1.
זה אינו השבוע הראשון בו הכתב הפוליטי של יתד נאמן מציג טור פרו-ביבי. בתחילה רציתי להאמין כי מדובר בקו רשמי של העיתון, קו שמרמז אולי על המלצה עתידית של המפלגות החרדיות, לפחות של דגל התורה.
אלא שאחרי שיחה עם גורמים בעיתון הובהר לי כי יש להתייחס אל הטור הפוליטי כאל טור בלבד. הוא ממש אינו מרמז דבר על השתייכות פוליטית עתידית.
ובכל זאת, קשה להתעלם מהתמיכה החד-משמעית שמעניק אריה זיסמן, הכתב הפוליטי של יתד נאמן לראש הממשלה בנימין נתניהו. “מנחם בגין ואריאל שרון בשיאם, לא היו מתקבלים במרכז הליכוד כפי שהתקבל השבוע ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקני. אם לא הנימוסים והגינונים האמריקנים, איש לא היה מתפלא אם אחד מהמחוקקים הרפובליקנים היה ניגש לנתניהו ומרימו על הכתפיים בדרכו לדוכן הנואמים. ועוד רגע קט וכל חברי הקונגרס היו פוצחים בשיר ליכודי: ‘הנה, הנה בא, ראש הממשלה הבא’.
“מנגד, נשא יו”ר המחנה הציוני ח”כ יצחק הרצוג נאום משלו, סמוך לעוטף עזה, כדי להישאר גם הוא על המפה. אולם הרצוג נקטע שוב ושוב על ידי כלי התקשורת עקב תעמולת הבחירות אליה גלש. נתניהו נמנע מלהזכיר חומר תעמולתי, והרצוג כשל בכך.
“‘זה לא היה כוחות’, כתב אחד הפרשנים כאשר ניסה להשוות בין שני הנואמים והנאומים.
“מצד אחד נאום ענק בקונגרס עם קבלת פנים של מיליון דולר, ומצד שני נאום בישוב בעוטף עזה כאשר כרזת הבחירות (של הרצוג ולבני) נשמטת ארצה. היתה זו טעות של הרצוג, שהיה צריך לוותר, ולא לתת לבוחרים (המתלבטים) לנסות ולהשוות. ההשוואה הייתה בלתי מחמיאה בעליל”.
2.
ב’המודיע’, לעומת זאת, בחרו גם לבקר.
“נתניהו בחר שלא לעבוד עם הנשיא אובמה, אלא לפזר רמזים עד כמה הוא מעדיף את מתחרהו בבחירות 12′, מיט רומני. הוא בחר שלא לנסות ולתקן את היחסים ולנטרל רעלנים לאחר ביקור אובמה בישראל ב-13′, אלא התיר לשר הבטחון שלו להשתלח במזכיר המדינה קרי. ולבסוף, כאשר זיהה הסכם בעייתי ו’רע’ המתגבש עם איראן, לא הטריח עצמו למספר פגישות ארוכות עם הנשיא, אלא בחר לנאום בקונגרס. לא סתם לנאום, אלא בהזמנת הרפובליקאים, ללא ידיעת הדמוקרטים או הבית הלבן.
“מה מנע מנתניהו, רגע לאחר פרסום ההזמנה לקונגרס לפני כחודש, להתקשר לאובמה ולהגיד: ‘אדוני הנשיא, סליחה. חשבתי שאתה מודע. לא היתה כוונה ליצור מהומה פוליטית מיותרת ואינני רוצה להפוך את ישראל לנושא פוליטי פנים-אמריקני. אבל אני מודאג ממה שאני למד על המו”מ וההסכם המתגבש עם איראן. אני מבקש לשבת איתך לפגישה ארוכה או שתיים בשבוע הקרוב. אתה ואני’.
“והיה, והנשיא לא משתכנע, אז יכול היה נתניהו להפעיל את ‘חובתו המוסרית’ ולדבר בפומבי.
