נתניהו. הכיפה על ראשו, נועדה לתפאורה ההולמת את הסט, ולחליפות הצבעוניות אותן הוא נוהג ללבוש. יחד עם זאת, מדובר בכותב מוכשר, מושחז, וחביב, שגם אוהב להשתטות מעת לעת. או ליתר דיוק: תמיד. את מערכת הבחירות הוא ליווה בתכנית בשם ‘המתנחל’, כאשר גולת הכותרת היתה ביקורו אצל יו”ר יחד אלי ישי, והצגת ‘גן החיות’ של ש”ס, באמצעות חיות משחק מפלסטיק.

חרדים מהימין הקיצוני: תנועה חרדית המבקשת להילחם בחדירת השיח הכהניסטי לתוככי החברה החרדית. גילוי נאות: כותב השורות תומך בהם בכל כוחו, או עד שיגיע המכתב מעו”ד איתמר בן גביר שכבר התקשר לבקש את הכתובת.

חרדים עובדים: קבוצה שביקשה ייצוג ברשימת יהדות התורה, ומבוקשה ניתן לה כאשר מועמדה קיבל את המקום ה-23 הריאלי. ועל כך נהג לומר ח”כ משה גפני: אין באמת קבוצה כזו. מה לעשות? צודק.

טוניסאי: מוצא. לטענת אנשי ‘יחד’ לא קיים במרחב הארץ ישראלי טוניסאי דתי שלא יצביע למפלגת יחד. המשפט המוביל הוא: “מה אתה רוצה, אני טוניסאי, שלא אצביע לישי”?

יומנים: תת קטגוריה לערך ‘קלטת’. יומנים אישיים ביותר של כלתו של הרב עובדיה יוסף פורסמו בכלי התקשורת והעלו רק שאלה אחת: איך לעזאזל מגיעים הכתבים הכי אינטימיים של אדם, כל אדם, לידי עיתונאים?

יועצים חרדיים: אנשים העמלים לפרנסתם המעבירים מידע ומייעצים למתמודדים את מה שילדים בגיל בית ספר יודעים, אך כבר אמרו חכמים ‘אין פרנסה המבזה את בעליה’. ניתן למצוא אותם מקפצים סביב המועמד, לוחשים באזנו ללא הרף, ומעבירים את אצבעותיהם בעצבנות על מכשיריהם האלקטרוניים.

כולל: מוסד בו לומדים צעירים המשתייכים לחברה החרדית, ממנו פוטרו דמויות שהזדהו עם עיתון ‘הפלס’ ו’הפלג הירושלמי’.

כחלון: האיש שהצליח בשלב מסוים בקריירה שלו, לבצע רפורמה בתחום הסלולר. זהו, כאן מסתיים הערך.

לא יורים בתוך הנגמ”ש: סלנג צה”לי שהושאל לצורך אזהרה של פוליטיקאים המשתייכים, לכאורה, לאותו זרם, שלא יתקפו האחד את השני כלפי פנים, אלא יכוונו את נשקם כלפי חוץ. כך, למשל, בנט מבקש לא לתקוף את נתניהו, יש עתיד את המחנה הציוני וכו’. אלא שאז הפתיע האלוף הצה”לי משה גפני שבכינוס בצפת, אל מול פניהם הנבוכות משהו של הרבנים והאברכים ביקש מאריה דרעי, אלוף פיקוד הדרום בעברו, לא לתקוף את ‘יהדות התורה’ שהרי ‘לא יורים בתוך הנגמ”ש’.

לא יכרע: ‘המנון הפלג הירושלמי’. לעתים הוא מושר במקצב איטי ולעתים במקצב מהיר יותר.

לא מתנצל: מטבע לשון בנטית, שליוותה את מערכת הבחירות הנוכחית, והחליפה את ה’אח’ מן הבחירות הקודמות. הרציונאל: איננו מתנצלים על כך שאף שעל לא יוחזר לערבים. החיסרון: ההתחלה היתה נחמדה, ההמשך קצת פחות. הלימון של ה’לא מתנצל’ נסחט מוקדם מידי, וחזק מידי, עד שלא מעט צופים ביקשו מבנט: די כבר.

לא ני לא בו: קיצור של ‘לא נבחרות לא בוחרות’, מפלגת נשים חרדית שהובלה על ידי רחלי איבנבויום, אסתי רידר, טלי פרקש, ואסתי שושן, מתוך מטרה לאפשר לנשים חרדיות להיבחר לכנסת, ולא רק לבחור. במהלך הקמפיין הנשים צולמו גם לתכנית ‘עובדה’ כשבעיצומה הציע להן אחד העוברים ושבים, יהודי עבדקן ובעל צורה, מעמיק ונבון, מתוך מחשבה שנבעה משעות של יצירה יהודית מפעימה: ‘שבו בלול’. לצד זאת, מאבקן של הנשים נדון מראש לכישלון במצב הנוכחי.

