פאנל פרשנים: איך יאיר לפיד מצליח, למרות הכל, לגרוף מנדטים בסקרים?

את מערכת הבחירות הנוכחית התחיל שר האוצר יאיר לפיד מעמדת נחיתות. הוא פוטר על-ידי ראש הממשלה, תכנית מע”מ אפס אותה הוביל הותקפה מכל עבר, ויריביו מיהרו להכריז כי יש עתיד תיעלם “בדיוק כמו שינוי של האב טומי”.

הסקרים ניבאו ללפיד 7 מנדטים, ואפילו משה כחלון סרב לאחד איתו כוחות.

אלא שאז, מבלי שניתן היה לחוש בכך, החל לפיד לטפס בסקרים, ומפלגתו הפכה, על פי כל הסקרים, לרלוונטית מתמיד. בסקר הנמוך ביותר זוכה יאיר לפיד ל- 12 מנדטים, ויש שמדברים אף על 14-15 מנדטים.

ההצלחה של לפיד בסקרי דעת הקהל מרשימה במיוחד, לאור חולשתו של מי שהסתמן כהפתעת הבחירות – משה כחלון, שמצליח לגרוף, על פי הסקרים, בין שבעה לשמונה מנדטים בלבד. מה קרה לכחלון אבי מהפכת הסלולר?

שאלה נוספת, עליה התכנסנו לדון היא תכניתם של יצחק הרצוג וציפי לבני. על מה שמסתמן כעת, לא קיים כל תרחיש לפיו תוטל מלאכת הרכבת הממשלה הבאה על ראשי המחנה הציוני. אריה דרעי, אלי ישי, וכנראה גם יהדות התורה תומכים באופן מובהק בנתניהו, והרצוג לא יכול להסתמך על המפלגות הערביות.

מהן, אפוא, תכניותיו של יו”ר המחנה הציוני?

חמשה פרשנים פוליטיים מובילים התקבצו כדי לענות על שאלות אלו, וגם על הערכתם את תוצאות הבחירות בהיבט של הפוליטיקה החרדית.

יצחק נחשוני, מרכז העניינים: כחלון החמיץ את ‘השקופים’

יאיר לפיד הוא אדם שרץ, ומשקיע. הוא לא עצלן. הוא גם השכיל להודות בפני הציבור שלו שהוא עשה טעויות והוא ישמח לקבל עוד הזדמנות. האם זה היה תופס בקהל אחר ובמפלגה אחרת? מסופקני. לפוליטיקאי שנכשל, אין בדרך כלל הזדמנות שנייה.

יחד עם זאת, לפיד מצטייר כמי שלא הגיע מן הפוליטיקה אלא מן התקשורת וחלק מן הדברים נסלחים.

האם לציבור החרדי יש אשמה מסוימת בטיפוס המדהים של לפיד בסקרים? התשובה היא בהחלט כן. אני הייתי משוכנע שהשיח במערך הבחירות הנוכחי לא יהיה סביב ציר העניין הדתי והחרדי, וסדר היום יסוב סביב השאלות המדיניות והכלכליות. אבל לצערי התבדיתי, והאמרות של לפיד וחבריו, כמו גם אמירות מיותרות של נציגים שלנו, הוציאו את השונאים שלנו מהמערות, והשיח של שנאת החרדים קיבל דומיננטיות.

באשר לכחלון, צריך לזכור שאין לאיש כל דמויות ידועות ברשימה שהציג. הוא לא הצליח להביא כל מועמד מוכר – טאלאנט – מלבד יואב גלנט שגם הוא נחשב לאיש שנוי במחלוקת. כחלון הוא מפלגה של איש אחד, ולהבדיל מיאיר לפיד, אפילו בציבור שלו – אנשיו לא מוכרים.

כחלון היה גם אפרורי בכל מערכת הבחירות. מלבד ההישענות שלו על חוק הסלולר המפורסם, שגם לא היה חוק שלו, אלא של ש”ס – הוא לא הציג דבר.

נקודה אחרונה, כחלון לא הצליח למנף את העניין העדתי. הוא איבד אותו לטובת ש”ס וקמפיין השקופים. הקמפיין הזה, היה צריך להיות של כחלון, אבל הוא החמיץ אותו.