“אלא שכבר שש שנים שנתניהו לא מקיים דיאלוג עם הנשיא אלא אם הוא פומבי, לעומתי ומתעמת. מדוע? יש הטוענים שזה משום שנתניהו רוצה לפגוע בנשיא ארה”ב בשירות ידידיו הרפובליקאים, בלי לחשוב קדימה. משום שנתניהו הוא רפובליקאי לפני שהוא ראש ממשלת ישראל. משום שהוא מאמין בכוחו המאגי לתמרן ולהנדס את הפוליטיקה האמריקנית לכח שמעולם לא הוכחה הצלחתו”.
3.
שנת שמיטה. גופי הכשרות זקוקים לפרסום, העיתונים לחומר מעניין. השידוך הזה יוצר כתבות שטח מרתקות ביומונים.
השבוע היו אלו גם יתד נאמן והמודיע שהביאו כתבות היישר מהשטח.
שמואל גרינוולד, כתב השטח של יתד נאמן, יצא לקלנסווה, כשהוא מקפץ במכונית על פני שביל עפר עמוס מהמורות, חולף דרך שלוליות מים עמוקות בלתי עבירות כמעט, וניצב בתוככי הכפר הערבי. “הרגשה לא בטוחה במיוחד חופפת באוויר… ניחוחות בעלי החיים מתערבים היטב בשמי הכפר”.
משה מיכאל צורן, כתב השטח של המודיע, סייר בשדותיו של עודד קוראקין, נינו של גר הצדק רבי אברהם, שהיה קרוב משפחה של הצאר הרוסי ומשך אחריו קבוצה גדולה של גרים שעלו ארצה לפני 140 שנה. לפני 14 שנה חזר בתשובה, בהדרכתו של הרב יעקב אדלשטיין.
הם שייכים למשפחה שהתגוררה בכפר קטן ברוסיה, ויום אחד עלה בליבו של ראש השבט לעזוב את הנצרות ולהפוך לגר צדק. הסב, אברהם קוראקין, עזב את כל אשר לו על אדמת רוסיה ונאלץ, בפקודת הצאר, לעזוב את מולדתו תוך חודש ימים, כעונש על החלטתו להתגייר.
הסבא היה בעצם הכומר הראשי בכפר הולדתו. “הוא היה המצלצל של פעמון הכנסייה, עד שביום אחד כאשר הגיע למלא את תפקידו הרגיש שחשכו עיניו והוא מתיישב על המדרגות בכנסיה”. אנשי הכפר, שהמתינו לצלצול, שמעו ממנו כי “מן השמים נתנו לי אות לעבור לחיק האמונה היהודית…”
4.
צריך אומץ כדי לפרסם כתבה כמו זו שפורסמה השבוע ביתד נאמן, ובה רמיזות מפורשות על חלקו של ולדימיר פוטין ברצח והחיסול של בוריס נמצוב, יהודי, אופוזיציונר ולוחם עקשן בממשלו של נשיא רוסיה.
יש לנחש שלכתב העיתון, ר’ גיל, לא ממש יוצא לקפוץ למוסקבה לביקורים. אחרת קשה להבין את התעוזה.
“הלילה שבו נרצח בוריס נמצוב, גדול מתנגדיו של נשיא רוסיה פוטין, ייזכר בתולדות ימי רוסיה המורכבים כאחד הימים השחורים, בהיסטוריה עקובת הרציחות הידועה עוד מימי סטאלין, של רדיפה דיקטטורית וסתימת פיות מתמשכת.
“רבים מהאזרחים הרוסים למודי הפחד והזוועה ממשטרי הדיכוי בעידן הקומוניזם, מקווים שהוא יהפוך בעיקר ליום מפנה גורלי, שיוביל להתפכחות המונית ולהדחתו של ‘הכבשה זאב’ הקורע לגזרים כל מי שמאיים על כסאו בטווח הקרוב או הרחוק.