ליצמן: איש ממולח שנתפס כאדם ישר, שאוהב פחות לדבר ויותר לעשות. ועם זאת, לא כולם אוהבים את העשייה שלו. אפשר לשאול על כך את מאיר פרוש ומשה ליאון, למשל. לגבי גפני, תלוי מתי תתפסו אותו…

מהפך: מונח שהושאל לצורך הכרזה על שינוי קוטבי בסדרי השלטון, אותו טבע ‘מר טלוויזיה’ חיים יבין, בשנת 1977. בבחירות הנוכחיות קיבל המינוח עדנה מחודשת, וגם הסוקרים הדגישו כי ‘ריח של מהפך’ קיים באוויר. העובדה שלבוז’י אין כמעט כל אפשרות להקים איזושהי קואליציה שתכלול גם את ליברמן וגם את מרץ, גם את לפיד וגם את החרדים, לא מנעה ממנו לצווח שוב ושוב בקולו המעניין, כי ‘מהפך’ אכן יתרחש.

מחבלים: כינויים הרווח של קבוצה המזוהה עם אחד הניצים בישיבת הדגל הליטאית – פוניבז’ סביב השליטה הממונית בישיבה. כיום חרג המינוח מתחומה הלוקאלי של הישיבה ברחוב ראב”ד והוא מאפיין את הקבוצה המזוהה עם ה’פלג הירושלמי’ [ע”ע]. לא מעט פרשנים, ואולי גם סוציולוגים חרדים עתידיים סבורים כי המחלוקת הקורעת כעת את הרחוב הליטאי נעוצה במדון השורר בין ה’מחבלים’ ל’שונאים’. כלומר, הריב שהיה פולמיקה על שאלת שליטה כלכלית בישיבה הפך למלחמה בה לכל רב יש דעה ולכל חצר יש השתייכות, והיא שהובילה בסופו של יום ליצירתם של שני מחנות כה קוטביים. לדעת מומחים, שורשו של הדו”ד נעוץ כבר בימים עברו, וכעת אנו חוזים בביטויו האופרטיבי. המינוח ‘מחבל’ ו’שונא’ הפך לאינרצית הדיבור היומיומית כך שניתן בהחלט לשמוע משפט כמו “ההוא שדחף את הרב שטיינמן היה שונא שרוף” וגם, ‘הרב פלוני אמנם לא מתבטא ציבורית, אבל כולם יודעים שהוא מחבל’.

מחלוקת: ע”ע בני תורה, הפלג המרכזי, יתד נאמן, הפלס, נתי גרוסמן.

מי אתה שתשקם אותנו? שלט בחירות של ש”ס הלקוח מתוך העימות [ראה ערך], במהלכו אמר יאיר לפיד לאריה דרעי כי הוא ‘ישקם אותו’. דרעי בתגובה: אתה תשקם אותי? מי אתה שתשקם אותי, אני אשקם אותך. שקם, אשקם, נשקם, נשוקם.

מי אתה שתתנשא עלינו? כרזת בחירות של תנועת ש”ס בעקבות דבריו של המשורר יאיר גרבוז בעצרת השמאל: “קומץ של מנשקי מזוזות, ומשטתחים על קברי צדיקים שולטים בנו”. שלי יחימוביץ בתגובה: דבריך מתנשאים וגזעניים. דרעי: תודה לך גרבוז, איש לא דיבר לפניך על השד העדתי. התמלוגים בדרך.

מנהיג הדור: מונח שהפך לסובייקטיבי לחלוטין: אמור לי מהי הצבעתך ואומר לך מי ‘מנהיג דורך’.

מני נפתלי: אב הבית המפורסם בתולדות האנושות. תובע את ראש הממשלה ואת רעייתו על התעללות, אי תשלומים, וכו’, אך באופן כמעט סימולטני מצא עצמו מואשם בסדרה של תביעות לא מחמיאות.

מפלגות אווירה: שם כולל למפלגות שלא מצליחות לשרוד בפוליטיקה הישראלית: הדרך השלישית, תנועת המרכז, שינוי, גמלאים, קדימה, עם אחד, ועוד. החרדים מיהרו להבטיח כי יש עתיד היא מפלגת אווירה שתיעלם בבחירות הקרובות. בינתיים אפעס, זה לא קורה.

מרן: האיש שכולם, ללא יוצא מן הכלל: ש”ס, ויחד, ימין קיצוני, ושמאל, תקשורת חילונית, ותקשורת חרדית, הפלג הירושלמי, והזרם המרכזי, חסידים, וסרוגים העריצו, העריכו, והבינו כעת, יותר מתמיד, שבמותו איבדה היהדות את אחד ממנהיגיה הגדולים. בינתיים נשארנו עם ‘אבא מסתכל מלמעלה’.