בוז’י וציפי הולכים כפי הנראה לממשלת אחדות. הם גם מכוונים לשם. הרצוג מבין היטב כי אם הוא לא יהיה בממשלה הבאה, הוא גם לא ינהיג את מפלגת העבודה. יש לו יותר מידי חברים שאורבים לו בתוך המפלגה.

הסבירות שהשמאל יהיה זה שישלוט נמוכה מאוד. הסיבה: לנתניהו יש מפלגת לווין שצועדת אתו לאן שיפנה. הכוונה היא ל’יחד’ כמובן של אלי ישי. אם התוצאות, כפי שמנבאים הסקרים, מצביעות על שוויון בין ‘הליכוד’ ל’מחנה הציוני’, הרי שלנתניהו יש ארבעה ח”כים נוספים, טבעיים, מה שלא ניתן לומר על המחנה הציוני.

הערכות: אינני מוכן להמר, אבל אוכל לומר שלפי התחושה ברחוב:

אלי ישי יסיים עם 4-5 מנדטים, שזו הצלחה גדולה, לש”ס יש 6-7 מנדטים בגרעין הקשה של בני התורה הספרדים ובני משפחותיהם, כך שקשה להניח שהם לא יצליחו לחלץ 2 נוספים.

ובכלל, הייצוג של הציבור החרדי לא יפחת בקדנציה הזו, אלא רק יגדל. כלומר המספר יחצה את רף 18 המנדטים. גם אם אלי ישי לא נחשב לדעת אנשים מסוימים לבשר מבשרה של הנציגות החרדית, בהצבעה על נושאים מהותיים, קולותיו נחשבים לחרדיים.

יאיר אטינגר, הארץ: ההתקוטטות בין דרעי ללפיד עושה להם טוב

יאיר לפיד עושה קמפיין מצויין, וכוחו הוא בקמפיין, כוחו הוא במילים. הוא הצליח להציג את הקדנציה האחרונה ככזו שהכישלונות מיוחסים לנתניהו, והקרדיטים אליו. כל מי שזוכר את הקמפיין הקודם של לפיד יודע שהאיש הוא קמפיינר מושחז.

הזווית שמעניינת אותי היא ההתקוטטות בין דרעי ללפיד שעושה, מסתבר, לשניהם, רק טוב. היריבות הזו, שהחלה בצורה בוטה בעימות משחקת תפקיד מרכזי בבחירות הנוכחיות, ושני האישים הללו מרוויחים ממנה היטב בקהל שלהם.

כחלון לעומת לפיד חיוור. לפיד הוא רהוט וקמפיינר מוצלח יותר. מלבד זאת אין הבדל מהותי בין שתי המפלגות הללו.

נקודה נוספת: את יאיר לפיד ויש עתיד אנשים מכירים, לטוב ולרע. לפיד הוא פרצוף מוכר. יש אנשים ששוללים אותו מכל וכל, אבל יש גם כאלו שאומרים: אנחנו יודעים מה אנחנו מקבלים ולכן הם מעדיפים להצביע עבורו שוב.

בוזי וציפי נלחמים עכשיו. הם לא מרימים ידיים, ומסתמכים על הסקרים שנותנים להם יתרון ברור – גם אם מועט על פני הליכוד ונתניהו. התסריט שלהם הוא הקמת ממשלת שמאל עם החרדים.

דרעי אמנם הצהיר כי הוא ילך עם נתניהו, אבל ניתן להבחין כי דרעי לא ‘סגר דלת’, כלומר דרעי לא הכריז עד כה, כי הוא לא ישב עם הרצוג כראש ממשלה. הרצוג מודע לזה, ועל כך הוא מסתמך. חייבים לזכור גם, כי התוצאות של כחלון ולפיד ישפיעו גם כן.

הערכות: ש”ס: 7, יהדות התורה: 6-7, יחד: 4, קצת מעל אחוז החסימה.

