פגישה מפתיעה עם נין של הרב שך

 הציבור לא טיפש. בתום שבוע שבו הפרשנויות לנאום נתניהו היו קוטביות מאוד, רובנו, בסופו של דבר, איפשהו באמצע. ניסו למכור לנו את הנאום כנקודת שיא היסטורית או כנקודת שפל היסטורית.

נתניהו הוא או צ’רצ’יל ומרדכי היהודי גם יחד, או פוליטיקאי ציני שמחרב את יחסינו עם הידידה הטובה ביותר בשביל עוד מנדט וחצי. האמת, כרגיל, מורכבת מגם וגם.

נתניהו גם נשא נאום בנושא קיומי, וגם עשה זאת, לא סתם, שבועיים לבחירות. לא צריך לראות אותו בסופו של השבוע הזה כמשה רבנו, כמו שחלק מאוהדיו מתעקשים לעשות, אבל גם מביך לראות את שונאיו שמדברים כאילו הוא גרוע מחמינאי עצמו.

 בתום שבוע הפורים כולם מסירים את התחפושות וחוזרים אל המראה הרגיל. אבל פרשנים רבים מסבירים שכל השנה אנחנו חיים בסוג של פורים, שבו החיצוניות לא מעידה על הפנימיות. פעמיים בימים האחרונים פגשתי אנשים מפתיעים כאלה, שתייגתי אותם במבט ראשון, ומבט שני גילה לי עליהם אחרת.

הפעם הראשונה הייתה כשהמצבר של הרכב שלנו סירב להניע. בנסיבות הלא נעימות האלה, בעודי תקועה בחניון בפתח־תקווה בלי יכולת לנסוע הביתה, הופיע שם פתאום חרדי, חסיד, והציע עזרה. הוא הביא את הרכב שלו וחיבר כבלים, אבל הבעיה הייתה קצת יותר מורכבת מפלוס ומינוס. הוא הקדיש למעלה מחצי שעה כדי לעזור לי ולרכב שלי.

כשהסתכלתי בו אז מהצד, מצלצל להתייעץ עם חבר, בפאות וזקן ומעיל ארוך, היה ברור לי שאני יודעת הכל לגביו, לפי ה”לוק”.

אבל כשהודיתי לו בסוף ושאלתי איך קוראים לו, שלף כרטיס ביקור מפתיע: “עורך דין אברהם יוסטמן, סמנכ”ל קרן קמח”.

קרן קמח היא אחד הגופים המובילים בתחום תעסוקת החרדים, שהוציאה עד יום אלפים לשוק העבודה. בעיניים בורקות הוא החל לספר על המלגות שהם מעניקים ועל הייעוץ התעסוקתי ועל מפגש מיוחד שהוא מתכנן: בכירי משרד המשפטים, כולל היועץ המשפטי, יפגשו מאות סטודנטים חרדים למשפטים כדי להשיק תוכנית חדשה לשילוב מתמחים חרדים במשרד.

“זה שוק תחרותי ואני רוצה לתת לפרקליטים חרדים צעירים הזדמנות להיכנס לשירות הציבורי,” הוא הסביר.

בעודי חושבת עד כמה רושם ראשוני יכול להטעות, יוסטמן המשיך לספר על עיסוקיו: מתברר שהוא אחד האחראים לקיומם של פריימריז בתוך מפלגת “יהדות התורה”.

“זה כמעט לא פורסם, אבל כבר עשינו פריימריז בתוך הקבוצה החסידית שלנו, שנקראת ‘שלומי אמונים’. אני כתבתי את התקנון לפריימריז, שבהם כל קהילה חסידית מיוצגת לפי גודלה. אמנם הפעם רק בחרנו מחדש במועמדות של חבר הכנסת פרוש, שהוא הנציג שלנו במפלגה, אבל עצם זה שהקהילות מתכנסות ושהנבחרים מקבלים לגיטימציה מחודשת, זה חשוב.

“זה הרבה יותר ממה שקורה אצל לפיד למשל. יש פה אמירה של פתיחת השורות ושל מתן דין וחשבון לציבור. טוב, הנה, המצבר שלך מניע”.

 מלון ‘קראון פלאזה’ בירושלים, שומר צעיר פותח את דלת הכניסה. אני חולפת על פניו בלי ממש להסתכל, כשהוא אומר לי פתאום: “לפני ארבע שנים באת להלוויה של סבא שלי”.

