ב-1984 נבחר מאיר כהנא לכנסת. הגזען שהטיף לטרנספר נתקל בתגובה ציבורית, שהיום נראית בריאה באופן חולני.
כשהוא היה נכנס לנאום בכנסת, חלק מחברי הכנסת היו עוזבים. רשות השידור של אז התקינה תקנות מיוחדות שנועדו לצמצם את הסיקור התקשורתי שלו. תקנון הכנסת שונה כדי לאסור עליו להציע הצעות חוק גזעניות וחוק יסוד הכנסת תוקן במיוחד בשבילו כדי לחסום (בהצלחה) התמודדות נוספת שלו לכנסת.
לכל המהלכים הללו הייתה שותפה מפלגת השלטון, כמובן, הליכוד וזאת למרות שהתחרות בין הגושים הייתה אז לא פחות קשה מהיום (אלו ימי ממשלת האחדות והרוטציה).
בבחירות 2015 רץ ממשיך דרכו של כהנא, ברוך מרזל. במקום החמישי ברשימה הוצב אדם בשם עמיטל בראלי, שסרב פקודה בזמן ההתנתקות, ישב בכלא וכבר הודיע שימשיך להטיף לכך.
בתנועה הקדושה תומכים חשוכי הרבנים, גדולי המסיתים, אבל התגובה הציבורית עלובה למדי. זה התחיל בפסיקה פחדנית, אין דרך אחרת לכנות זאת, של בית המשפט העליון.
איך השופטים הנכבדים, שעוד לא פרסמו את נימוקיהם, יסבירו שכהנא נפסל ותאומו הרוחני מרזל לא?
ואם בשופטי העליון אחז הפחד, מה לנו כי נלין על הפוליטיקאים?
מיו”ר המפלגה של מרזל, ח”כ אלי ישי, באמת אין סיבה לצפות לדבר. ישי הוא ללא ספק אחד הפוליטיקאים הכי פחות מרשימים שפעלו כאן ומהיותר ציניים שבהם. הוא כבר הודיע שאחרי הבחירות הסיעות יתפצלו.
במילים אחרות, אני אכניס במו ידיי את התועבה הזאת לכנסת, אתן לו חסינות ואחריי המבול. כלומר, תפקיד של שר בממשלת נתניהו, כמובן.
קצת יותר ציפיות לכאורה היו ממספר 2 שלו ברשימת הטלאים הקרויה ‘יחד’. ח”כ יוני שטבון, מסתבר, הוא עוד הוכחה למתאם ההפוך בין אומץ לב בשדה הקרב – שטבון קיבל צל”ש הרמטכ”ל על תפקודו בקרב בינת ג’בייל – לאומץ לב אזרחי. שטבון, פליט של ‘הבית היהודי’, כבר חווה על בשרו טעימה קלה מחבורת הקיצוניים הזאת, כשהתגלע ויכוח בתחילת הדרך על הרכבת הרשימה, אבל גם זה לא הרתיע אותו.
לא מזמן פסל ראש הממשלה את אחד משופטי פרס ישראל כי חתם על עצומה שמעודדת סרבנות. שר הבטחון שלו גיבה אותו.
בבחירות הקודמות טען נתניהו שלא יכניס את בנט לממשלתו, כי אמר משהו שהשתמע כמו לגיטימציה לסרבנות. האם נתניהו ויעלון יסכימו לשבת עם הגזען מרזל והסרבן בראלי בקואליציה?
בכל התרחישים של הרכבת הקואליציה נהוג לספור את המפלגה המטורללת של ישי אוטומטית עם נתניהו.
ראש הממשלה שותק.
הוא חדל לענות לשאלות באופן כללי, ובכל זאת, האם הליכוד יישב עם מרזל? ונאמר שהסיעה תתפצל, אז נתניהו יכניס לקואליציה שלו את אלו שאפשרו את כניסת הכתם המוסרי הזה לכנסת? הוא יתגמל את ישי על נאמנותו בתפקיד של שר ויעצום עיניים על כך שהכניס את נציג הקבוצה שמביישת את כולנו מדי יום?
גם התקשורת יכולה להיות קצת פחות פסיבית כלפי התופעה.
באופן כללי, אין סיבה לראיין את אלי ישי. הוא ממילא לא עונה על שאלות. לא מזמן העיתונאי חנוך דאום ריסק עליו כמה שעות טובות לטובת תוכניתו ‘המתנחל’. כמה מאות שאלות מאוחר יותר, גם דאום הבין שישי לא יגיד כלום, לא כי הוא לא רוצה, הוא פשוט לא יכול.
אם כבר אנחנו מראיינים אותו, או את פעילות המפלגה שלו, אולי לפחות נתמקד בעובדה שישי אחראי במו ידיו לחזרת הכהניזם לכנסת?
איך עושים את זה?
תסתכלו פעם על ראיון עם חנין זועבי. לא מגיע לישי טיפול טוב יותר.
• המאמר פורסם ב’הארץ’