מתי טוכפלד, ישראל היום: הספקתי לשכוח את הקול של ליצמן 

ליאיר לפיד איש לא התייחס בתחילת הדרך. הקונספציה היתה – לא לתקוף אותו מאחר שהוא ייעלם לבד. ההערכה הזו התחזקה כאשר התברר כי הוא לא מצליח לחתום על הסכם עודפים עם כל מפלגה אחרת. אלא שאז באופן מפתיע, לא רק שהוא לא נעלם, אלא החל לנסוק.

אפשר לייחס את ההצלחה הזו לשני גורמים. הראשון נובע ממה שכבר ציינתי: ההערכה היתה שלפיד ייעלם, כך שאת כל הכישלונות הכלכליים ויוקר מחירי הדיור ייחסו לנתניהו, לפיד הרי כבר לא רלוונטי. את הייחוס הזה עשה לא רק הרצוג, אלא אפילו מרץ, וכחלון.

בנוסף לפיד חזר לדבר שהוא הכי טוב בו: לדבר מול קהל. הוא הגיע לכל מקום בארץ בחריצות יוצאת דופן, עם אש בעיניים, ועם הפרומפטרים השקופים, הפירוטכניקה, המאווררים והלבוש המוקפד – והשואו הזה הביא לו את האנשים.

אם לפיד היה מוכר כרטיסים למופעי הבחירות שלו, הוא היה עושה מיליונים.

כחלון לעומתו הוא איש של הישג אחד, ויש גבול ליכולת הסחיטה שלו. בנוסף, לכחלון היה ראיון איום בתחילת הקמפיין, כאשר כולם המתינו למוצא פיו. ההופעה המגומגמת והגרועה שלו אז פגעה בו מאוד, בטח אל מול לפיד שמתנסח בבהירות וברהיטות.

לבוז’י וציפי יש מטרה אחת ברורה – להיות המפלגה הגדולה ביותר. הם מבקשים לשחזר את הצלחתה של קדימה ב-2009, בהם היא זכתה במנדט אחד יותר מהליכוד. אם הליכוד יזכה במנדט אחד יותר, הסיכוי שלהם להרכיב את הממשלה אפסי. לשם הם מכוונים.

להבדיל מ-2009, יש מספר משתנים שעשויים לשחק לטובתם. למשל הקול הערבי. על פי הסקרים למפלגה הערבית המשותפת יש בין 13-15 מנדטים והם עשויים להוות גוש חוסם לנתניהו, מה שיחלץ ממנו רוטציה.

נקודה שניה היא אלי ישי. אם ‘יחד’ לא עוברת את אחוז החסימה, הסבירות של נתניהו להקמת ממשלה נמוכה מאוד. המחנה הציוני עשוי בהחלט למצוא את עצמו בסיטואציה בה הוא מאלץ את נתניהו להקים ממשלת רוטציה.

הערכות: ישי: 4-5 מנדטים. ‘יחד’ עשויה להיות הפתעת הבחירות או ‘קריסת הבחירות’. את אותו דבר ניתן לומר גם על לפיד וכחלון.

ש”ס: 9. כל מספר חד ספרתי הוא בושה גדולה לאריה דרעי. צריך לזכור כי כאשר הוא ניסה להלך איימים עם הקמת מפלגה חדשה, הוא הצהיר כי הוא שווה 8-9 מנדטים. אם הוא מצליח להשיג את המספר הזה עם ש”ס, או אם רחמנא ליצלן הוא יקבל מספר קולות זהה או נמוך מאלי ישי, מצבו יהיה לא שפיר, בלשון המעטה.

יהדות התורה: שלושה חדשים לא שמעתי מהם מילה. אינני יודע מה הקמפיין שלהם, מה המסר אותו הם מבקשים להעביר. הם נעלמו לחלוטין, לא ברשת, לא שלטי חוצות, מלבד סרטון הזוי של שחקני כדורגל. הם מן הסתם יקבלו את מאגר הקולות הטבעי שלהם הנע סביב הששה מנדטים. הספקתי לשכוח איך הקול של ליצמן נשמע, או איך גפני נראה.

עמרי נחמיאס, וואלה: מדהים שהשיטה של יאיר לפיד מצליחה

יאיר לפיד הוא קמפיינר מאוד מוצלח, אבל גם קמפיינר מאוד ממושמע. הוא לא עושה טעויות במהלך קמפיין. נצמד לדף מסרים וחוזר עליהם שוב ושוב.

