נתניהו באיפא”ק: “אנחנו וארה”ב כמו משפוחה” • הנאום המלא

ב

16,000 איש. יש כאן מישהו מקליפורניה? פלורידה? ניו יורק? טוב, זה לא חוכמה. מה לגבי קולורדו? אינדיאנה? אני חושב שהבנתי. מונטנה? טקסס? אתם כאן במספרי שיא. אתם כאן מחוף לחוף, מכל חלק בארץ הגדולה הזאת. ואתם כאן בשעה קריטית.

אתם כאן כדי לומר לעולם שהדיווחים על שקיעתה של מערכת היחסים בין ישראל וארה”ב לא רק שהם מוקדמים, אלא הם פשוט מוטעים.

אתם כאן כדי לומר לעולם שהברית בינינו חזקה מאי פעם. בזכותכם ובזכות מיליונים כמוכם בכל רחבי המדינה הגדולה הזאת, הברית רק תלך ותתעצם בשנים הקרובות.

תודה לבוב כהן, מייקל קאסן, הווארד קור וכל הנהגת איפא”ק. תודה על עבודתכם המסורה והבלתי פוסקת לחיזוק השותפות בין ישראל וארה”ב.

אני מבקש להודות במיוחד לחברי קונגרס, דמוקרטים ורפובליקנים. אני מעריך עמוקות את תמיכתכם האיתנה בישראל שנה אחר שנה. אנו אסירי תודה מעומק הלב.

אני מבקש לברך את נשיא צ’כיה זמאן.

אדוני הנשיא, ישראל לעולם אינה שוכחת את ידידיה, והעם הצ’כי היה מאז ומתמיד ידיד אמת של ישראל, של העם היהודי, מאז ימי תומאס מסריק בראשית הציונות. אתה יודע, אדוני הנשיא, כשהתגייסתי לצה”ל ב-1967, קיבלתי רובה צ’כי. זה היה אחד הרובים שסופקו לנו ע”י העם שלך בשעה שהיינו זקוקים לכך ב-1948. אז תודה לך על היותך כאן היום.

נמצאים כאן גם שני ידידים גדולים של ישראל, ראש ממשלת ספרד לשעבר חוסה מריה אזנאר, והחל מהחודש שעבר, שר החוץ לשעבר של קנדה, ג’ון ביירד. תודה לשניכם על תמיכתכם הבלתי מסויגת. גם אתם עומדים תמיד לצידה של ישראל ולצד האמת.

אני מבקש גם להביע את הוקרתי לשגריר ארה”ב בישראל, דן שפירו, על ידידות האמת שלך, דן, ועל העבודה המצוינת שאתה עושה בייצוג ארה”ב ומדינת ישראל.

אני מבקש גם להביע את הוקרתי לשני “רונים”. אני מבקש להודות לשגריר רון פרושאור על העבודה המופתית שהוא עושה באו”ם, זירה קשה ביותר. ואני מבקש גם להביע את הוקרתי לרון השני, אדם שיודע כיצד לספוג את האש, שגריר ישראל בארה”ב, רון דרמר. רון, אין גאה ממני בכך שאתה מייצג את ישראל בוושינגטון.

ולבסוף, אני מבקש להביע את הוקרתי לרעייתי שרה, שאומץ לבה אל מול קשיים מעורר בי השראה. שרה מחלקת את זמנה בין עבודתה כפסיכולוגית ילדים, היותה אם אוהבת וחובותיה הציבוריים כאשת ראש הממשלה. שרה, אני כל כך גאה על כך שאת איתי היום ושאת ניצבת לצדי תמיד.

ידידיי,

אני מביא עמי ברכות מירושלים, בירתנו הנצחית והבלתי מחולקת.

אני מביא איתי גם חדשות שאולי לא ידעתם. אני אופיע מחר בפני הקונגרס.

מעולם לא נכתב כל כך הרבה על נאום שעדיין לא ננאם.

אין בכוונתי לדבר היום על תוכנו של הנאום, אבל אני כן מבקש לומר כמה מילים על המטרה שלשמה נועד הנאום.

ראשית, הרשו לי להבהיר מה לא מטרתו של הנאום. הנאום שלי לא נועד להפגין חוסר כבוד כלשהו כלפי הנשיא אובמה או כלפי המשרה הנעלה שהוא ממלא. אני רוחש כבוד רב לשניהם.

אני מעריך עמוקות את כל מה שעושה הנשיא אובמה למען ישראל: שיתוף הפעולה הביטחוני, חילופי המודיעין, התמיכה באו”ם ועוד דברים רבים, דברים מסוימים שאני, כראש ממשלת ישראל, לא יכול אפילו לחשוף בפניכם כיוון שהם בתחומים הנוגעים לאמון הנשמר בין נשיא אמריקני וראש ממשלה ישראלי. אני אסיר תודה מעומק לבי על תמיכה זאת, וכך גם עליכם להיות.

