די ל’מעטפות הכסף’ במשלוחי מנות לרבה’ס

בין הצלופנים הזרחניים, ליד הסרטים הפרחוניים, מתחת למצעי סלילי הנייר המרופדים, בין בקבוק היין והשוקולדים, לקרקעית הקש של סלסלת המשלוח מנות שמקבל המלמד בתלמוד תורה – מסתתרת מעטפה לבנה וחלקה.

ומה יש במעטפה? נכון. שטרות של כסף ירוקים או אדומים. או שניהם יחד.

בספירת המלאי שעורך המלמד בצאת שושן פורים, מתפרסת לעיניו המפה הבאה: הילדים להורים מבוססים יותר, צירפו סכום כסף נכבד למשלוח המנות. ואילו הילדים להורים מבוססים פחות, צירפו הרבה פחות. או שלא צירפו סכום כסף, והסתפקו ‘רק’ במשלוח המנות.

אנו באמת מעריכים מאוד את המלמדים של ילדינו. בידם אנו מפקידים את היקר לנו מכל. הם אלו שמעצבים את זהותם, והם אלו שעושים נאמנה את מלאכתם – מלאכת הקודש של חינוך ובניית קומתם של ילדינו.

אך האם אנו מעריכים את המלמדים עד כדי כך, שאנו בטוחים שהם יהיו מסוגלים לארוז את השטרות המרשרשים בפינה חשוכה של לבם, מבלי שהיחס שלהם לא ישתנה כלל כלפי הילדים שלהוריהם אין את היכולת להוסיף את סכום הכסף למשלוח המנות?

האם המלמדים מסוגלים לנקות את לבם בנקיות כזו גבוהה, עד שהם לא יבחינו בין ילד שהוריו נתנו לילד שהוריו לא נתנו?

‘השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים’, אומרת התורה באופן הגלוי ביותר.

מי הם החכמים הללו? מי הם הצדיקים הללו? הם גם המלמדים של הילדים שלנו, שהדמים הללו, חלילה, עלולים לגרום להם להבחין בין דם לדם ולא להבחין בין דין לדין.

•

חובה עלינו לעורר שיח בנושא הזה, ולגרום להורים שרוצים להוסיף על שכרם של המלמדים, לעשות זאת בצורה שלא תפלה בין הילדים, ולא תגרום להם להיכשל בדבר שעלול להיות בעל השלכות קריטיות על נפשות ילדים רכים.

ניתן אולי להציע להורים שבאמת מעוניינים ברווחת המלמד, ומוקירים לו טובה על עמלו, וסבורים שראוי לתגמל אותו בתגמול נוסף – להקים ועד הורים פנימי של הכיתה. הוועד הזה ירכז את סכומי הכסף שאותם ההורים מעוניינים להעביר למלמד – והם אלו שיעבירו את הכסף בעילום שם למלמד.

יהיו שיגידו, שאם יוקם ועד כזה, כמעט שום הורה לא ייתן כל סכום כסף, מאחר והוא יאבד את עיקר המטרה שהוא רואה במתן הכסף: שהמלמד יידע שהוא זה שנתן את הסכום המכובד…

אולם אם יתברר כי אכן כך הם פני הדברים, הרי שהתחוור לנו מעל לכל ספק, שנתינת הכסף למלמדים היא פגומה ולא ראויה.

התחוור לנו, לדאבונינו, שמטרת הנתינה היא לייצור ייחס מפלה לילד שלהוריו יש יכולות כלכליות, לעומת ילד שאין להוריו יכולות כלכליות.

במקרה כזה, ראוי יהיה לבטל את המנהג לחלוטין.

 • הכותב הוא ראש תחום חרדים בארגון ‘גשר’