רוב כלי התקשורת נגד ביבי: האם זה צודק?

בתחילת דצמבר התנהל בוושינגטון כנס סבן השנתי. הופיעו מכובדים רבים, מהילרי קלינטון ועד בוז׳י הרצוג, אבל רוב המשתתפים יזכרו בראש וראשונה את המופע של נפתלי בנט.

יו״ר הבית היהודי עלה לראיון עם אוסטרלי-אמריקני מנומס בשם מרטין אינדיק. שלושים שנות עבודה עם ישראלים לא הכינו את אינדיק לשעה הזאת.

בנט תקף אותו, חבט בו, העליב, טען, צעק ובעיניים ישראליות, הנחיל לו נוק-אאוט מהדהד.

בקהל ישבו לא מעט אמריקניים, יהודיים אמידים, בעלי אוריינטציה ליברלית. מה שלא עשו עד אז שש שנות נתניהו, עשה פאנל של שעה. התנועה להחלפת השלטון התמלאה באותו ערב בהרבה מאוד כסף.

כן, אדוני ראש הממשלה, אתה צודק. הכוחות שפועלים להדחתך עצומים. רוב התקשורת עובדת בזה.

כסף גדול זורם לזה, מ-1999 לא היה דבר כזה, גנרלים לשעבר, אנשי עסקים, פקידים בכירים, כולם חולמים על הטקס הצנוע בלשכת ראש הממשלה, בו תיפרד מהתפקיד.

רק שאלה קטנה – האם התופעה הזאת פסולה?

•
ראשית, התנועה להשארת נתניהו בשלטון עושה אותו הדבר בדיוק. ‘ישראל היום’ הגדיל את תפוצתו ב-100-150 אלף עותקים ביום. כסף גדול מעבר לים, גדול הרבה יותר ממה שמושקע בוי 15, הולך להפצת התעמולה של נתניהו, במסווה של עיתון.

תנועת הימין ‘אם תרצו’ עושה בדיוק מה שאיל ארד עושה. במקביל, הממסד הדתי לאומי, ישיבות הסדר וגרעינים תורניים, מוסדות שחיים על תקציב המדינה, מוזעקים על ידי ראשי ‘הבית היהודי’ להציל את שלטון הימין.

את זה אין בשמאל.

העובדה שרוב התקשורת נגד נתניהו נתפסת אוטומטית כתופעה לא הגונה. הרגילו אותנו שתקשורת צריכה להיות ׳מאוזנת׳, סימטרית, אחד שיטען כך והשני שיטען הפוך, אבל מה אם שולט בנו ראש ממשלה רע במיוחד, שהמשך שלטונו מסכן את כולנו? באופן תיאורטי, כמובן.

האם גם אז התקשורת אמורה להגיד ׳מצד אחד׳ ו׳מצד שני׳? אנחנו לא שומרים על סימטריה כשאנחנו מסקרים את מחדל יום הכיפורים, או את האיוולת שבמלחמת לבנון הראשונה. לא היינו ׳מאוזנים׳ אחרי מלחמת לבנון השנייה (אז לא הייתה לנתניהו בעיה עם זה) ועם אותה תקשורת בדיוק נתניהו סוגר שש שנים כראש ממשלה.

אולי הם מתנהגים עכשיו כפי שלא התנהגו בשש השנים הקודמות כי נתניהו הגיע לרמת תפקוד בלתי אפשרית?

נכון, ידיעות אחרונות וויינט חצו כל גבול הגיוני. אני לא מקל ראש בכך ששני כלי תקשורת כל-כך מרכזיים מסתכלים חודשים על המציאות הישראלית רק דרך משקפיים של ׳מה יפגע בנתניהו׳, אבל רוב העיתונאים (והגנרלים לשעבר והפקידים ואנשי העסקים) באמת חושבים שנתניהו הוא ראש הממשלה הכי גרוע שהיה פה בעשרות השנים האחרונות ולא, זה לא מכיוון שביבי לא פינה שטחים. זה בראש וראשונה כי נדמה שבלשכת ראש הממשלה יושב אדם שאיבד את יכולת הביצוע וההחלטה שלו.

נתניהו הבטיח מהפכה בחינוך. לזכותו ייאמר שבקדנציה הראשונה הוא הזרים תקציבים. מהפכה, גם נתניהו יודה, לא קרתה.

על מחדל הדיור של נתניהו כבר דובר מספיק. לקראת הבחירות גילתה חקירת משטרה (שהואטה בגלל הבחירות, בעייתי ככל שזה נשמע) כמה מערכות השלטון שלנו רקובות.

הדביקו את זה לישראל ביתנו (בצדק) וקצת לבית היהודי, אבל מה עם ראש הממשלה? זה שהתרחק מכל אידיאל של שקיפות, שלא נלחם מעולם בשחיתות, אפילו לא למראית עין.

האם ייתכן שנורמות כל כך פסולות שררו במשרדי ממשלה רבים במשך שנים ורק בלשכה החשובה ביותר לא שמעו על זה?

מערכת הבריאות הישראלית מידרדרת, ההוצאה הפרטית על בריאות שוברת שיאים, נתניהו לא בעניין. פרוייקט הסעת ההמונים של גוש דן נתקע, הושחת, מתעכב בשנים, נתניהו לא קשור.

הפסיביות של נתניהו, חוסר הענייניות שלו בקבלת החלטות, הצוות החלש שסביבו (שנובע לא מעט מהשפעת רעייתו של נתניהו על ההחלטות הללו), יכולת הניהול הבלתי קיימת, זה מה שהביא אנרגיה מטורפת לניסיון להחליף את נתניהו, יותר מההחמצה הנוראית שלו בתחום המדיני.

• המאמר פורסם הבוקר ב”הארץ”.

מתוך הבלוג של רביב דרוקר: http://drucker10.net