זהו, עוד פחות משבוע זה נגמר. האוויר יהיה פתאום הרבה פחות דחוס בשקרים. וגם בסרטונים. עד יום שלישי הקרוב, הנה שלוש המלצות דחופות לישורת האחרונה של מערכת הבחירות המוזרה הזאת:
לזכור שגם שמאלנים הם ציונים
בכל פעם שהאשימו בבחירות האלה את מועמדי ותומכי השמאל שהם “לא ציונים”, רציתי לצלצל לדודה יהודית ולהתנצל אישית.
יהודית היא אחות של סבא שלי זכרונו לברכה. היא בת שמונים ושש, גרה לבד בבאר שבע ומפעילה כבר כמעט שישים שנה בית מלאכה משלה לאמנות קרמיקה. הכינוי שלה במשפחה המורחבת הוא “יהודית-באר-שבע” אבל לפני שהייתה יהודית באר שבע, היא הייתה “יהודית-גוש-עציון”.
יהודית היא ממקימי הגוש. חלוצה שעלתה ארצה עם משפחתה מבודפשט ובנתה, יחד עם חבריה, את היישוב משואות יצחק, בעשר אצבעותיהם ובסייעתא דשמיא. למחרת הכרזת המדינה, כשברחובות הארץ רקדו משמחה, נפל הגוש. רבים מהחברים נהרגו, ויהודית, יחד עם סבא שלי ואח נוסף שלהם, נלקחו לשבי הירדני.
בשנות החמישים, היא ירדה לגור בדרום, מתוך אידיאל של יישוב הנגב ומאז היא שם. כשיש אזעקות בבאר שבע, וזה קורה לא מעט, בעיקר מאז ההתנתקות, היא מסרבת בתוקף לכל הזמנה שלנו מהעורף להתפנות. בגילה המבוגר, היא רצה, בכל פעם מחדש, לאזור המוגן-יחסית בחדר המדרגות של הבלוק שלה ולא מעלה על דעתה לעזוב את ביתה ועירה.
ביום שלישי הקרוב דודה יהודית תלך לקלפי הסמוך למקום מגוריה ותצביע למרצ, כמו שהיא עושה כבר שנים. ובכל פעם שבימין ניסו בבחירות האלה להשוות את ציפי לבני לחד”ש, ואת בוז’י הרצוג לחמאס, התביישתי בשבילי ובשבילה.
כל עוד מישהו חפץ להיות חבר במועדון היהודי והציוני, אין לנו שום זכות לסלק אותו החוצה (בטח לא אם הוא בעצם ממייסדי המועדון, ושילם מחיר יקר על הקמתו). להפך, בעידן שבו בעולם מסתכלים על ישראל כמצורעת – להפוך בכוח אנשים כמו נחמן שי או מיקי רוזנטל או אראל מרגלית ל”לא ציונים” זו איוולת.
אתה רוצה לשכנע מישהו בדעתך? לקרב אותו אליך, לחזק אותו בצדקת דרכך? אל תשלול אותו מכול וכול – תתחיל מהבסיס הנכון והחיובי שבו.
המחנך הדגול הרב שלמה וולבה זצ”ל נהג לספר איך הגיע מגרמניה, שם נולד וגדל, אל ישיבת מיר שבליטא. המשגיח של מיר, רבי ירוחם ליבוביץ’, ביקש מאחד הבחורים שיקרב את התלמיד החדש ויעזור לו להתאקלם כבן תורה בישיבה.
“אתה יודע מה עליך לעשות?” שאל המשגיח, והבחור, שהיה בטוח שהמטרה היא למחוק כמה שיותר מהר את עברו של התלמיד החדש שבא מעולם ההשכלה הקר, ולהכניס אותו להווי הישיבתי התוסס, אמר: “בוודאי, צריך לעקור את הייקיות שלו”. ענה המשגיח: “לא, להפך, צריך לבנות על הייקיות שלו קומה נוספת”.
בואו נפסיק לעלוב ולפסול. בואו נבנה על הייקיות, כלומר על ההזדהות והאכפתיות היהודית-ציונית של רבים מיריבינו האידיאולוגיים.
לחזור לאידיאולוגיה המקורית של הבית היהודי ושל ש”ס
מי שעקב אחרי הטור הזה בתקופת הבחירות יודע שאני מתפוצץ מהקמפיינים של ש”ס ושל הבית היהודי. השבוע ישבתי על חומרי ארכיון של שתי המפלגות, כדי להיזכר מאיפה הן צמחו ולמה בכלל הן קמו, כי שתיהן קצת שכחו את זה בבחירות 2015.
אני ממליץ לכם בחום ללכת לסרטונים הקסומים, מלאי הלהט האמיתי, משנות השמונים, שבהם ש”ס מכריזה על עצמאותה ועל אג’נדה מהפכנית ומסעירה: להחזיר עטרה ליושנה. להקים עוד בתי כנסת, עוד מקוואות טהרה, לפתוח עוד שיעורי תורה, לתקן את השבר ההיסטורי של עולי המזרח שנותקו מהמסורת שלהם. כמה פשוט, כמה יפה, כמה נכון, ובעיקר – כמה עדיין רלוונטי להיום.