נאומי גם לא נועד להכניס את ישראל אל תוך הוויכוח המפלגתי האמריקני.

אחת הסיבות המרכזיות לכך שהברית בינינו הולכת ומתחזקת עשור אחר עשור היא שהיא נתמכת על ידי שתי המפלגות, וכך עליה להישאר. נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים כאחד פעלו ביחד עם ידידים משני צדי הקונגרס כדי לחזק את ישראל ואת הברית בין שתי מדינותינו, ובעבודה משותפת, הם העניקו לישראל סיוע צבאי נדיב ומימון בהגנה מפני טילים. רק בקיץ האחרון ראינו עד כמה זה חשוב.

לפני שלושים שנה, הם הפכו את ישראל לשותפת הסחר החופשי הראשונה של אמריקה ובשנה שעברה לשותפתה האסטרטגית הרשמית הראשונה. הם גיבו את ישראל כשהגנה על עצמה במלחמה ובמאמצינו להגיע לשלום בר קיימא עם שכנינו.

העבודה יחדיו הפכה את ישראל חזקה יותר. העבודה יחדיו הפכה את הברית בינינו לחזקה יותר.

זאת הסיבה שהדבר האחרון בו מעוניינים אלה שישראל יקרה להם, הדבר האחרון שאני מעוניין בו, הוא שישראל תהפוך לסוגיה מפלגתית. ואני מצר על כך שיש כאלה שפירשו כך את ביקורי כאן השבוע.

ישראל הייתה מאז ומתמיד סוגיה בלתי מפלגתית. ישראל חייבת תמיד להישאר סוגיה בלתי מפלגתית.

גבירותי ורבותי,

מטרת נאומי בקונגרס מחר היא להשמיע את קולי בנושא הסכם פוטנציאלי עם איראן שעלולה לאיים על עצם קיומה של ישראל.

איראן היא נותנת החסות הראשונה במעלה של טרור בעולם.

תסתכלו על המפה. היא מראה כיצד איראן מחמשת, מאמנת ומפעילה טרוריסטים בחמש יבשות. זרועות הטרור שלה עוטפות את העולם כולו. זה מה שאיראן עושה עכשיו בלי נשק גרעיני. תארו לעצמכם מה איראן תעשה עם נשק גרעיני.

זאת אותה איראן שנשבעה להשמיד את ישראל. אם היא תפתח נשק גרעיני, יהיו לה האמצעים להשיג יעד זה.

אסור לנו לאפשר לזה לקרות.

כראש ממשלת ישראל, יש לי מחויבות מוסרית להשמיע קול אל מול הסכנות הללו כל עוד יש עדיין זמן למנוע אותן.

במשך אלפיים שנה, העם שלי, העם היהודי, היה חסר מדינה, חסר הגנה, חסר קול. היינו לחלוטין חסרי ישע מול אויבינו שנשבעו להשמידנו. סבלנו אינספור רדיפות והתקפות איומות. מעולם לא יכולנו לדבר להגנתנו. לא יכולנו להגן על עצמנו.

ובכן, לא עוד. לא עוד.

הימים בהם העם היהודי היה פסיבי נוכח האיומים להשמידו חלפו מן העולם.

היום, במדינתנו הריבונית ישראל, אנו מגנים על עצמנו. ובמאמצינו להגן על עצמנו, אנו באים בברית עם אחרים, בראש ובראשונה עם ארה”ב של אמריקה, בהגנה על התרבות המשותפת שלנו מפני איומים משותפים.

באזורנו, ויותר ויותר בכל אזור בעולם, איש אינו כורת בריתות עם החלשים. מחפשים את אלה שיש להם כוח, אלה שיש להם את הנחישות להילחם למען עצמם. כך נוצרות בריתות.

אז אנו מגנים על עצמנו, ובכך יוצרים את הבסיס לברית רחבה יותר.

והיום, איננו דוממים עוד. היום יש לנו קול.

ומחר, כראש הממשלה של המדינה היהודית האחת והיחידה, בכוונתי להשמיע קול זה.

בכוונתי לדבר על משטר איראני המאיים להשמיד את ישראל, המשתלט על מדינה אחר מדינה ברחבי המזרח התיכון, המייצא טרור לעולם כולו ומפתח, שעה שאנו מדברים, את היכולת לייצר פצצות גרעין רבות.

גבירותי ורבותי,

ישראל וארה”ב מסכימות שאסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני.

אולם יש בינינו חילוקי דעות לגבי הדרך בה ניתן למנוע מאיראן לפתח נשק זה.

חילוקי דעות מדי פעם בין בנות ברית הם אך טבעיים, אפילו בין בנות הברית הקרובות ביותר.

כיוון שישנם הבדלים חשובים בין אמריקה וישראל.

