אל תאמינו להם: על השקרנים הגדולים

‘מצלמות אבטחה’- אחת המתנות המועילות ביותר שהעניקה הטכנולוגיה המתקדמת לבעלי העסקים.

הן אמנם קיימות באופן טכני כבר כמעט שני עשורים, אך תפעולן ונגישותן השתכללו לאין ערוך.

בראשית, לצד ציוד מסובל ויקר, נדרש היה בעליה לידע טכני רב לצורך תפעולן. התמונות היו מטושטשות ונטולי צבע וחדות, עד שגם כאשר היה נזקק לצפייה, היה מוותר מראש על התענוג המסורבל.

בימינו, הצפייה עומדת במרחק נגיעת אצבע, בכל רגע נתון, מכל מקום בעולם ומכל מכשיר אלקטרוני. היא נגישה וקלה לאין ערוך. מריחת אגודל, וכל מצלמות האבטחה נפרסות בפניך כמרבד דשא אביבי מרהיב. התמונות חדות כתער, ברצותך מרחיק וברצותך מקרב, עד שניתן לומר שהצופה במצלמות הרי הוא בבחינת ‘יושב עמהם’, הגם אם רחוק הוא מהם תק פרסה על תק פרסה.

בוקר אחד נכנסתי כהרגלי לתכנת הצפייה של אחד מהסניפים, והנה רואה אני בזווית עיני את האמון על משמרתו פוער את מגירת הקופה, מסובב ראשו אנא ואנה, חופן בכף ידו שטר של 50 שקלים ובמהירות הבזק מכניס לכיסו, תוך שהוא ממשיך ביעף אל שגרת יומו, כאילו מאומה לא ארע.

לא הנחתי לעצמי לדונו אפילו לרגע של כף זכות, אצתי לחנות כחץ המשוגר מקשת. בכניסתי לא בירכתיו אפילו לשלום – ותבעתי ממנו בקול אימים לרוקן את כיסיו.

בושתי ונכלמתי מפניו, ואת בושתי לא יכולתי שאת, כשהתבררה המציאות לאמיתה, כי בשעה שקדמה לצפייתי האקראית, לקוח ביקש לשלם עם שטר של 100 שקלים. בראותו כי אין עודף בקופה, יכול היה לפתור את הלקוח ב’אין עודף’, אך תחת זאת גילה אחריות, הוציא מארנקו שטר של 50 שקלים והלווה לקופה.

כשנזכר העובד ליטול את דמיו בחזרה מהקופה, נזכרתי גם אני לצפות במצלמות.

לא נזקקתי להסתפק באמונו, אלא ‘דפדפתי’ בהיסטוריית ההקלטה. ואכן, ההלוואה תועדה מכל צדדיה.

מה שרואים מכאן

מקרים רבים מעין אלו התרחשו בעסקיי בשנים האחרונות ותקצר היריעה מלגולל את כולם בפניכם. אך למסקנה חד משמעית הגעתי: המצלמות לא תמיד דוברות אמת ולפעמים גם משקרות.

דברים שרואים מכאן, לא רואים משם, ובהגיענו לדון מקרה לגופו, אל לנו לפסוק רק על סמך המצלמות.

ערב אחד הוא מתקשר אלי. ידיד ותיק, שבאחד מגלגולי הפרנסה שלי הזדמנתי לעבוד עמו באותו בית מלאכה, שולחן ליד שולחן.

מחוץ לתפקידו המוגדר, היה גם נאמן מאוד על בעל הבית שבמהלך השנים הסתלק לבית עולמו, וכשאת העסק ירשה משפחתו – המשיך ידידי להיות מועסק על ידם.

מסיפורו העגום עלה, כי מצלמת האבטחה בעסק ‘קלטה’ אותו תוחב לכיסו שטרות כסף. לא הועילו כל הסבריו למעשה שעשה, מעסיקיו פיטרוהו לאלתר, תוך שהם שוללים ממנו את כל זכויותיו שצבר במשך כמה עשורים במקום העבודה.

כחרד לדבר ה’ ויתר האיש על תביעה בבית המשפט האזרחי, ותחת זאת פנה לבית דין צדק. מחוץ לקו ההגנה שהתווה לעצמו, ביקש את הופעתי בפני בית הדין, בכדי שאשא ‘עדות אופי’ בדבר יושרו ואמינותו, אותם הכרתי בעבר וקיימים אף היום.

נעניתי בשמחה לאתגר, ורגע לפני מסירת עדות האופי ביקשתי להאיר את עיני הדיינים בנושא ‘מצלמות האבטחה’.

חזרתי בפניהם על מסקנתי החד-משמעית על מצלמות האבטחה המשקרות, תוך שאני שוזר את הסיפורים שחוויתי. ‘לעולם לא נוכל להתיר עגונה על סמך מצלמות אבטחה’, קבעתי.

שמעתי למחרת, שדבריי הותירו רושם עז בבית הדין, וכי מקומם של מצלמות האבטחה כבר לא קיבל כבוד של ‘אורים ותומים’.

בימים אלו ובשבועיים הקרובים, עד רגע סגירת הקלפיות, נחשף כולנו לתמונות, מצלמות ועדויות, כשכל מפלגה מנסה להסית ולהדיח  את קולכם לטובתה.

על כל אחד להצביע לפי מצפונו, רצונו ודעת רבותיו.

אל תתנו למצלמה או תמונה להטעות אתכם ולהוליככם שולל, כי ‘מצלמות לפעמים גם משקרות’.