בעוד פחות משבועיים תמצאו את עצמכם מתלבטים מאחורי הפרגוד: איזה פתק תניחו בתוך המעטפה שתונח בקלפי.
ואולי יזחלו לתוך לבכם משפטים ממורמרים כמו: מה יש לי מהמפלגה? הם לא עזרו לי, לא זכרו אותי. הם נזכרים בי רק בעת הבחירות.
לא חסרות טרוניות, אם רק רוצים לחפש.
באתי בקטע הזה לומר אמירה אישית. אך אקדים לכך קטע מתוך הגמרא:
תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין. לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותיי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? עשיר, אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסיי, אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר? רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף?
נמצא, הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים (יומא ל”ה ב’).
ועל אותו משקל באתי לומר לכם שאנחנו (בעלי, אני, ובני ביתנו) מחייבים את כל המתלבטים, המתמרדים, הספקנים.
כי גם אנחנו יכולנו לטעון שהמפלגה לא עמדה לצידנו בזמן קשה מאוד, כשסבלנו מהתנכלות של ‘החינוך העצמאי’ ונגזלה פרנסתנו – ואף אחד, אבל אף אחד, לא היה שם בשבילנו.
היה בליבנו כעס רב ותסכול. אך בבחירות שהתקיימו די בסמוך לאירוע, התעלינו מעל עצמנו והלכנו לעשות כפי שציוונו גדולי תורה, מבלי לעשות חשבון אישי.
כי גורל כל הקהילה תלוי בכך ואין כאן מקום לחישובים קטנוניים.
וכך גם כל ילדינו – למרות הצער והכאב, הצביעו אף הם על פי מה שהורונו גדולי הדור.
אז כשתעמדו עם עצמכם מאחורי הווילון, רק אתם והבורא הצופה על הכל, תחשבו מה תהיה תשובתכם בבוא היום, כשישאלו אתכם: למה פרשתם מהקהילה ולא קידשתם שם שמים? למה לא בחרתם ג’?
מה תענו?