אני אמנם מאחרת לפגישה, אבל מתעכבת שנייה לשמוע מי היה סבא שלו. “ד”ר אפרים שך”, הוא אומר. רגע. הפגישה תחכה. האם הבחור גלוי הראש בכניסה למלון הוא נין של הרב שך, מנהיג העולם החרדי בדור הקודם? “כן”, הוא מאשר בחיוך. “עומר שך, נעים מאוד”.

אפרים שך, יהודי ירושלמי לבבי שזכיתי להכיר, גדל בביתו של הרב אלעזר מנחם מן שך, האיש שעיצב את עולם הלימוד הישיבתי ועמד בראשו עשרות שנים כנשיא מועצת גדולי התורה.

אפרים למד בצעירותו בישיבת חברון, אחר כך הצטרף לאצ”ל ואז לצה”ל והחל לחבוש כיפה סרוגה. הוא הפך לדוקטור לתולדות עם ישראל והמשיך לתפקידים בכירים במשרד החינוך. “ראיתי את גדולתו של אבא”, אמר אפרים בעבר, “בכך שקיבל אותי כל עוד נשארתי נאמן לתורת ישראל”.

בנו של אפרים, דורון, הפסיק לחבוש כיפה אחרי שירותו בצנחנים. בטיול שאחרי השחרור יצא לאפריקה. כשהטיול התארך שלח לו הסבא המפורסם מבני־ברק מכתב ובו ביקש שישוב כבר ארצה כיוון ש”הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא”.

דורון הפך בהמשך לסוכן סמוי משטרתי ועבד בשירות הביטחון והנה הנין עומר, בעל הייחוס יוצא הדופן, עומד עכשיו כאן מולי, במדים של המלון, מספר שכעת אחרי השחרור הוא רוצה להתחיל ללמוד אמנות.

אנחנו קובעים להיפגש באותו מקום למחרת, כדי שעומר יביא ספר שהמשפחה הוציאה לזכרו של הסבא אפרים, “רוח איש” שמו.

מבין שלל המאמרים המרתקים בספר, הנה משהו שמתחבר לפרשת השבוע, פרשת “כי תישא”, שהיחסים של משה רבנו עם הבורא עומדים במרכזה: “ירושת הבנים בהנהגה הרוחנית — לעילוי נשמתו של אבא זצ”ל”, זו הכותרת שנתן אפרים שך למאמר על היורש של משה רבנו, ובעצם גם על עצמו, שלא המשיך וירש את אביו הגדול.

וכך הוא מסביר: “גדול המנהיגים, משה רבנו, מבקש למנות יורש, אבל הוא לא מציין מי האיש שיירש אותו. הוא מבקש שהקדוש ברוך הוא ייבחר אדם מתאים, וכך נבחר יהושע בן נון. הקדוש ברוך הוא מסביר למשה כי יהושע לא רק למד ממנו תורה והיה תלמידו המובהק, הרבה יותר מבניו הביולוגים של משה, אלא במקביל הוא לא בחל באף מלאכה פשוטה. הוא גם סידר את הספסלים ופרש את המחצלת והוא האדם הראוי להמשיך בדרך.

“המסקנה היא: מנהיגות רוחנית לא עוברת בירושה, אלא עוברת למי שמשקיע מאמצים ונמצא ראוי לקבלה. הדברים הנאמרים לעיל ישמשו אולי כתשובה לכל אלה ששאלו אותי אישית בנושא”.

בעודי מדברת עם עומר שך, נכנסים למלון זוגות זוגות של חרדים צעירים. הלובי הזה פופולרי מאוד לפגישות שידוכים, לדייטים ראשונים שלפני הקמת בית משותף. רבים מהנושאים שהם ידברו עליהם עכשיו, בשיחת ההיכרות הראשונית, נקבעו בלעדית על ידי הרב שך — הם יבקשו לבדוק אם האידיאל של שניהם הוא להקים מה שנקרא “בית של תורה”, להסתפק במועט, לדבוק בדרך.

הם נכנסים למלון בצעדים מהירים, מבוישים, לא מדמיינים אפילו מיהו הבחור בכניסה שפותח להם את הדלת.

הסטטוס היהודי: 

 “ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה’ את השמיים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש” (מתוך טקסט הקידוש לשבת בבוקר, שמופיע בפרשת השבוע)

• הטור מתפרסם בידיעות אחרונות