ארה”ב של אמריקה היא מדינה גדולה, אחת הגדולות ביותר.

ישראל היא מדינה קטנה, אחת הקטנות ביותר.

אמריקה ממוקמת באחת השכונות הבטוחות ביותר בעולם.

ישראל ממוקמת באחת השכונות המסוכנות ביותר בעולם.

אמריקה היא המעצמה החזקה ביותר בעולם.

ישראל היא חזקה, אולם פגיעה הרבה יותר.

מנהיגים אמריקנים דואגים לביטחון מדינתם.

מנהיגים ישראלים דואגים לעצם קיומה של מדינתם.

אני חושב שזה תמצית ההבדל.

אני כיהנתי כראש ממשלה במשך תשע שנים, ולא עבר יום אחד, אף לא יום אחד, מבלי שאחשוב על הישרדותה של ישראל והצעדים שאני נוקט כדי להבטיח אותה. אף לא יום אחד.

ובגלל ההבדלים הללו, היו בין אמריקה וישראל כמה חילוקי דעות רציניים במהלך מערכת יחסים בת כמעט שבעים שנה.

זה התחיל בהתחלה.

ב-1948 מזכיר המדינה מארשל התנגד לכוונתו של דוד בן גוריון להכריז על עצמאות. התנגד בלשון המעטה. הוא התנגד נחרצות.

אולם בן גוריון, שהבין מה מונח על כף המאזניים, עמד על שלו והכריז על עצמאות ישראל.

ב-1967, שעה שטבעת החנק הערבית התהדקה סביב צווארה של ישראל, הזהירה ארה”ב את ראש הממשלה לוי אשכול שאם ישראל תפעל לבדה, היא תישאר לבדה.

אולם ישראל אכן פעלה לבדה כדי להגן על עצמה.

ב-1981, תחת הנהגתו של ראש הממשלה מנחם בגין, ישראל השמידה את הכור הגרעיני באוסיראק.

ארה”ב מתחה ביקורת על ישראל והשעתה את העברת הנשק למשך שלושה חודשים.

וב-2002, אחרי גל הטרור הפלסטיני הנורא ביותר בהיסטוריה של ישראל, ראש הממשלה אריאל שרון יצא למבצע חומת מגן. ארה”ב תבעה מישראל להסיג את כוחותיה לאלתר, אולם שרון המשיך את המבצע עד השלמתו.

ישנה סיבה שאני מזכיר את כל זה. אני מזכיר זאת כדי להבהיר נקודה מסוימת.

על אף חילוקי דעות מפעם לפעם, הידידות בין אמריקה וישראל רק הלכה והתחזקה, עשור אחר עשור. והידידות בינינו תעמוד גם במחלוקת הנוכחית ואף תלך ותתחזק בעתיד.

ואומר לכם למה.

כיוון שאנו חולקים את אותם חלומות. כיוון שאנו מתפללים, מקווים ושואפים לאותו עולם טוב יותר. כיוון שהערכים שמחברים בינינו חזקים הרבה יותר מחילוקי הדעות שמפרידים בינינו. ערכים כמו חירות, שוויון, צדק, סובלנות וחמלה.

שעה שהאזור שלנו שוקע אל תוך ברבריות מתקופת ימי הביניים, ישראל היא זאת שמקיימת את הערכים המשותפים לנו ולכם.

שעה שאסד משליך פצצות על עמו שלו, רופאים ישראלים מטפלים בקורבנותיו בבתי החולים שלנו מעבר לגדר ברמת הגולן.

שעה שעורפים את ראשיהם של נוצרים במזרח התיכון וקהילותיהם העתיקות נכחדות, הקהילה הנוצרית בישראל גדלה ומשגשגת, הקהילה היחידה מסוג זה במזרח התיכון.

שעה שנשים באזור מדוכאות, משועבדות ונאנסות, נשים בישראל מכהנות כנשיאות בית המשפט העליון, כמנכ”ליות וכטייסות קרב.

במזרח תיכון פראי, חשוך ונואש, ישראל היא מגדלור של אנושיות, של אור ושל תקווה.

גבירותי ורבותי,

ישראל וארה”ב ימשיכו לעמוד יחד.

זאת מכיוון שאמריקה וישראל הן יותר מידידות. אנחנו כמו משפוחה. חילוקי דעות במשפחה הם אף פעם לא נעימים. אולם עלינו לזכור תמיד שאנחנו משפחה, ששורשיה במורשת משותפת, משפחה המקיימת ערכים משותפים וחולקת גורל משותף.

וזה המסר שאני מביא איתי לכם היום.

הברית בינינו איתנה.

הידידות בינינו חזקה.

ובעזרתכם, היא תלך ותתחזק אף יותר בשנים הבאות.

תודה לכם, איפא”ק.

תודה לך, אמריקה.

השם יברך את כולכם.