טוב. את זה כולם מכירים. כן. היה איזה צורר שרצה להשמיד אותנו, לפגוע בנו, לפגוע בקשר שלנו עם האדמה ועם השמיים, תקראו לו המן, אנטיוכוס, פרעה או באיזה שם שתרצו.
תכל’ס, זה נגמר בעוד חג. וחג כפי שכולם יודעים, הולך עם אוכל.
תמיד מדובר בנס. פעם גברי, לוחמני וגלוי. הים נקרע לשניים. המכבים מפרקים את היוונים. ופעם נשי ומוסתר. בגתן ושתי ותרש, איזה משתה וגם זרש. זה האחרון כה מוסתר עד כי שמו של מחולל הנס, הקב”ה בכבודו ובעצמו, כלל אינו מופיע בו.
כאילו לא די בכך, מדובר בלא יותר מאשר צירוף מקרים נטול דרמה, שהופך את הנס לסדרת אירועים טבעיים, פוליטיים וטריוויאליים. מאבקי כוח במסדרונות השלטון ותהפוכות כמוהן ניתן למצוא בכל ספר היסטוריה שמכבד את עצמו.
אך זהו למעשה המסר של חג הפורים. מה שנדמה לנו כטבע העולם הוא בסך הכל דרכו של הקב”ה לנהל את העולם. החיים כולם הם שיחה שלא נגמרת בינינו ובין הקב”ה.
גם חנייה שהתפנתה בדיוק ברגע שהגעתי, על מנת שלא אאחר להרצאה, או חיפוש חנייה במשך חצי שעה על מנת שאפגוש חברה אותה לא ראיתי שנתיים – הם גם חלק מדו השיח של ‘הטבע’, הוא הקב”ה, עמנו.
אפשר לבחור להאמין. אפשר שלא. וגם זה חלק מטבע העולם.
יש אנשים שצריכים נס דרמטי בשביל להכיר בעובדה שכל המציאות שסובבת אותנו היא הנהגה אלוקית, ויש שמבינים ומרגישים שכל הקיום שלנו הוא דרמה אחת גדולה, ודבר שכלל לא מובן מאליו.
אני מנהלת את העולם
הוזמנתי להרצאה באוניברסיטה הפתוחה בפני קהל עובדים של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט”ח).
זו הייתה הרצאה בנושא פורים במסגרת יום השתלמות שכותרתו “כיצד נחנך את הדור הצעיר לחשיבה”. עשיתי לעצמי סדר בראש והרגשתי מוכנה לחלוטין. מה יותר קל מאשר להרצות על פורים? החומרים מעולים. נס, יהודים, אסתר, מלכה, אישה, מערכות יחסים, השגחה פרטית, יש אלוקים! מה עוד צריך?
אבל… למחרת התקשרה זו שהזמינה אותי ואמרה: “תראי. מירי. יש בעיה. מדובר בקהל מעורב של גברים ונשים, יהודים, דרוזים וערבים. איך בדיוק את רוצה לספר את סיפור המגילה?”
גם אני תהיתי. נבוכתי כמו העיר שושן.
מה עושה יהודי כשיש לו שאלה? פונה לרב. במקרה שלי, פניתי ל’משפיעה’ שלי (בהזדמנות אסביר לכן מה זה).
מה אמרה לי המשפיעה, בעצמה בכירה במשרד החינוך? “אל תספרי את הסיפור עצמו. אל תדברי על העוצמה היהודית ועל העוצמה הנשית. דברי על הערכים של החג. על נתינה. על צדקה. על שמחה. אלה הם מסרים אוניברסאליים שכל אדם, גם אינו יהודי, יכול להתחבר אליהם”.
נרגעתי והכנתי את עצמי לקראת ההרצאה.
בטרם נכנסתי ביקשתי מריבון העולמים שישים בפי את המילים הנכונות על מנת לקדש את שמו ברבים.
אך כאשר פתחתי את הפה, ואולי אפילו רגע לפני, מצאתי את עצמי תחת התקפה. הכיתה המלאה בעשרות גברים ונשים נדמתה לי ככיתת יורים. הדיון נגרר מהר מאוד לשדה הקרב הפמיניסטי-שוביניסטי ועסק באסתר המלכה ובמרדכי היהודי.
חשתי שכל ההכנה הייתה לשווא. ערכי החג הנעלים התמוססו בלהט הדברים ורוח הפורים הפכה לרוח קרב.
כך חשבתי בעת שיצאתי אל מגרש החנייה. הגשם שהגיע במפתיע הזכיר לי שכל שמחה באה עם דמעות. במושב האחורי של הרכב נחו משלוחי מנות של צעירי חב”ד אותם הייתי אמורה לחלק, כחלק מפעילות הפצת היהדות שמוטלת עליי כחסידת חב”ד. התכנסתי לתוך עצמי בדרכי למלא את שליחותי.
אבל… הטלפון לא הפסיק לצלצל. עוד ועוד נשים שנכחו בהרצאה ביקשו להודות על הדברים שנאמרו בה. אחת מהם אף סיפרה שהדרוזי שהביע ביקורת על התנהגותה ה’חלשה’ של אסתר המלכה, הביע בתום ההרצאה הערכה לגישה היהודית שהבאתי.
במילים אחרות, שכחתי לרגע שה’ מנהל את העניינים וחשבתי שאני זו שקובעת כיצד מתנהל העולם…
פורים לא יתבטל לעולם!
במשרד סמוך למשרד אליו הגעתי לחלק את משלוחי המנות, יושב יהודי יקר, בעברו שדרן ספורט מפורסם וכיום עורך דין מצליח.
אמממה, הוא אתיאיסט קיצוני ופגישה אתו אינה דבר נעים במיוחד עבורי. התפללתי שלא אתקל בו בטעות.
דקות ספורות לאחר מכן נענתה תפילתי בתשובה בלתי צפויה בעליל. בעלי היקר, יוסי, שלח לי תמונה של אותו אדם כשהוא עטור בתפילין. לתמונה צורף הטקסט הבא: “זאת הפעם הראשונה בחייו שהוא מניח תפילין”.
מסתבר שמשלוח המנות של צעירי חב”ד שהגיע אליו, הביא אותו למשרדו של בעלי, שניצל את ההזדמנות והוציא אותו מדין “קרקפתא דלא מנח תפילין”.
יש מישהו שעדיין חושב שהעולם מתנהל לפי הטבע?
זאת מגילת אסתר – מגילת ההסתר – היא אינה כוללת את שמו של הקב”ה אף לא פעם אחת. אך מהותו יתברך ניכרת בכל שורה, בכל אות, בכל מילה. כי הטבע הוא אלוקים. כי זה לא פרדוקס. זו המציאות השלמה.
הטבע צועק אלוקות וצריך פשוט לפקוח את העיניים ולראות זאת בחוש.
מה גם שכאשר יבוא המשיח, יתבטלו החגים, מצד השמחה בגילוי האלוקי הגדול, אך פורים וחנוכה לעולם לא יתבטלו. משום שפורים מבטא את התגשמות התכלית בבריאת העולם, “נתאווה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים”. שכאן, בתוך העולם הגשמי – הטבעי – המוגבל והמסתיר, מתגלה האור האלוקי, מתגלית העובדה שהעולם כולו הוא מציאות אחת פשוטה שכולה אלוקות
•
פורים שמח, גם אם סיימתם אותו אתמול בערב. משום שאת המסר הזה, את השמחה של פורים, צריך לקחת לכל השנה כולה.
• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]