“רגע החיסול הקריטי, מרחק צעדים ספורים מהקרמלין, נעלם מעיני המצלמה בגלל רכב פינוי שלג (שלא במקרה היה שם), שהסתיר את ארבעת היריות שכוונו לעבר גבו של נצמוב והכריעו אותו. העובדה שהמתנקשים הסמויים, שעד כה לא הותירו עקבות, בחרו במתכוון אזור יעד מרכזי של הטיילת הצופה על הקרמלין במרכז מוסקבה, מעידה על ביטחונם של חורשי המשימה הזו, ועל המסר החד משמעי המקפיא שהם מתכוונים להעביר ל’נמצובים’ פוטנציאלים הממשיכים לפעול ברוסיה, או נמצובים עתידיים המתכוונים לחקות את הדרך האמיצה שלו…”
זאת יש לדעת: השלטונות ברוסיה עוקבים צמוד אחר כל מילה הנכתבת בעדם או נגדם בתקשורת, גם הישראלית. מן הסתם ייגזר הקטע הזה, כמו גם קטעים נוספים בכתבה, ויישמר. לכתבת ר. גיל אולי מומלץ שלא לבקר ברוסיה בחודשים הקרובים.
5.
‘יום ליום’, ביטאון ש”ס, ממשיך בתעמולת בחירות.
“נשיא מועצת חכמי התורה, מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן שליט”א בעדות מרטיטה”, מבשרת הכותרת הראשית של העיתון. “שמעתי מפי מרן זיע”א פעם שהוא אינו מוחל למי שלא יבחר ש”ס! כעת, כשהוא בעולם העליון, פחד פחדים”.
העיתון עצמו מלא, מתחילתו ועד לסופו, באירועי בחירות בערים השונות, ובפעילות התנועה הקדושה.
6.
אפילו את חג הפורים רתמו למערכת הבחירות.
כידוע, פסק הלכה סותר נכתב בידי שני פוסקים. האחד – הראשל”צ הגר”י יוסף שפסק לחגוג ברמות בט”ו, השני- הראשל”צ הגר”ש עמאר, רבה הראשי של העיר ירושלים, שפסק – י”ד באדר, כפי שפסק “מרן זצ”ל”.
ביום ליום לא היססו לתפוס צד. “בשורה היסטורית: כלל תושבי רמות יחגגו את חג הפורים בט”ו באדר”.
“הקמת מספר קראוונים המשמשים כמגורים לצעירים יצרו רצף וחיבור בין השכונה כך שהיא חלק בלתי נפרד מהעיר ירושלים”, פסק הגר”י.
לעומתו, יש לציין, בדק הגר”ש ומצא כי מדובר בקרוואנים שאין להם היתר בניה חוקי, כך שאינם נחשבים כמבני קבע, מה גם שאין בהם די מקום כדי להניח מיטה.
7.
מאחר והשבוע לא חזר כתב המודיע על ההערכתו כי אלי ישי יעבור את אחוז החסימה, תרשו לי להעתיק את ההערכה מלפני מספר שבועות, הערכה עליה חזר כמה פעמים בטוריו הפוליטיים: “לטעמי – בניגוד לחלק גדול מהסקרים – מפלגת ‘יחד’ של אלי ישי לא תעבור את אחוז החסימה. זה לא פשוט להגיע ל-130 אלף קול. הימין הקיצוני אינו יותר משישים אלף קולות, וזה כולל את כל פלגי הימין הקיצוני. ל’יחד’ אין מהיכן להביא עוד 60 עד 80 אלף קול.
“לימין הקיצוני יש שיטה מיוחדת לשרוף קולות לימין. הוא עושה זאת כל פעם במסגרת מפלגתית אחרת. הפעם זה ‘יחד’. במילים אחרות, הימין הקיצוני תמיד מעניק מנדט או שניים לשמאל. אבל הם לא מצליחים להתפכח מהאשליה הזו…יחד לא תעבור את אחוז החסימה והיא רק תשרוף כמה מנדטים לימין”.
וזאת על סמך מה? על סמך ההשערה של’יחד’ אין מהיכן להביא עוד 60 עד 80 אלף קול.
