אלי ישי והמפלגה שייסד, נראו בתחילה אולי כקוריוז או כסוג של גחמה אישית, אלא שעם סגירת הרשימות ועדכון הסקרים, הולכת 'יחד' ותופחת למימדים מרשימים.
על פי כל הסקרים עוברת המפלגה את אחוז החסימה ולפי חלקם היא עושה זאת בפער ניכר, כשהיא צוברת נפח ככדור שלג המתגלגל במהירות במורדות החרמון.
מה הבשורה המיוחדת שמביאה תנועה זו? נדמה כי המסר המרכזי הוא התפוררות ההתגודדות הפוליטית, בעיקר של שומרי המצוות.
המפלגות היום נמדדות לפי גדודים ובסיסי כח. לכל מפלגה יש את הגרעין הקשה שלה ששייך למיינסטרים המזוהה עם הכח המייסד, כמו החסידויות והישיבות המרכיבות את "יהדות התורה", תלמידי הישיבות הספרדים המזוהים אוטומאטית עם ש"ס, הרוסים של ליברמן, והחילונים בני מעמד הביניים של לפיד. הגרעין הקשה הוא פחות ביקורתי על המפלגה, וילך איתה כמעט בכל אשר ילך.
לאלי ישי אין מוקד כח שכזה הכולל גרעין קשה של שניים שלשה מנדטים, אותם הוא קיבל עוד בסקרים הראשונים לפני שדובר על הצטרפות עוצמה יהודית. מהיכן אם כן, הוא מביא את אותם עשרות אלפי קולות המרכיבים את 'הגרעין הקשה' של מפלגתו?
אלא שזה הוא בדיוק סודו וכוחו של אלי ישי. הצטרפות יחידים ובודדים, וקבוצות קטנות ובינוניות של תומכים ומזדהים, שרוצים שינוי, משהו חדש. בלי החלוקה האוטומאטית הראשונית.
בכנסים שהוא עורך רואים מבוגרים וצעירים מכל החוגים, ולא כאמירה סתמית. בחינת מאות המשתתפים מראה שלפי הכללים הישנים אין ביניהם שום מכנה משותף. יש ביניהם אברכים ספרדים, בני תורה ליטאים ובחורים חסידיים, שמפלגות האם שלהם לוקחות אותם כמובנים מאליהם, אך אי אפשר להתעלם מחלקים אחרים של הקהל , בהם נערי גבעות, חרדים עובדים, ברסלבים וחב"דניקים, שאין להם בית טבעי.
כולם הצביעו עד עתה בדיעבד, למפלגה שמתאימה להם 'פחות או יותר', למרות הביקורת שיש להם על מפלגות האם, ולמרות שהם הרגישו כמובנים מאליהם.
זה גם האתגר הניצב בפני תנועה זו. 'יחד' תהיה מוכרחה לדאוג לאינטרס הציבורי ושכל הפרטים האלה יהיו מרוצים. לא יהיה ניתן להשתיק את הציבור דרך דאגה קלה לכמה מוסדות [כפי שקורה לא אחת במקומות אחרים]. יש חובה לטפל בצרכיו האמיתיים של כל אחד ואחד מפרטים אלו ולכל קבוצה של קהל זה.
אין אהדה טיבעית, אלא רצון לשינוי ושהדברים יראו אחרת. זו מחוייבות גדולה מחד, אולם מאידך זו הסיבה שהפוטנציאל של התנועה הזו כה גדול. שכן בסופו של יום, אל הקלפי הולך כל יחיד בפני עצמו.
