למה אסור לזלזל ב’כל קול קובע’

ביום רביעי הבא כבר תוכלו לקרוא את תוצאות הבחירות עם שלל פרשנויות וניתוחים פוליטיים.

במשך כתריסר שנים בהם אני מעלה את הגיגיי מידי שבוע בשבוע, הקפדתי הקפדה יתרה לא ‘למחזר’ חומר וכל נושא שהועלה ונכתב לעולם לא ידון שוב, למעט מקרים בודדים בהם הכתרתי אותם ‘צורך השעה’ וחשתי צורך לפרסמם שוב.

כחלק מהידיעות השוטפות שמוזרמות למוחנו במהלך תקופת הבחירות, אנחנו נחשפים לעובדה כי מפלגה זקוקה למאות אלפי קולות בכדי לעבור את אחוז החסימה, ועשרות אלפים נוספים בכדי לגרוף מנדט נוסף, מה שמביא אותנו לשאננות ומחשבה מוטעית באומרנו: ‘נו….אז מה זה הקול הבודד שלי לעומת מה שצריכה המפלגה’.

הסיפור שתקראו היום נכתב ופורסם על ידי לפני כתשע שנים, ימים ספורים לאחר פרסום תוצאות הבחירות המוניציפליות בעיר רמת גן.

את גרורותיה של המעשייה אני נושא כצלקת על בשרי עד עצם היום הזה, אבל עם מסקנה ומסר ברור- במערכת בחירות ובקלפי: ‘כל קול קובע’.

•

היות ורוב תושבי רמת גן נמנים על הציבור הכללי ואילו הציבור החרדי-דתי הוא מיעוט, למועצת העיר התמודדה בזמנו רשימה דתית מאוחדת תחת השם ‘חזית דתית מאוחדת’, ואשר נציגיה נמנו וחברו יחדיו מתוך יהדות התורה, ש”ס והבית היהודי, כי רק באמצעות רשימה מאוחדת יכול היה הציבור החרדי-דתי ברמת גן לייצור נציגות ונוכחות במועצת העיר.

הגם שתושב רמת גן אנוכי, אינני מרגיש ‘רמת גני’. אני מתגורר ברחוב חזון איש על גבול העיר, ביתי מצוי בבניין הראשון הבנוי על שטח רמת גן, לאחר סיום הגבול עם בני ברק, את מקום תפילתי קבעתי בבית הכנסת ברחוב מגורי, ששייך כבר לתחום שיפוטה של בני ברק, המצוי מרחק דקות ספורות של הליכה רגלית מביתי.

אינני מרגיש שום שייכות פיזית או רגשית לרמת גן, פרט לתשלום הארנונה, ומשכך – לא חשתי באותו יום כל צורך לקיים את זכותי הדמוקרטית ולהצביע.

גם כשאחד מידידיי ניסה לשדלני לפקוד את הקלפי, הפטרתי לעברו במשיכת כתפיים: ‘קול לכאן או לכאן לא ישנה את התמונה…’

•

יום הבחירות תם, הקולות נספרו, והנה התברר כי במסגרת הסכם העודפים שנחתם בין רשימתו של צבי בר, ראש העיר דאז, לבין ‘החזית הדתית המאוחדת’ נספרו מספר קולות ‘עודפים’ זהה בדיוק לכול מפלגה, מה שגרם למצב שלא ניתן להכריע מי מבין השניים יכניס נציג נוסף למועצת העיר.

בית הדין שהנושא הובא לפתחו החליט כי העניין יוכרע על ידי ‘הטלת מטבע’, שתתקיים ברוב-עם באולם הישיבות של מועצת העיר, בנוכחות נציגי ועדת הבחירות והמפלגות.

הקרב הוכרע, המטבע נפל בדיוק על הצד הלא נכון – ורשימתו של צבי בר זכתה במושב נוסף, כשהנציג השלישי מרשימת ‘החזית הדתית המאוחדת’ נאלץ לשוב לביתו במפח נפש.

אף אחד לא ידע מה שאני ידעתי – כי מי שהכריע את תוצאות הבחירות היה לא אחר מאשר אנוכי. אילו הייתי מקדיש כמה דקות, אילו הייתי מספיק רגיש לחשיבותה של הנציגות החרדית-דתית במועצת העיר רמת גן, קולי הבודד היה מכריע את הכף והנציג החרדי-דתי השלישי היה נכנס למועצת העיר על חודו של קול – קולי שלי.

ביקשתי אז מעל גבי העיתון את סליחתו של אמנון חן, הנציג השלישי של ‘הרשימה הדתית המאוחדת’, ביקשתי את סליחתם של תושביה החרדים-דתיים המתגוררים ברמת גן שברוב עצלותי ואוטם ליבי השארתי את הנציג השלישי מחוץ למועצת העיר, ואת הנציגות הדתית פחות חזקה בעיר.

כל קול קובע – זו מציאות ולא רק סיסמה.

• הטור מתפרסם בקו עיתונות דתית