אז איך כל זה קשור לקמפיין ה”שקופים” האגרסיבי של אריה מכלוף דרעי? איך זה קשור לליבוי השד העדתי בכוח, לסכסוך בין עדות? האם זו צוואתו של הרב עובדיה יוסף זצ”ל, או דווקא של מרן צ’רלי ביטון מהפנתרים השחורים? אני דווקא זוכר את הרב זועק בעצרות הגדולות בימים היפים: “יש מיליון ילדים במדינה שלא יודעים להגיד שמע ישראל!”
עכשיו יש כנראה כבר יותר ממיליון, לצערנו. האם יותר חשוב ללמד אותם “שמע ישראל” או רק לשכנע אותם שהם שקופים ומופלים ומקופחים? האם העיקר שמזרחי יניח תפילין, ישמור שבת, ישלח את ילדיו לחינוך דתי – או העיקר ש”מזרחי יצביע למזרחי”?
באותו שיטוט בארכיון מצאתי גם הקלטה ישנה של חנן פורת ז”ל, מלפני כעשרים שנה. זה הזכיר לי מה היה חסר לי במסע הבחירות של הבית היהודי. הקמפיין, כידוע לכולם, התחיל כמגה-חילוני, ואחרי פרשת אלי אוחנה השתנה לחלוטין והפך למגה-תורני (נדמה לי שאפילו המפלגות החרדיות לא פרסמו כל כך הרבה “קריאות קודש” של רבנים).
אבל המסר, וזה מה שהפריע גם ללייט וגם לחרד”ל, היה בעיקר שטחי (“לא מתנצלים! כולנו תותחים! ואחים!”) ומאוד היסטרי. מול הירידה בעקומת המנדטים, חוסר קור הרוח ניכר בשלל הסרטונים וה”איגרות מהלב” וה”שתפו שתפו שתפו!”.
בביתו שבכפר עציון, אחרי תאונת דרכים שעבר, פגש חנן פורת בתחילת שנות התשעים קבוצת צעירים ערב הבחירות. כבר הבנתם שגוש עציון מדבר אליי אישית ומשפחתית, אבל כשחנן דיבר על השיבה לגוש עציון זה תמיד היה מרגש במיוחד. הוא כאילו הסביר לי טוב יותר מה אני חש.
באורך רוח ובעיניים בורקות הוא סיפר שם לצעירי המפד”ל של אז על החזון שלו. “הרגל שלי שבורה וגם הצלעות והכתף”, חייך אליהם, “אבל אני מקווה שהלב במקום הנכון ושהראש במקום הנכון. אנחנו נפגשים דווקא כאן. 25 שנה עברו מאז הימים שבהם קמנו ושבנו לבנות את בית האבות שלנו כאן בגוש עציון.
חשתי באותה שעה כאילו הפסוקים מלפני שלושת אלפים שנה נכתבים עלינו, בני כפר עציון השבים הביתה. כאן ועכשיו ריבון העולמים מכתיב: ‘ושבו בנים לגבולם’. עם שלם שב לארץ שלמה, אחרי דורות.
“מהיכן נטל עם ישראל את הכוח לשוב לביתו? האם היה העם הזה שב אלמלא צפן בתורתו ובתפילתו במשך כל אותן שנות גלות את הכיסופים הגדולים? את ‘ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים’? אלמלא חרט על הקיר וחרט על הלב ‘אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני’? תסתכלו על הקיר פה אצלי בכניסה, חרטתי בתוך הקיר, בתשעה באב, באיזמל, את המילים האלה. בלי תורה שלמה אין גם ארץ שלמה. בלי מורשת אבות, בלי שורשים, אין גם צמרות. בלי אמונה זה לא ילך.
“החבר’ה שלנו נוהגים לשיר היום את השלאגר החדש ‘שמחם בבניין שלם’. אני סבור שזו צריכה להיות הסיסמה של המפלגה הדתית-לאומית שלנו: ‘שמחם בבניין שלם’. אנחנו רוצים בניין שלם. לא לקחת קיר אחד או לבנה אחת. יש תנועות שנטלו את המאבק למען ארץ ישראל, כמוטו, כדגל שמתלכדים עליו, והם עושים זאת כמיטב יכולתם. התחייה, מולדת, צומת וגם הליכוד קצת.
“אבל בינינו לבין עצמנו, איך אפשר להיאבק על גבולותיה של ארץ ישראל בלי להיאבק על נשמתה? הרי ארץ ישראל בלי תורה היא ממש כמו גוף בלי נשמה. האם אפשר לנתק את התורה הזו ולהיאבק רק על גבולות המדינה, רק בסיסמאות של מדיניות וביטחון, עם כל חשיבותן?”.
איפה זה ואיפה “לא מתנצלים”? וכאן חנן ממשיך, וכאילו עונה גם לתחושות שלי ביחס לשמאל הציוני: “אני סבור שלא צריך לנופף במקל חובלים כלפי מפלגות השמאל. יש לנו ויכוח נוקב אבל יש שם אנשים טובים וישרים שמניפים את דגל התיקונים הסוציאליים, מניפים דגל של שלום ואחווה, אני מאמין שחלקם בכנות חושב כך.
