מסקרן: כיצד לחשב בסיס השתכרות של בחור ישיבה שנפגע בתאונה?

בפסק דין (ת.א. 19489-10-10) שניתן השבוע בבית המשפט המחוזי בחיפה דנה השופטת וילנר בשאלה כיצד יש לחשב את בסיס השתכרותו של תובע שהיה בחור ישיבה בעת שנפגע.

התובע, יליד שנת 1988 נפגע בתאונת דרכים ביום 3.5.10 עת נהג בטרקטורון. במועד התאונה היה כבן 22 שנים, רווק, תלמיד בישיבה בצפת.

כיום התובע הוא כבן 27 שנים, נשוי ומתגורר עם אשתו בישיבה בחיפה, שם הוא עובד במשרה חלקית.

המומחים הרפואיים העריכו כי נכותו הרפואית המשוקללת הינה בשיעור של 63% (40% בגין ההפרעה בנשימה עקב היצרות קנה הנשימה, 20% בגין הירידה הקוגניטיבית, 10% בגין כפילות הראייה, 10% בגין ההפרעות הנפשיות, וכן 5% בגין הצלקת במרכז הצוואר).

בפסק הדין נשאלה השאלה לפי איזה בסיס שכר יש לחשב את הפסדיו של התובע?

התובע טען כי לאור גילו הצעיר במועד התאונה – 22 שנים – אין לסטות מן ההלכה הנוהגת ויש להעמיד את שכרו בגובה השכר הממוצע במשק.

מעדותו, מעדות אמו, אביו, אשתו, אחיו וחברו, מצטיירת התמונה כי אלמלא התאונה היה התובע משתלב במעגל העבודה לאחר שהיה נישא ומסיים ללמוד.

בעניין זה מציין התובע כי הוא היה תלמיד מחונן ובעל כישורים בתחום האלקטרוניקה; הוא בן להורים עובדים אשר התחזקו בדת וחונך כי לצד לימודי תורה יש גם לעבוד.

עוד מפנה התובע לעדות אימו לפיה הגם שרצתה כי הוא יבחר בדרך לימודי הקודש, היה ברור לה כי לכשיינשא ייצא לשוק העבודה.

הנתבעת סבורה כי יש להעמיד את בסיס השכר על סך של 6,000 ₪ ברוטו. הנתבעת מסבירה כי במועד התאונה היה התובע תלמיד ישיבה בתנאי פנימייה. הוא לא שירת בצבא, לא עבד עובר לתאונה, והוריו הם אלה אשר מימנו את לימודיו והוצאות מחייתו.

לטענת הנתבעת, לא עולה מעדי התביעה כי אלמלא התאונה היה עוזב התובע את לימודיו בישיבה ויוצא אל שוק העבודה. עד מועד התאונה התובע אף לא עשה כל צעד אופרטיבי של רכישת מקצוע או לימודים. לכל היותר, כך גורסת הנתבעת, ניתן להגיע למסקנה כי בשלב כלשהו בחייו היה התובע משלב בין לימודי תורה ועבודה, וכי התביעה לא הוכיחה שבמקרה כזה השכר הצפוי לתובע היה מתקרב לשכר הממוצע במשק.

בית המשפט קבע, כי התובע היה רק בן 22 שנים במועד התאונה, טרם יצא אל שוק העבודה לפני התאונה, ולמעשה ניתן לומר כי נוכח גילו הצעיר בעת התאונה, הוא טרם החל לכתוב את סיפור חייו התעסוקתי.

התובע העיד כי אלמלא התאונה ולאחר שהיה נישא, היה מתגייס לצבא ואחר כך עובד ומשתכר למחייתו.

סטייה מן השכר הממוצע במשק בנסיבות אלה תחטא למטרה שבבסיס החזקה המהווה נקודת מוצא “היוצרת האחדה של הפיצוי, עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו, עם השאיפה להגשים את הזכות לשוויון ועם הצורך ליצור הרתעה אופטימלית. הנחה זו יאה לכול – לילד ולילדה, לאיש ולאישה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא” (הלכת אבו חנא בעמ’ 61). “הקריטריון הוא אחיד, עיוור צבעים ואדיש למין, מוצא אתני ורקע סוציו-אקונומי” (ע”א 1972/03 שרון נ’ רקובה [פורסם בנבו] (11.10.05)).

לפיכך, לאור גילו הצעיר של התובע במועד התאונה קבע בית המשפט שיש לחשב את הפיצוי לפי גובה השכר הממוצע במשק.

• הכותבת הינה עורכת דין העוסקת בתחום הנזיקין, תאונות דרכים תאונות עבודה רשלנות רפואית ובטוח לאומי ובעלת אתר האינטרנט “תאונה” www.teuna.org.