כבר שמעתי ניתוחים לפיהם הסוקרים מתקשים לסקור מפלגות חרדיות, ולפיכך ממעיטים בערכן, גם ניתוחים על כך שאין לסוקרים כלים לסקור מפלגות חדשות, ושוב, כפועל יוצא, הם ממעיטים במספרן. אבל לומר שלמרות שהסוקרים מתעקשים שיחד עוברת גם עוברת את אחוז החסימה, היא לא תעבור? על כך טרם שמעתי.
תרשו לי להזכיר את הדברים מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות. לטוב – אם לא תעבור ‘יחד’ את אחוז החסימה, ולמוטב – אם תעבור.
נכון לעכשיו, באדיבות הסקרים, נראה שהיא עוברת, ועל הכותב יהיה להתנצל על הערכתו המוקדמת…
8.
מצחיק מאד לקרוא בכל שבוע מחדש על העדפותיו (החדשות) של הפלג הירושלמי.
רק לפני מספר עיתונים תיאר ב’משפחה’ הכתב שמעון בריטקופף ‘דיל’ מוזר שנרקם (כמעט) בין חסידות ויז’ניץ לבין הפלג. חצי קדנציה לכל אחד מהם, תמורת הצבעה של הפלג לג’.
בירור העלה כי מדובר בקוריוז. אחר-כך באה הבשורה של איצטדיון ‘ארנה’, שם היה אמור להכריז הפלג על ‘אי הצבעה’, כברירת מחאה.
השבוע הייתה בשורה חדשה בפי הכתב: “שס, בלית ברירה”. כביכול יצביעו אנשי הפלג לש”ס, כברירת מחדל.
תרשו לי לנחש כי עד ליום הבחירות עוד נזכה לבשורות חדשות, כאלו ואחרות. אז אנא, עשו עמנו טובה, תנו עדכון אחרון, ביום הבחירות. כי קצת קשה לנו להסתחרר מרוב אפשרויות.
9.
גם ב’בקהילה’ לא מצאתי השבוע חידושים רבים. בכל זאת, עיתון פורים.
אבל מכתבה אחת לא יכולתי להתעלם. היא הייתה פשוט מרתקת. “‘גוט שאבעס’, הוא אומר באידיש במבטא ערבי, מעביר יד בזקנו הלבן ובכיפתו המוסלמית הגדולה, מתניע את הסובארו המהבהבת, מתפלל להגיע ליעד בשלום – ומציל עוד משפחה יהודית שומרת מצוות מגורל ישיבה בחושך או בקור”.
קבלו את קורות חייו של אחסין אבו עלי, גוי של שבת ברוממה הירושלמית. “נולדתי למשפחה ירושלמית, אנחנו כאן כבר שבעה דורות רצופים… בעיניכם תמיד אשאר ערבי שצריך לחשוש ממנו בפרט כשיש אירוע בטחוני בסביבה. פתאום שוכחים את כל מה שאני עושה למען התושבים, אין מה לעשות, ככה זה אנשים”, הוא בוכה לכתב, ישראל גרוס. “אבו מלאכה”, הגוי של שבת, שעבר תחקירים ברשויות, ועדיין נותר בגדר חשוד.
“ברחוב שטראוס גר קנאי גדול. יש שם מחסום של שבת, ובכל פעם אני עוצר ומזיז אותו. פעם אחת הוא התנפל על האוטו וניפץ לי את השממה הקדמית. נדרשתי לשלם 1400 שקלים כדי להחליף אותה ומה אתה חושב, מישהו פיצה אותי? אני הרי ערבי, למי אכפת”.
10.
בשורה חשובה למטה ‘יחד’. אחרי שבועות של השמטת תואר ‘הרב’ משמו של ח”כ אלי ישי, שב השבוע יתד נאמן עם התואר הנכסף.
בכתבה המספרת על העימות המתוקשר בערוץ 2 מופיע תואר ‘הרב’ הן לצד שמו של אריה דרעי יו”ר תנועת שס, והן לצד שמו של אלי ישי יו”ר תנועת יחד.
האם מדובר בהחלטה אסטרטגית חדשה או בפליטת קולמוס?
פרשנות ניתן לקבל אצל ח”כ משה גפני, שתקף השבוע חזיתית את דרעי (והתנצל).