זו הסיבה שהוא מצליח לשכנע את הציבור שנתניהו אשם בכל הדברים שהתרחשו בקדנציה האחרונה, והוא, התכוון לעשות רק טוב. הוא הצליח בכך בין היתר, משום שהוא פוטר. אם הוא היה נשאר בתפקיד שר האוצר וממנו מגיע לבחירות, מצבו לא היה כה מעודד.

מדהים שהדבר הזה עובד, אבל זו עובדה, וזה מוכיח שכאשר אתה חוזר על מסר הרבה פעמים – הוא בסופו של דבר מחלחל.

לומר שכחלון הוא כישלון לא יהיה נכון, שכן את זה נוכל לנתח רק אחרי הבחירות. יש לנו שבוע שלם לפנינו, והוא עשוי בהחלט להציג הישג יפה. צריך לזכור שבבחירות הקודמות ללפיד היו בסקרים 12 מנדטים בערב הבחירות, והוא קפץ ל-19, כך שמוקדם עדיין לעשות סיכומים.

אגב, גם אם הוא יגיע לעשרה מנדטים מדובר בהישג יפה, שכן הוא יוכיח שלגוש המרכז בישראל יש כ-20 מנדטים. בבחירות הקודמות מדובר היה במפלגה אחת בת 19 מנדטים, וכעת הם מתחלקים במאגר הקולות. למרכז מכל מקום, יש תקרת זכוכית של 20-24 מנדטים, והם מתחלקים בהם.

בוז’י וציפי מקווים להשיג ארבעה מנדטים יותר מהליכוד, ועם המספר הזה להגיע לריבלין: העם אמר את דברו.

בוז’י הרצוג הוא אולי לא איש כריזמטי, אבל הוא יודע היטיב את אמנות המיקוח הפוליטי. ראינו את זה לאורך כל הדרך. כך, למשל, היחס להצהרה של דרעי, הוא יחס תלוי תוצאות. כלומר כולם מחכים ליום שאחרי, ומבינים כי אם יהיה פער של 4 מנדטים לכאן או לכאן, הכל יכול להשתנות.

על פי שיחות שאני עורך, וגם על פי מה שהנשיא ריבלין משדר, נדמה כי הסיכוי לממשלת אחדות אינו נמוך. לטעמי הוא נע סביב ה-30 אחוזים שזה לא מעט. לשני המחנות יהיו סביב החמישים ממליצים, ונתניהו, אם ירצה להקים ממשלה צרה, ייאלץ להיכנע לדרישות סחטניות. בהסכם אחדות יהיה לו ‘שקט תעשייתי’.

הערכות: אני מסרב להעריך או להמר. התקשורת מנסה לסכם את הבחירות, אבל צריך לחכות לתוצאות. אצלנו העיתונאים מופיע תמיד אחרי הבחירות המינוח ‘יום הכיפורים’ של התחזיות. צריך להפסיק לעסוק בחיזוי ולהשאיר אותו למקצוענים ממזג האוויר.

יתירה מזו, אני סבור שאנו צריכים להימנע מזה, מאחר שאנו הופכים את עצמו מצופים מדווחים, לצופים מעורבים שמשפיעים על התוצאות. אם עיתונאי מדגיש למשל, שאלי ישי עובר או לא עובר את אחוז החסימה, הוא עשוי להשפיע על מצביעיו.

צריך לזכור גם, שלהצבעה יש כל כך הרבה משתנים לא צפויים שכל תחזית אינה רלוונטית. כך למשל, אפילו סוגיית מזג האוויר הופכת למשתנה בעל חשיבות לאור המחקרים הרבים המצביעים על הנתון שביום גשום אחוז ההצבעה משתנה, ומכאן גם תוצאות הבחירות.

שרי רוט, חרדים10: מקווה שדמותו של מרן תעמוד מול עיני הבוחר

בניגוד לכל התחזיות נראה כי מתחת לרדאר מצליח יאיר לפיד להפתיע ולהמריא. כך היה גם בסבב הבחירות הקודם, כשהסקרים ניבאו לו הרבה פחות מההישג אליו הגיע, 19 מנדטים. מתברר, כי הנראות התקשורתית שלו עדיין שווה והרבה. כך גם ההצלחה המסחררת שלו ב’אחד על אחד’.