משב”קים: ע”ע עסקנים. משב”קים הם האנשים הקרובים פיזית, לרבנים הבכירים, אך לשמם מושמט על פי רוב התואר הרב. דוגמאות: אריה אלישיב, צבי חקק, דוד שפירא. הפרט החרדי מייחס כח רב, על פי רוב בלתי מוצדק, ל’משב”קים’.

משה גלאמין: צעיר מזוקן, מעט יוצא דופן, בעל חיתוך דיבור בלתי שכיח, שהפך באחת לאחד הפנים המוכרות בישראל כאשר סייר עם הגברת נתניהו בביתה וצילם את הקירות המתקלפים והארונות השבורים. התגובות לסרטון של האיש המעניין היו: איך הם לא מתקררים בחורף מהטפטוף הבלתי פוסק? אבל גם: הנה מצאנו עוד משהו אתו אפשר ללעוג לגברת נתניהו.

ניר ברקת: ראש העיר של ירושלים שהצליח להשתלט על מחבל חמוש בסכין ביחד עם המאבטח שעמד לצידו. איך אנחנו יודעים את זה? כי הוא סיפר על כך לכולם. היה קשה להימלט מכך. ברקת גם תמך בראש הממשלה נתניהו שבמערכת הבחירות המוניציפאלית בחר שלא לתמוך ביריבו, מועמד הליכוד משה ליאון. האם התמיכה של ברקת הועילה לנתניהו?

נעשו טעויות: שם קוד להודאה בקטסטרופה שהתחמקות ממנה תיתפס כפתטית יותר מהודאה בה. דוגמאות: בנט ואלי אוחנה, נתניהו והדיור הציבורי, לפיד והפייסבוק.

סלולר: ע”ע כחלון.

עימות 2015: התקבצות של שמונה ראשי מפלגות בישראל אל אולפן אחד בו ניסה כל אחד מהם להציג את עמדתו לפני הציבור, כשהוא מקפיד לעלוב בזולתו בו זמנית. התוצאה: עם ישראל גילה סוף סוף מי זה איימן עודה, ומתברר כי הוא ערבי חינני, ובעיקר הרבה פחות מפחיד מאביגדור ליברמן.

עסקנים: שם קוד וכתובת לכל הכפשה שנושאה אינו מעז לכוונה כנגד אחד ה’גדולים’. גם כאשר ברור כי ההוראה הכה סוריאליסטית בעיניו של אחד הצדדים יצאה מפי אחד הרבנים הבכירים, נוהגים המכפיש לנופף בכף ידו ולומר: “אתה חושב שהרב.. אמר את זה? זה העסקנים שמטעים אותו ומוכרים לו לוקשין”. לטיעון זהה זכו כל גדולי ישראל ומשמשיהם מכל החוגים כמו הרב שך ועוזרו הרב אסחייק, הרב אלישיב ועוזרו הרב אפרתי, הרב עובדיה יוסף ועוזרו צבי חקק.

עץ: תנועה פוליטית המייצגת את אנשי ה’פלג הירושלמי’ [ע”ע]. האותיות ‘עץ’ שימשו את תנועת דגל התורה בהתמודדות לכנסת בשנת 1988 אז התמודדה לראשונה כגוף ליטאי, כנגד תנועת אגודת ישראל החסידית.

פרוש מאיר: נכדו של הרב משה פרוש ז”ל, ובנו של הרב מנחם פרוש ז”ל. בעוד השניים הראשונים זכו לקונצנזוס רחב, קיבל אב המשפחה הנוכחי – מאיר – לא מעט ריקושטים במהלך הקריירה הפוליטית שלו. בירושלים הוא הצליח להכעיס את האדמו”ר מגור, בביתר את הרב אלישיב, ובאלעד את הרב עובדיה יוסף. פורש מצידו, לא נבהל והוא שולט היום על העיר ביתר, אלעד, ירושלים [סגר”ע], ובית שמש [כמעט שני נציגים]. פרוש הוא חבר הכנסת היחידי שחייב להיעזר גם באצבעות כפות רגליו כשהוא מונה את רבניו.

פרוש משפחת: משפחה של עסקנים ירושלמים בני כמה דורות, כמו רבי משה פרוש ז”ל, רבי מנחם פרוש ז”ל, מאיר פרוש, וכעת ישראל פרוש.

