סלע המחלוקת העיקרי בהליך גירושין, הוא, פעמים רבות, סוגיית חלוקת הרכוש. אף שחוק יחסי ממון, החל על זוגות שנשאו לאחר ה 1.1.1974, מסביר כיצד יש לחלק את הרכוש המשותף, ומה מוגדר כרכוש לא משותף- פעמים רבות עולות טענות על ידי הצדדים בכל הנוגע לצורך באופן חלוקה אחר, בין היתר טענות לחלוקה לא שווה של רכוש משותף ו/או לחלוקה של רכוש שאינו אמור להיחשב כמשותף, על פי החוק.
במקרה בו בני הזוג צברו רכוש רב או לחילופין- חובות רבים- מתעוררת כמעט תמיד מחלוקות כיצד על החובות, או החסכונות, להתחלק בין הצדדים.
על פי חוק יחסי ממון, במקרה של גירושין כל הרכוש שצברו יחדיו בני זוג במהלך הנישואין ועד ליום הקובע, יחולק ביניהם באופן שווה (ישנם מספר חריגים, הקבועים בסעיף 5 לחוק, ואליהם אקדיש טורים נפרדים, לאור מורכבות העניין).
אבהיר כי היום הקובע הוא היום אשר ממנו ואילך חלה הפרדה רכושית בין הצדדים. בית המשפט /בית הדין הרבני קובע מועד זה בכל מקרה ומקרה, ( כאשר בד”כ היום הזה הוא מועד הגשת התביעות או מועד עזיבת הבית).
אציין כי כפי שהצדדים שותפים לזכויות, כך הם גם שותפים לחובות.
לדוגמה, נניח ובני זוג צברו במהלך הנישואין בשנת 1990, ועד ליום הקובע- 1.1.2015- סך של חצי מיליון ש”ח, אולם יש להם חוב של 100,000 ש”ח. אזי, כל צד אמור לקבל (ככל שלא תעלה טענה על חלוקה לא שווה) סך של 200,000 ש”ח – מחצית רכוש משותף בניכוי חובות.
כפי שציינתי, חוק יחסי ממון נותן לבית המשפט /בית הדין הרבני סמכות לקבוע כי רכוש יחולק באופן שלא שווה בשווה – כך שצד אחד יקבל יותר מהשני. חלוקה שכזו תעשה רק במקרים מיוחדים. לדוגמה, אם אחד מהצדדים מרוויח באופן ניכר יותר מהשני, או אם הוא מבריח נכסים.
ומה לגבי חסכון שנוצר טרם הנישואין, או מתנה שנתנה במהלך הנישואין?
אם אחד בני הזוג חסך לעצמו סכום כסף לפני הנישואין, ושמר אותו בצד כל העת, הרי שבעת חלוקת הרכוש- הסכום הזה אמור להישאר אצלו בלבד, כי לא מדובר ברכוש משותף (הרי הוא צבר אותו קודם לנישואין). אבל, אם הצד שחסך את הכסף העביר אותו לחשבון משותף, וערבב אותו עם הכספים המשותפים, יתכן כי ביהמ”ש/ביה”ד יקבע כי הכסף הפך לרכוש משותף, ואז גם לצד השני יהיה חלק בו.
אותו הכלל חל גם על מתנה. לפי החוק היבש, מתנה שנתנה למי מהצדדים במהלך הנישואין הינה שלו בלבד. אבל באם “ערבב” אותה עם יתר הנכסים ( לדוגמה אם מדובר בסכום כסף שהוכנס לחשבון משותף) – אזי הצד השני יכול לטעון כי גם נכס זה הפך למשותף – וביהמ”ש עשוי לקבל טענה זו.
אציין כי ככל שהצדדים חפצים לחלק את רכושם כראות עיניהם – הם יכולים לערוך ביניהם הסכם גירושין הקובע אופן חלוקה ע”פ רצונם, ולהביא אותו לאישור ביהמ”ש , כך שההסכם יהיה תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין.
כל האמור במאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.