הכנסים שלו הפכו לסמל ודוגמה של פוליטיקאי חרוץ, שמצליח לחרוש שטח בלי הרבה קולות וצלצולים, ואינו מתייאש גם כשהסקרים לא ממש מחייכים אליו.

איכשהו מצליח לפיד לשכנע את הצופים בו, על המרקע ופנים מול פנים, כי למרות כישלונותיו בקדנציה הקצרה בה כיהן כשר אוצר (זה ביבי שתפר לי תיק, כדי להכשיל אותי, הוא מטיב לתלות את האשמה בנתניהו) – הוא ידע להפיק לקחים ומבטיח כי יהיה מוצלח יותר בפעם הבאה. רק תנו לי צ’אנס.

אם יש משהו שהציבור החרדי צריך לחשוש ממנו, לקראת הבחירות הקרובות, הרי זה מהתחזקותו של האיש שדעותיו ותכניותיו בכל הנוגע אלינו, הציבור החרדי, גלויים ומפורסמים.

לעומתו, משה כחלון, האיש שניבאו לו גדולות ונצורות, הפך לבובה חלולה ולראש מפלגה ההולכת ומתדרדרת בסקרים. ההתלהבות מהישגו היחיד עלי אדמות, הוזלת מחיר הסלולארי, הלכה והתבררה לישראלי הממוצע ככזו שלא ממש מעידה על יכולת הצלחה בתחומים נוספים.

אפילו את תפקיד שר האוצר לא בטוח שירצו להפקיד בידו ולישון בשקט כל הדרך אל הבנק.

כחלון אדם ‘נחמד’, אך אינו בעל רקורד עשיר מספיק. לא שללפיד יש רקורד שכזה, אבל לפיד ידע לעטוף את עצמו ואת קורות חייו בצלופן מרשרש של הופעות תקשורתיות מבריקות, ובישראל של שנת 2014, מתברר, זה מה שמוכר יותר מכל. תשאלו את נתניהו, שטס עד לוושינגטון הרחוקה רק כדי להציג מופע יחיד.

בוז’י וציפי. לכאורה, גם הסקרים המעניקים מספר מנדטים גבוה למחנה הציוני, עדיין אינם מאפשרים לצמד להקים ממשלה. ליברמן לא יילך עם מרץ, לפיד לא יישב עם החרדים (כלומר, הם לא יוכלו לשבת איתו), ולהכניס את הרשימה הערבית המשותפת פנימה תהיה בעיה לא פשוטה.

האם יש לשנים תוכנית מגירה למקרה של מספר מנדטים גבוה, אך חוסר יכולת להקים ממשלה? לא ברור.

מי שמנסה להיכנס לקו התפר הזה הוא נשיא המדינה, רובי ריבלין, שכבר שחרר רמזים בדבר אפשרות של הקמת ממשלת אחדות בהמלצתו ובעידודו, ממשלה שתעסוק בעיקר בשינוי שיטת הממשל. אלא אם כן יצלח בידו של בנימין נתניהו להרכיב ממשלה בקלי קלות, דבר שמוטל אף הוא בספק גדול, נכון לסקרים דעכשיו.

הערכות: איני נוהגת לעולם להמר על תוצאות. נקווה שמפלגת ‘תקומה החדשה’, המכונה ‘יחד’, יעברו את אחוז החסימה. מצב בו יושלכו קולות לפח, הוא מצב אבסורדי שלא יקל על חייו של הציבור החרדי.

למרות נבואות הזעם של הסקרים בכל הקשור לש”ס, יתכן שהבוחר יפתיע ברגע האמת ודמותו של מרן תעמוד אל מול עיניו. כך גם לגבי יהדות התורה, שלכאורה סובלת מנטישת מגזרים ממורמרים שונים.

נקווה שברגע האמת קריאת ה’קול הקורא’ וזעקת גדולי ישראל היא שתכריע מאחורי הפרגוד.