פתק לבן: אדם כועס שהטריח את עצמו עד לקלפי, הציג את תעודת הזהות שלו לפני מזכיר הוועדה, צעד אל מאחורי הפרגוד, נטל פתק לבן, ושלשל אותו אל הקלפי כדי לומר במי הוא לא בוחר. לא היה פשוט יותר לשבת בבית או לצאת לבלות באחד הפארקים?

ציפי ובוז’י: שווה ערך ל’ביבי’. ניסיון לזלזל במנהיגותו של אדם, עם הצמדת שם חיבה הלקוח מגן הילדים. יאיר לפיד למשל הבהיר: לעולם לא אקרא לראש הממשלה ‘ביבי’, יש לו שם – בנימין נתניהו.

קלטות: הסוציולוג ניסים ליאון טען פעם כי הצלחתה של קלטת ‘אני מאשים’ של בחירות 99 היתה תוצר ארוך טווח של הפצת קלטות הרב אמנון יצחק בשנות ה-90. 16 שנים ונדמה שכלום לא השתנה. אריה דרעי חייב שוב את הצלחתו לקלטת שהופצה אודותיו, ונדמה כי לעתים הוא מחכה שקלטת מספר 2 כבר תצא לאור. רעיון הקלטות, מצא חן בעיני גורמים בפוליטיקה הספרדית, והם מיהרו לשחרר קלטת בה נשמע הרב מזוז תוקף לכאורה את חב”ד. במקרה הזה, החמיצה הקלטת את מטרתה. הכל תלוי במזל, ואפילו קלטת שבמגרה.

קמפיינר מושחז: שם קוד ליו”ר מפלגה שהסקרים מאירים לו פנים. במערכת הבחירות הנוכחית, קיבל את התואר הנכסף יו”ר יש עתיד יאיר לפיד, כאשר התקשורת, המפלגות החרדיות, ויועצי הבחירות לא הפסיקו להתפעל מיכולתו של האיש להעלות את מפלגתו למספר דו ספרתי בתוך שבועות מספר. אלא ששרבובי השפתיים האלו מעלים שאלה אחת: איפה הייתם לפני שנתיים? גם אז הבטיחו לאיש עשרה מנדטים והוא גרף לבסוף 19, לא הבנתם שהוא כנראה מוצלח בתחום?

שאט נפש: ע”ע זעזוע.

שבתרבות: התקבצות של אנשים בלתי דתיים במתנ”ס מקומי, אל מול פוליטיקאים שבחרו שלא לנוח ביום היחיד המאפשר זאת.

שונאים: הקבוצה הקונטרסטית ל’מחבלים’, המזוהה עם יריבם של נציג ה’מחבלים’.

שיטת כסא רחמים: העיתונאי אבישי בן חיים, אולי אחד הבודדים שבאמת מכיר את הסוציאליזציה הספרדית חרדית, תיאר בכתבתו את ההבדל בין שתי הגישות ההלכתיות: זו של הרב עובדיה יוסף המבקש להסתמך בכל כוחו על פסיקת מרן הבית יוסף, וזו של הרב מזוז המסתייגת מכך. הגר”י יוסף, בנו של הגר”ע יוסף, האשים גורמים בכסא רחמים המנסים להשכיח את ‘תורתו’ של מרן האבא.

שילמתי מחיר כבד: אמירה המגיעה מפיו של פוליטיקאי שהסקרים לא מחייכים אליו בעקבות שורה של כשלונות אישיים. בתגובה לשאלת המראיין האם הוא מתחרט על משהו שעשה, נוהג הלה להשיב: עמדתי על עקרונותי, שילמתי על כך מחיר כבד, אך אני לא אזוז מהערכים שמנחים אותי.

שקופים: קמפיין מבריק של תנועת ש”ס, שהצליחה לגזול אותו ממשה כחלון [ע”ע סלולר]. זכורה במיוחד ההתכתבות בין דרעי ללפיד כאשר יו”ר יש עתיד כתב כי למרות הפרסומים אנשי ש”ס לא הפגינו מול ביתו, כשעל כך השיב דרעי: איך תראה אותנו, אנחנו שקופים בשבילך?!

שרה נתניהו: מוכרת גם בשם ‘אשת ראש הממשלה’, ו’הגברת הראשונה’. אי אפשר לקנא במה שספגה הפסיכולוגית ששימשה בעברה דיילת, בחדשים האחרונים. התקשורת ניסתה וגם הצליחה, להפוך את הגברת נתניהו למפלצת קפריזית, רודה בעבדיה, ומפחידה ילדים קטנים שלא רוצים לאכול. ועל כך אמר כבר יפה קלמן ליבסקינד: אם הכל קטסטרופה, אז כלום לא קטסטרופה.

תקופת צינון: התקופה בה רמטכ”ל לשעבר מנפיק רשימה של כותרות שעשויות לסבך אותו בבוא היום.