השוביניזם של אסתר המלכה

 היא לא הייתה יפה, לפחות לא במובן הקלאסי של המילה. בזמנה לא היו פוטושופ, עדשות מרככות ואפקטים ממחושבים. אתן יודעות מה, היא הייתה ירוקה כמו הירקות שאכלה. שלא לדבר על שלושת הימים בהם לא הכניסה דבר לפיה. נסו אתן לצום שלושה ימים.

שום איפור לא יטשטש את ההשלכות.

אך חמורה מהכל הייתה עובדת היותה יהודייה שאינה משתייכת לכת פמיניסטית כלשהי. אדרבה, פרימיטיבית לדוגמא. אחת שעושה בדיוק מה שהגבר שלה מורה לה.

במבחן הבית היהודי בסמינר, הייתה לוודאי מקבלת מאה עם משפטים כמו “ואת מאמר מרדכי אסתר עושה”, או עם הנוהג הנפסד לעשות “כאשר ציווה עליה מרדכי”. וכאילו לא די בכך, נאלצה להסכין לגערותיו של הגבר “מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”.

דבר קשה לכל אדם וכל-שכן לאישה רגישה, שלא לומר מלכה.

רגע. רגע. אם כך היה על חכמינו לקרוא למגילה על שמו של מרדכי. לא? מדוע לא נקראת המגילה ‘מגילת מרדכי’, או אפילו ‘מגילת מרדכי ואסתר’. הרי היא מילאה אחר הוראותיו ומדוע נקראת המגילה על שמה – ‘מגילת אסתר’?

אז זהו. שלא.

כל מה שמרדכי עשה היה לגלות את הכוחות הטמונים באסתר (הכוחות שהיו בהסתר). אחרי גילוי כוחותיה התברר כי מעלתה גדולה ממעלתו ולכן נקראה המגילה על שמה ורק על שמה.

מרדכי ואסתר הם סימבול למערכת יחסים של בעל ואישה, של עם ישראל והתורה.

כתבוני לדורות

מדרכי מסמל את התורה וזו הייתה כל עולמו. הוא מקהיל קהילות לעסוק בתורה, למרות חרב ההשמדה שמעל לראשם. הוא מקהיל עשרות אלפי תינוקות של בית רבן ואינו עוסק עמם באיום המתקרב, אלא בלימוד תורתנו הקדושה. “מדרכי בדורו כמשה בדורו”.

היא – אסתר – מסמלת את עם ישראל ולכן נקרא שמה הדסה, על שם צדיקי ישראל – “ועמך כולם צדיקים” שנמשלו להדס.

יחסי הכוחות בין השניים מבטאים את היחס שבין התורה וישראל. התורה היא זו שמתווה את הדרך לעם ישראל, אך היא זו שמגלה את מעלתם בעולם. מעלתם העצמית של ישראל גדולה ממעלתה של התורה, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, כולל לתורה הקדושה. ולכן העולם שנברא אחרי התורה (אסתכל באורייתא וברא עלמא), לא נברא אלא בשביל ישראל, שישמרו את התורה.

די ברור שהשוביניסטים בינינו, במיוחד אלה מהם שמכנים את עצמם בני תורה, יתקשו לעכל את הדברים.

שימו לב מה קורה אחרי שמתגלה מעלתה של אסתר: אחרי שהיא עושה “כאשר ציווה עליה מדרכי”, היא זו שנותנת לו הוראות – “לך כנוס את כל היהודים וצומו עליי”. הנהגת העם מסורה בידיו של הגבר – של מרדכי – אך מי שמעוררת אותו היא האישה, אסתר.

כאשר מבקשת אסתר מחכמים לכתוב אותה “כתבוני לדורות”, חכמים שוקלים את העניין, משום שכאמור, הנהגת העם מסורה בידי מדרכי.

אבל בסופו של דבר הם עושים כדבריה, לאחר שמצאו “מקרא כתוב בתורה” (כתוב זאת זיכרון בספר).

 מחנכות לדורות

הנשים קדמו לגברים במעמד הר סיני – “כה תאמר לבית יעקב”, ורק אחר-כך “ותדבר לבני ישראל”. גם בנס פורים, שאחריו “וקבל היהודים את אשר החלו לעשות”, שחזרו וקיבלו את התורה בימי מרדכי ואסתר – “הדר קבלוה בימי אחשוורוש”.

וזה בא לידי ביטוי בפסוק “ליהודים הייתה אורה”, ואורה זו תורה.

שואל אדמו”ר הזקן, בעל התניא, מדוע נכתב “אורה” בלשון נקבה ולא תורה “אור” בלשון זכר – ומסביר: תורה אור היא תורה שבכתב. אורה זו תורה היא תורה שבעל-פה. הגזירה שגזר המן הייתה נגד תורה שבעל-פה, ומכאן גם לשון הפסוק “ליהודים הייתה אורה”.

מעלתן של נשות ישראל באה לידי ביטוי גם בשמה של המגילה שנקראת על שמה של אסתר ולא על שמו של מרדכי, וגם בשימוש במילה “אורה”. משום שתפקידן של נשי ישראל הוא להעביר את התורה “בעל-פה”. לא על ידי העברת הלימוד מדור לדור, אלא על ידי עשיית מעשים בפועל, שבכך הן מחנכות (מלשון חניכה) את הדור הבא לחיים של תורה ומצוות.

רבים מתקשים להבין את קביעתם של גדולי הדור הקודם שבנות תלמדנה הוראה, ושוכחים את תפקידן של הנשים בעם ישראל. נכון, הוראה היא מקצוע טריוויאלי, נטול זוהר, וקשה מאוד לבנות עליו “קריירה” זוהרת.

אבל זו השליחות המרכזית של בת ישראל, לחנך את הדור הבא. וכל עוד היא יכולה לעסוק בכך, מה טוב יותר.

מה גם שהאישה בתבונתה ורגישותה היא זו שאמונה על אחדות העם והמשפחה, כפי שלימדה אותנו אסתר המלכה בציווי למרדכי “לך כנוס את כל היהודים”.

• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]