“אבל האם אפשר לדבר על תיקונים חברתיים בעם ישראל בלי לדבר על אהבת ישראל? והאם אפשר לדבר על אהבת ישראל בלי לדבר על הקשר הפנימי שמאחד אותנו, כולנו יחד כאחד, באור פניך? מניין נובעת אהבת ישראל? מ’שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד’! איך אומר אחרון הנביאים שלנו, מלאכי? ‘הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו, מדוע נבגוד איש באחיו, לחלל ברית אבותינו?’. אם קרעת את העם מאמונה – קרעת אותו לגזרים. ואם קרעת אותו לגזרים – אז הרצון בסוף הולך לאהבת שונאים ולשנאת אוהבים.
“יש גמרא שמאוד דיברה אל לבי בימים האחרונים, נספר רק חלק ממנה. הגמרא במסכת שבת בדף פ”ח מספרת על האמורא הגדול רבא שפוגש אותו צדוקי אחד, ורבא נמצא בסוגיה מאוד קשה והוא משפשף את אצבעותיו עד שהן נוטפות דם. הצדוקי מקניט אותו: למה קיבלתם את התורה, תראה איך אתה נראה עכשיו! ורבא עם אצבעות שותתות דם, במצוקה של סוגיה, זועק: אנן דסגינן בשלימותא. אנחנו רוצים שלמות! ואני אומר היום: אנחנו רוצים שלמות! אנחנו רוצים שלמות, ואז נשמח בבניין שלם”.
וחנן פורת סיים את חוג הבית בבית כך: “אספר לכם על חלום שלי, אולי קצת אוטופי: פעם המשוררת שלנו נעמי שמר, בזמן שהיינו בתחנת הרכב בסבסטיה, אמרה יפה כך: במהלך הציונות יש איזשהו מרוץ שליחים. במרוץ השליחים הזה הייתה תקופה שבה המקל היה בידי תנועת העבודה, ברל כצנלסון, א”ד גורדון. לא תנועת העבודה של ימינו עם רבין ופרס…
“אחר כך עבר המקל לתנועה הרביזיוניסטית. היום, היא אמרה, מי שמרים את המקל במרוץ השליחים זו התנועה הדתית-לאומית ובניה, אותם אנשים מוזרים שראינו שם בהרים ובגאיות בשומרון באותה שעה. מאוד שמחתי על הביטוי הזה שלה. יש לי חלום, חברים: אנחנו נצטרך למסור את המקל הזה. הלוואי הלוואי שנמסור אותו למלך המשיח”.
לתת מעשר ל’יחד’
אם נתניהו לא היה משקיע כל כך הרבה זמן בחיבוק הציונות הדתית ובלקיחת עוד חצי מנדט מבנט, הוא היה אולי שם לב שמה שהוא באמת צריך לעשות – זה לתת מנדט מהליכוד ל’יחד’ של אלי ישי ויוני שטבון. בעולם ריאלי ומפוכח ולא פוליטי וציני, זה בדיוק מה שגם הבית היהודי הייתה עושה.
בלי להיכנס כעת לפינות קטנוניות: ארבעה-חמישה מנדטים ימניים, דתיים ויקרים מסתובבים כבר חודש שלם קצת מעל או קצת מתחת לאחוז החסימה, והם יכולים להתאדות מגוש הימין בגלל ירי חסר אחריות בתוך הנגמ”ש.
השבוע כתב לי אחד מקוראי הטור הזה, שאם היה לו הרבה כסף (ואין לו) הוא היה מפרסם מודעה שבה הוא קורא לתרום למפלגה הזו מעשר, כלומר – שלפחות אחד מכל עשרה מצביעי ימין יחשוב על התמונה הגדולה יותר ויצביע באופן מושכל, מהראש ולא מהלב, למען האינטרס הרחב.
יש כבר משפחות, לדבריו, שהחליטו לחלק את ההצבעה ביניהן וגם בני זוג שמתכוונים להצביע חצי-חצי. אם הסקרים היו מנבאים ל’יחד’ מנדט או שניים, כלומר בעצם אפס מנדטים, היה צריך לעשות הכול כדי לשכנע אותם לפרוש מהמרוץ. אבל אין אף סקר כזה. והרי אין ימני אחד שחושש שהמפלגה לא תהיה נאמנה לענייני ארץ ישראל, ואין מסורתי, דתי או חרדי אחד שחושש שהמפלגה לא תהיה נאמנה לדעת ההלכה בנושאי דת ומדינה.
שנייה אחרי שקראתי את המייל שלו, ראיתי דיווח על עוד פאנל סוער שבו התקוטטו השבוע נציגי הליכוד, הבית היהודי ויחד. כמה חבל יהיה לקום ביום רביעי בבוקר, ולגלות שרק בגלל כמה מאות קולות שהלכו לבית היהודי או לליכוד, נתניהו ייאלץ להשאיר את בנט באופוזיציה לטובת ממשלת אחדות עם לפיד, ציפי והמפלגה של דודה יהודית מבאר שבע.
• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’